איפה המדרגה שלי?
לרובכם אני בטח לא אחדש הרבה, זו רק אני שמגלה דברים מאוחר מדי. מה עוד שלא מדובר באיזה סקופ היסטרי שלא ידעתי על קיומו מעולם.
לרובכם אני בטח לא אחדש הרבה,
זו רק אני שמגלה דברים מאוחר מדי.
מה עוד שלא מדובר באיזה סקופ
היסטרי שלא ידעתי על קיומו מעולם.
גבירותיי ורבותיי, גיליתי את הסוד!
בשעה טובה ומוצלחת, אחרי אינספור ניסיונות כושלים יותר או פחות – ה’ האיר לי וגילה לי את הסוד הכמוס ביותר של ההתבודדות! אותו הסוד שפותח לנו את הלב, מזכה אותנו לטעום קרבת אלוקים, לקבל ממנו תשובות, וגם להבין אותם.
ויותר מכך – בסוף ההתבודדות, לחכות כבר לשעת ההתבודדות של מחר.
רוצים שאגלה לכם?
ובכן, לרובכם אני בטח לא אחדש הרבה, זו רק אני שמגלה דברים מאוחר מדי.
מה עוד שלא מדובר באיזה סקופ היסטרי שלא ידעתי על קיומו מעולם. ידעתי עליו תמיד, פשוט רק בזמן האחרון ה’ באמת האיר לי לתת עליו את הדעת כראוי ולהבינו.
כמה פעמים ניסינו לדבר עם ה’ ולא הצלחנו להוציא מילה מהפה? כמה פעמים דיברנו ודיברנו והרגשנו שלא אמרנו כלום, שאנחנו משעממים אפילו את עצמנו? כמה פעמים הרגשנו שאנחנו לא מקבלים תשובה ממנו?
רבי נחמן מברסלב, בתורה נפלאה, מתאר את אחת הבעיות הקשות שלנו: קשה לנו לדבר דיבורים ראויים בכוונת הלב, לפני ה’ יתברך.
רבי נחמן מסביר שכל זה מחמת הסיטרא-אחרא והעבירות שלנו שמקיפים אותנו מכל צד ולכן, "כל הדיבורים והתפילות שהוא מדבר לא יוכלו לבקוע המחיצות והמסכים המבדילים לעלות למעלה, ונשארים למטה, תחת המסכים" (ליקוטי מוהר"ן, קי"ב).
ומהו הפיתרון?
"עד אשר יזכה וישוב באמת, וידבר דיבורים הראויין להתקבל בדחילו ורחימו מעומקא דליבא בהתעוררות גדול, אזי מבקע הדיבור המאיר את כל המחיצות והמסכים המבדילים, ויעלו עמו כל הדיבורים שהיו מונחים למטה עד הנה. אך איך יזכה לזה העיקר, שהכל תלוי בו? הוא אמת, לילך בדרך אמת לפי מדרגתו".
אמת, לפי מדרגתו – שלוש מילים, ונדמה שהן כל תורת ההתבודדות כולה. הן הן הסוד המוחץ של ההתבודדות.
נשמע פשוט וידוע, ולא כזה "חידוש גדול", אה? אז רגע לפני שאתם צוחקים עלי, הרשו לי לספר לכם משהו קטן.
גם אני למדתי אינספור שיעורים על התבודדות, קראתי ספרים, שמעתי עצות, השתתפתי בסדנאות, שכל מהותן היא דרך ההתבודדות של רבינו נחמן מברסלב זיע"א.
ובכל זאת, לא הצלחתי להתמיד בזה. ולמה? שאלתי את עצמי לא פעם. הלא יש לי המון מה לומר לו, שבח, בקשה, הודיה. כל כך הרבה דברים אני רוצה לספר לו, לשתף אותו, לקבל ממנו עצה. אז למה, ריבונו של עולם, אני לא מצליחה להתבודד יום אחרי יום, לקבל תשובות ולרצות לבוא לשם גם מחר?
התשובה היא: כי אני שוכחת להוריד את המסכה לפני שאני מתחילה לדבר איתו יתברך.
אני תמיד מגיעה בפוזה. פעם בפוזה של "הצדיקה", ופעם בפוזה של "המבינה". היום בפוזה של "המאמינה", ומחר בפוזה של "השבורה".
אבל אף פעם אני לא באה באמת. כמו שאני. בלי מסכות, בלי כלום. רק אני. באמת. ומדברת לפי המדרגה בה אני נמצאת.
אתם יודעים כמה פעמים הגעתי להתבודדות שבורה ומרוסקת, מאוכזבת ובוכייה, ובמקום לספר לה’ על המצב האמיתי שלי, להיות שם באמת, כמו שאני, פשוט עשיתי לו שיעור על "בגן האמונה"?
אמרתי לו עד כמה אני מאמינה שכל מה שקורה לי הוא לטובה, ועד כמה כל זה נחוץ למען התיקון שלי, ועל איך שהכל הוא בעצם טוב. שכל זה מצוין, אם באמת הייתי במקום הזה, לפי מדרגתי. אבל במדרגה בה הייתי, מה שהייתי צריכה לעשות זה לספר לה’ עד כמה קשה לי ועד כמה אני לא מבינה כלום, ועד כמה אני מאוכזבת ממה שקורה לי, שבורה ורצוצה. ועד כמה אני מתחננת להאמין באמת שהכל לטובה ולקבל הכל באהבה.
בהחלט צריך לפתוח בדיבורי אמונה, שאנו מאמינים שהכל לטובה, והכל חסד עליון, והכל יתהפך לטובה. ללא ספק. אבל מה שאני עשיתי היה לנסות לספר לה’ על מה שעובר עלי, על הקשיים, אבל כמעט בכל משפט שני דיברתי גבוהה גבוהה על אמונה חזקה שעדיין לא הייתי באמת בה. הייתי מצטטת פסקאות שלימות בעל פה מתוך "בגן האמונה" וספרי אמונה אחרים, וההתבודדות שלי הפכה עד מהרה לשיעור אמונה ולא לשיחה אמיתית מלב אל לב.
חברה שלי התבדחה איתי ואמרה שהייתי צריכה לפתוח כל התבודדות ב: "טוב, ה’, שוב אנחנו בהתבודדות היומית. הגענו כבר לעמוד 48 בספר "בגן האמונה", אם יש לך שאלות – אתה מוזמן לעצור אותי ולשאול".
רבי נחמן בעצמו אומר שלעיתים כדי לחזק את עצמו, האדם צריך לדבר דיבורי אמונה, שנאמר: "אודיע אמונתך בפי", "האמנתי כי אדבר". ואכן, הרבה פעמים חיזקתי את עצמי עם דיבורי אמונה.
אבל – "לכל זמן ועת לכל חפץ" – שיעור אמונה זה טוב לשיעור אמונה. והתבודדות – זו התבודדות. בהתבודדות, גילה לי רבי נחמן את הסוד, את צריכה לדבר דיבורי אמת, לפי מדרגתך. לספר לה’ מה עובר עלייך, באמת. איך את מרגישה, באמת.
"אמת – לא להעמיד פני צדיק, לא להצטעצע במילים גדולות ונכבדות. לא לנסות להרשים את ה´, הוא הרי יודע את האמת. לומר באמת מה אני חושב ומה אני מרגיש, מה כואב לי ומה משמח אותי. לתאר בצורה הכי מפורטת ובמילים הכי פשוטות מה עובר עלי, גם במעשים, גם במוח וגם בלב" (הרב ארז משה דורון, מתוך "גבול הקדושה").
חברה שלי סיפרה לי שפעם אחת, בעת שהייתה שרויה בבעיה שהטרידה אותה מאוד, היא התפללה. וכך היא מספרת: "באמצע התפילה אמרתי לה’: ה’ אני בטוחה שתעזור לי ותושיע אותי מהבעיה הזו. אך פתאום השתתקתי. שמעתי את עצמי וזה לא היה אמיתי מה שאמרתי לו. אז חזרתי ואמרתי: ה’ אני לא בטוחה שתעזור לי, הלוואי והייתי בטוחה. תן לי אמונה שאאמין בלב שלם שאתה תושיע אותי, כי כמו שאני עכשיו, קשה לי להאמין בזה…."
איזו מתיקות. זה נקרא לדבר דיבורי אמת, בהתאם למדרגה בה היא עומדת. לא בהתאם למדרגה שהיא הייתה רוצה להיות בה, ולא לפי המדרגה שהייתה בה אתמול, אלא על פי המדרגה שהיא עומדת בה ממש עכשיו.
"…ועיקר ההשתוקקות של ה´ יתברך אינו אלא אל האמת" (ליקוטי מוהר"ן).
מרגע שה’ גילה לי את סוד ההתבודדות האמיתית, אני בהחלט מחכה לה בכל יום. לפעמים אפילו אני ממש לא יכולה להתאפק עד אשר אזכה להגיע אל הפגישה שלנו, ולספר לו באמת, את כל מה שעבר עלי היום. בלי מסכות. רק אני נטו.
נשמע פשוט וידוע? לא כזה "סקופ היסטרי"?
"והמשכיל המבין, יש לו להתפלל כל ימיו, שיזכה פעם אחד כל ימי חייו לדבר דיבור אחד של אמת לפני ה’ כראוי" (ליקוטי מוהר"ן, קי"ב).
ועכשיו, מה שנותר לנו הוא לנסות למצוא איפה באמת המדרגה שלי.
(נכתב בהשראת הספר החדש ומעורר ההשראה – "לב העולם אתה" של הרב ארז משה דורון).
* * *
גולשים המעוניינים לשתף אותנו ביומן אישי – סיפורים עם התבוננות, אנא שלחו אלינו מאמרים לכתובת ilanit@breslev.co.il.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור