איסור הנאה ממלאכת גוי,דין נר שהודלק על ידי גוי ועד

 

א. נוכרי שבישל לצורך הישראל בשבת, אפילו אם עושה כן מעצמו, אסור לישראל לאכול מתבשיל זה עד מוצאי שבת בכדי שיעשו. ואף אם התבשיל היה מבושל כל צורכו מערב שבת, אם אמר לגוי להדליק אש ולחמם את התבשיל, אסור לאכול מהתבשיל בשבת עד לערב בכדי שיעשו. אבל מותר לומר לגוי לחמם תבשיל שנתבשל כל צורכו על גבי פלאטה חשמלית הדלוקה מבעוד יום, אף תבשיל שרובו לח, שמאחר שיש מתירים כן לישראל, אולם על ידי עכו"ם שרי אף לכתחילה.

ב. נוכרי שציחצח את הנעלים לצורך הישראל בשבת, מותר לנעול אותן בשבת, שהרי בלאו הכי היה יכול לנעול גם בלי הצחצוח. אבל אסור לומר לגוי לצחצח את הנעליים בשבת.

ג. אם מסר את נעליו לתיקון אצל סנדלר נוכרי מערב שבת, וקצץ עמו דמים, והנוכרי תיקנם בביתו, והביאם לו בשבת, מותר לנעול אותם, שהנוכרי אדעתיה דנפשיה קא עביד.

 

 

ד. אסור לומר לגוי אפילו בדרך של רמז, שידליק את האור לצורך הישראל, ואם עבר וציווה את הגוי להדליק את הנר בשבילו ביום שבת, אסור לישראל ליהנות מאור זה, ואף צריך לצאת מהבית. אבל אם הגוי הדליק את האור בשביל הישראל שלא על פי ציוויו, אין צריך לצאת מהבית, אך אסור להינות מאור זה, אפילו למי שלא הודלק בשבילו. ולהתפלל לאור זה, יש להקל כשאי אפשר בלא זה.

ה. כשיש אור חלש בחדר, באופן שלא יכול לקרוא לאור זה, אך אין הקריאה נוחה לו כל כך, מותר לומר לנוכרי "קשה לקרוא לאור חשמל זה", אף אם הנוכרי יבין מדבריו שצריך להדליק עוד נורה נוספת, אף על פי כן מותר לומר לו כן. ואם נכבה הנר הקודם ונשאר האור שהודלק על ידי העכו"ם, אין לקרוא לאור נר זה.

ו. אם אירע שנפסק החשמל בבית הכנסת בליל שבת או בליל יום הכיפורים, באמצע קריאת שמע ותפילה, מותר לומר לנוכרי להדליקו לצורך הרבים שקוראים קריאת שמע ומתפללים מתוך הסידור. ואף על פי שהעיקר לדינא כדעת הרמב"ם ומרן השלחן ערוך שאין להקל אלא בשבות דשבות במקום מצווה, מכל מקום בשבות במקום מצווה דרבים, יש לסמוך על דעת בעל "העיטור" שכתב להקל באמירה לגוי במקום מצווה אף במלאכה דאורייתא. ובפרט שדעת כמה מהראשונים כדעת בעל "העיטור". והיכן שאפשר לעשות כן על ידי אמירה לנוכרי שיאמר לנוכרי חברו. שיש אומרים שבכהאי גוונא חשיב שבות דשבות. והוא הדין בזה בישיבה שנפסק החשמל מחמת איזה קילקול, ואי אפשר ללמוד, שיש להקל בזה כאמור.

ז. אם אירע קצר חשמלי בביתו, והבית חשוך, וקשה לו לקדש ולאכול בחושך, ובכך גם מתבטל מלימודו ומעונג שבת, יוכל להביא את הגוי אליו לבית, וישאלו אם רצונו לשתות או לאכול איזה דבר מה, וכאשר ישיב בחיוב, יאמר לו אבל אי אפשר להביא דבר זה מפני החושך, ואז יבין הגוי וידליק את האור לצורכו, ואגב הישראל יהנה מאור זה. ואם אחר שהדליק רואה שהגוי בא לכבות את האור, יכול לצוותו שלא יכבה.

ח. מי שקשה לו להירדם כשאור החשמל דלוק, מותר לומר לנוכרי "קשה לישון כאשר יש אור בחדר", והוא יבין ממילא לכבות את החשמל. שכל שאינו בלשון ציווי, אלא ברמז וכמספר הדבר, אין בזה משום אמירה לגוי שבות. וכל שכן שיש להקל כשיש חולה או יולדת בבית.

ט. דלת חשמלית הפועלת על ידי כך שכאשר האדם מתקרב אל הדלת היא נפתחת מאליה על ידי עין אלקטרונית, יש להיזהר בשבת שלא להתקרב לדלת זו, כדי שלא לגרום לפתיחתה בשבת. וימתין עד שאדם אחר (גוי) יכנס לבניין, ואז יכנס יחד עמו. וכך יעשה כשברצונו לצאת. ואם בא הנוכרי ופתח את הדלת במיוחד בשביל הישראל, המיקל להיכנס יש לו על מה לסמוך, כאשר בלאו הכי הוא יכול להיכנס לבניין דרך הפתח הצדדי.

י. מי שנקלע לבית מלון שחדריו נפתחים וננעלים באמצעות עין אלקטרונית, או על יד כרטיס המוכנס לחריץ שבדלת, ואין אפשרות אחרת, אין להתיר לשהות במלון זה בשבת. ואם הדבר נתגלה לו אחר שכבר נמצא במלון בשבת, ואינו יכול לצאת מחדרו כדי לקדש ולאכול ולהתפלל, אלא אם כן יפעיל מעגל חשמלי, מותר לומר לגוי שיבטל את מערכת החשמל בדרך קלקול, כגון הוצאת הפיוזים וכו’, כדי שיוכל לצאת ולהכנס.

יא. דלת הנפתחת על יד לחצן חשמלי המופעל על ידי שומר גוי היושב בפתח, אם ישנה אפשרות של פתיחה ידנית על ידי מפתח, והגוי פתח לו את הדלת על ידי הלחצן החשמלי, מותר להכנס אל הבית, ואם אין אפשרות כזו, נכון להמתין עד שיבוא אחד מהשכנים הגויים וכאשר יפתחו עבורו את הדלת, יכנס עמו. וחכם עיניו בראשו צריך להסדיר את העניין על הצד היותר טוב מערב שבת.

יב. נוכרי שהדליק את האור עבור מספר אנשים, שרובם הם נוכרים, מותר לישראל להשתמש לאור חשמל זה, אפילו אם הגוי מכיר את הישראל. אבל אם קצב לו שכר עבור מה שידליק, אסור אפילו ברוב גויים, ואם היו שם רוב ישראל, או אפילו מחצה על מחצה, אסור. ואם יש הוכחה שהגוי הדליק לצורך הנוכרים בלבד, אפילו אם יש שם רוב ישראל, מותר לישראל להשתמש לאורה. והוא שלא ציווה אותו הישראל על כך.

 

 

יג. כל איש מישראל מצווה על שביתת בהמתו בשבת, ולכן המשכיר את בהמתו לנוכרי, צריך להתנות עמו שיחזירנה בערב שבת. ואם לא החזירה, יפקירנה בינו לבין עצמו קודם השבת, או יאמר בהמתי קנויה לאינו יהודי, כדי שינצל מאיסור שביתת בהמתו. ובמוצאי שבת מותר לקבל את הבהמה מידו של הנוכרי, ואין צריך לומר לו שהפקירה. ואפילו אם משכיר לו את בהמתו מיום א’, ונוטל השכר בהבלעה, גם כן  אסור, שסוף סוף מצווה הוא על שביתת בהמתו.

יד. תושב חו"ל שיש לו בהמה בארץ ישראל, מותר לו להשכירה מערב שבת לנוכרי, על מנת שישתמש בה במוצאי שבת של ארץ ישראל, שהוא עדיין שבת בחו"ל.

טו. מושל נוכרי שביקש משכנו היהודי את סוסו לרכב עליו בשבת, ואינו יכול לסרב לו משום איבה, יש אומרים שאם יקנה לו את הבהמה מערב שבת, אין בזה איסור משום שביתת בהמתו, ויש חולקים.

טז. מצוות שביתת בהמתו נוהגת במלאכת הוצאה בין ברשות הרבים בין בכרמלית. ולכן כל שיש על הבהמה דבר הנידון משום משאוי, אסור להוציאה גם לכרמלית. וכל שכן לרשות הרבים שלנו שלדעת הרבה מגדולי הפוסקים, נחשבת רשות הרבים גמורה מדאורייתא.

יז. מצוות שביתת בהמתו נוהגת גם במי שקיבל עליו שבת מבעוד יום, משום תוספת מחול על הקודש, ולא רק בשבת עצמו.

יח. יש אומרים שאם הבהמה יוצאת מעצמה, אפילו אם יש עליה משא, אין צריך למונעה, כיון שאין הישראל נהנה ממנה. ויש חולקים ואומרים שצריך שימנע ממנה לצאת. ולדינא אין להקל בזה לכתחילה.

יט. העיקר לדינא שיש איסור שביתת בהמתו גם בבהמה ששותפים בה יהודי ועכו"ם.

כ. גם ביום טוב אדם מצווה על שביתת בהמתו. והוא הדין בזה ביום טוב שני של גלויות.