איסור אונאת דברים – חלק ג
כל עוד האדם אינו מפייס את הזולת, שערי תפילה ננעלים, לא עלינו. לכן, לא כדאי לחכות לראש השנה וליום הכיפור, אלא...
כל עוד האדם אינו מפייס את הזולת,
שערי תפילה ננעלים, לא עלינו. לכן, לא
כדאי לחכות לראש השנה וליום הכיפור,
אלא ללמוד את ההלכות, לערוך חשבון
נפש, ולבקש מחילה מכל מי שפגענו.
אברהם אבינו ע"ה כתב בספר היצירה, כי ברית המעור מכוונת כנגד ברית הלשון. תקופת ה"שובבים" מסוגלת לתיקונים, במיוחד בתחום הקדושה. לכן, זה הזמן להתחזק בעניין שמירה יתירה על טהרת הדיבור המביאה לטהרת הנפש.
ישנו עוד פן חשוב להלכות האלו: כל עוד האדם אינו מפייס את הזולת, שערי תפילה ננעלים, לא עלינו. לכן, לא כדאי לחכות לראש השנה וליום הכיפור כדי לבקש סליחה מן הזולת, אלא ללמוד את ההלכות, לערוך חשבון נפש, ולבקש מחילה מכל מי שפגענו.
סימן ג': פרטי דינים, אונאת דברים הגורמים צער[1]
א. אסור להעליב, להקניט, לבייש, לצער או להפחיד את הזולת, בין בפני הרבים בין ביחידות[2].
ב. אסור להזכיר לאדם את חולשותיו או את חסרונותיו, בין ברוחניות ובין בגשמיות[3].
ג. אסור להזכיר לאדם מעשיו הלא נעימים או הלא מוצלחים מן העבר, בפרט אם הוא בעל תשובה[4].
ד. וחטא גדול הוא לומר לבעל תשובה, זכור מעשיך הראשונים, או להזכירן לפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים ועניינים הדומים להם כדי להזכירו מה עשה[5].
ה. גר צדק, בן גרים, או בעל תשובה, לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, היה גר או בעל תשובה ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות עכשיו בא ללמוד תורה שניתנה מפי הגבורה[6].
ו. אם היו ייסורין או חלאים באין עליו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חבריו לאיוב הלא יראתך כסלתך תקוותך ותום דרכיך (איוב ד, ו)[7].
ז. אסור להפיח באדם תקוות שווא, כגון לשאול אותו למחיר סחורה או שירות בזמן שאין לשואל כוונה לקנות או לשכור או שאין לו כסף[8].
ח. המחליט שלא לקבל הצעה לשידוך או הצעת עסקה חייב להשיב מיד או מתוך פרק זמן המוסכם מראש, כדי לא להפיח תקוות שווא וגם לא לגרום עינוי לצד השני[9].
ט. צריך להקפיד לגשת להצעות שידוכים באימה ובכובד ראש, ולא להפגיש בין בני הצדדים עד להשלמת הבירורים וההסכמים בין הצדדים, משום שסירוב לאחר מפגש גובל על איסור אונאת דברים, כי הצד הנדחה סובל בושה חמורה[10].
י. החוזר בו משידוך, גורם בושה גדולה לצד שני, אז כדאי לו לשלם את הקנס שהסכימו עליו בעת התנאים, ואפילו יותר מזה[11]. אם לא הסכימו על קנס מראש, עדיין נשאר חיוב גמור על החוזר בו לפייס את הצד השני[12].
יא. כל החוזר מעסקה או מהסכם, בין בכתב ובין בעל פה, ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו[13], ומשום גרימת צער לצד שני חייב משום אונאת דברים, אלא אם כן יוכל להוכיח מקח טעות בבית דין או בפני בורר מוסכם[14].
יב. אסור להטריח אדם לריק, כגון לשלוח חמרין לפלוני כדי להשיג תבואה, כאשר ידוע לו שאין לפלוני תבואה למכור[15].
יג. אסור לבייש אדם ולשאול אותו שאלות שקרוב לודאי שלא יוכל לענות עליהם[16].
יד. אסור לקרוא לאדם לפי שם כינוי מגונה, אפילו הוא רגיל אליו[17].
טו. אסור לאיים על הזולת ולומר לזולת דברים אשר יגרמו לו צער, דאגה, או פחד.
טז. אסור להראות לזולת פנים זועפות וכעס מופלג.
יז. חינוך ילדים: ראוי להיזהר שלא להכאיבן בדברים יותר מדי, זולת הנחוץ שיקבלו מוסר. המקל שלא לצער את ילדיו בעניינים אלה – ימצא חיים, ברכה וכבוד[18].
יח. אף על פי שהמבייש בדברים אינו בר תשלומין עוון גדול הוא, ואין המחרף ומגדף לעם ומביישן אלא שוטה רשע וגס רוח, וכל המלבין פני אדם כשר מישראל בדברים אין לו חלק לעולם הבא[19].
המשך יבוא, בעזרת השם.
* * *
[1] הסימן הנוכחי וסעיפיו בנויים על דוגמאות מפורשות בחז"ל, ומהווים בנייני-אב למצבים אחרים אשר אינם מפורשים בחז"ל, ובכל זאת יש להיזהר משום ספק דאורייתא (אונאת דברים) לחומרא בכל מצב שבו עלול להיגרם צער לזולת.
[2] שו"ע הרב, או"ח סי' קנו, סע' ח, יא.
[3] שו"ע ח"מ סי' רכח. צער הינו בכלל אונאה, והזכרת החסרונות מאד מצערת את האדם.
[4] ב"מ נח, ע"ב, ובמדרש משלי, ו: "אם ראית עם הארץ שהשחית עצמו על דברי תורה אל תבזהו. ואל תאמר, אתמול עם הארץ והיום חבר".
[5] רמב"ם הלכות תשובה פרק ז, ח
[6] שם, הלכות מכירה פרק יד, יג, ובשו"ע ח"מ סי רכח סע' ג
[7] מפרש המלבי"ם (איוב פרק ד פסוק ו – חלק באור הענין), הלא יראתך כסלתך – שמה שעד עתה היית ירא אלהים לא היתה יראה אמתית, כי היתה רק בסבת כסלתך – שהיית מקוה על ידי יראת ה' להשמר מכל רעה ונזק, והיית ירא יראת העונש לא יראת ה', וכן תקותך – היתה סיבת תום דרכיך – מה שהיית תמים דרך לא היה לשם ה' רק בעבור תקות הגמול והשכר, כי לכן אחר שראית שה' הביא עליך יסורים וסר טובו ממך התחלת להכחיש בהשגחה ובפנות האמונה, וא"כ מבואר כי הביא עליך היסורין כדין:
[8] שו"ע ח"מ סי' רכח
[9] תקוות שווא, צער, ועינוי הם כלל אונאת דברים, ומשום כך עובר על איסור
[10] זו דעת תורה ששמעתי ממו"ר הגה"צ אדמו"ר נאי"ם ממעליץ שליט"א, ומנהגם של חסידים ואנשי מעשה.
[11] שו"ע ח"מ סי' רז, סע' טז, ומאירת עינים שם, אות מז
[12] סימן א לעיל, סע' ט
[13] שו"ע ח"מ סי' רד, סע' א
[14] שו"ע אה"ע סי' קיז, סע' ח, ועוד מקומות רבים בהלכה
[15] שם
[16] שם
[17] שם
[18] לשון ספר החינוך, מצוה שלח
[19] שו"ע חושן משפט סימן תכ, סע' לט
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור