איש העסקים העני

פעם אחת נסע רבי נחמן מברסלב בדרך עם אחד מתלמידיו, רבי חייקל. בדרכם, עברו סמוך לביתו של אחד מקרובי משפחתו של רבי חייקל שהיה מעט מקורב לרבי נחמן, אך היה עני מרוד מאוד. רבי חייקל רצה שרבי נחמן יראה את המצב הקשה ויברך אותו בשפע. רבינו עצם את העיניים בדבקות ורבי חייקל חשב שרבינו ישן, לכן כיוון את העגלון לביתו של אותו קרוב. רבינו שם לב לזה אך לא אמר כלום מכיוון שקיבל הכל באמונה, כי זו הייתה דרכו – לא להתעקש על שום דבר, ועשה עצמו כאילו לא ידע ונכנס לבית.

כשראה בעל הבית את רבינו שמח מאוד. "האם יש לך משהו להגיש לכבוד רבינו?", שאל רבי חייקל, והעני ענה "אין לי כלום בבית". אין מה לומר, העניות הייתה נוראה מאוד. "לך, תעשה משהו, תמכור משהו, ותביא קצת כיבוד", אמר רבי חייקל, וקרובו העני לקח את מנורות השבת של אשתו ומשכן אותן והביא מעט משקה ומטעמים.

בתוך כך עברו הילדים יחפים ולבושים בבגדים קרועים ובלויים. רמז רבי חייקל לרבי נחמן שיסתכל על הילדים, כי רצה שהרבי יגזור וישפיע לו עשירות. הוא ידע שמילה אחת של רבינו והכל יסתדר. אך רבי נחמן לא אמר כלום. "רבי, תברך אותו בשפע" ניסה שוב רבי חייקל, אך רבי נחמן השיב "אני – אין לי שפע בשבילו. רק אם תרצה, אתה תיתן לו שפע!". רבי חייקל ידע שאם הרבי יקפיד עליו זו סכנה לכן שאל אותו שלום פעמים, ורבי נחמן הרגיע אותו, "אל תפחד, אני נותן לך רשות".

בבית היה כלי עם מים. רבי חייקל שפך את המים באמצע הבית, לקח מטאטא והעביר את המים על קרקע ואמר, "שפע למזרח! שפע למערב! שפע לדרום! שפע לצפון!"… כשהמים כמעט הגיעו לשולי בגדיו של רבי נחמן, הגביה רבי נחמן את מעילו ואמר, "חייקל, לי אל תיתן שפע!". אחר כך יצאו משם והמשיכו בדרכם.

לא עבר הרבה זמן, וקבוצת סוחרים שהיו בדרכם העירה שאלו את העני אם יש לו למכור להם מעט אוכל, אך הוא ענה שאין בידו כלום. "אתה הרי גר על אם הדרך, קח הלוואה גדולה ותפתח לך פה איזה עסק, וכל מי שיעצור פה יקנה". וכך הוא עשה.

אין מה לומר, העני הצליח בעסקי העולם כמו שאומרים, המזל האיר לו פנים והוא החל להתעשר עד שנהיה עשיר גדול, סוחר מפורסם עם עסקים מסועפים שהתפשטו עד לעיר ברסלב בה גר רבי נחמן.

השוק של העיר היה ממש ליד ביתו של הרבי, וכשהיה העני – שהיום הוא כבר איש עסקים עשיר וממולח, לצורך מסחרו, היה נכנס לביתו של הרבי, נותן פדיון ומקבל ברכה. אבל בעסקים כמו בעסקים, יום אחד כבר לא נשאר לך זמן לנשום ובטח לא להיכנס אל הרבי. מה גם, שהוא לא רצה שאף אחד ידבר איתו, לא הרבי ולא החסידים, עכשיו כל רגע של מסחר חשוב ויקר מאין כמותו.

אבל פעם אחת, כשהיה יריד בברסלב, איש העסקים העני התרוצץ בשוק מפה ולשם כדי לקנות ולמכור. באותו זמן עמד ליד חלון ביתו רבי נחמן והסתכל לכיוון השוק. הוא ראה את העני וקרא לו להיכנס אליו. אין מה לומר, לא היה לו נעים, אבל כשהרבי קורא… באים.

"האם הסתכלת היום על השמים" שאל רבי נחמן.

"לא" השיב איש העסקים העני.

רבי נחמן לקח אותו אל החלון ושאל, "הבט בחלון ותאמר לי, מה אתה רואה?"

"אני רואה עגלות וסוסים ואנשים רצים הנה והנה".

ענה רבינו ואמר לו: "עוד חמישים שנה יהיה יריד אחר לגמרי, כל מה שאתה רואה לא יהיה עוד, רק סוסים אחרים ועגלות וסחורות ואנשים אחרים. וגם אני לא אהיה וגם אתה לא תהיה. ואני שואל אותך: 'מה אתה כל כך בהול ומוטרד שאין לך אפילו זמן להסתכל על השמים???'"

רבי נחמן הפנה מבטו לרבי חייקל שהיה באותו זמן בחדר ואמר לו, "תראה, חייקל, מה עשית עם השפע שלך, עד שאין לו אפילו זמן להסתכל על השמים!"

מאמרים נוספים בנושא:

אם כסף היה צומח על העצים

זמן זה לא כסף

שלוש נקודות מחכימות על כסף

לא קונה לך אהבה

על החתום: מיסטר כסף

זה לא רק כסף

זה חייב להיות הכסף

הסתכלת היום על השמים?

חברתי התפילה

קבוע, אבל בטוח!

קפה עם מלאכים
היא ואני
הכלים שאלוקים נתן לי

מלכודת הכסף

שפע שמרחיק את האדם מבוראו, זה לא שפע. מה זה? גיהינום עלי אדמות. ואת זה רואים בצורה ברורה מאוד. אדם צריך לרצות רק דבר אחד בחייו – לדעת את הקב"ה ולהודיע את שמו בעולם. כסף? זה אחד הדברים שמרחיקים את האדם מבוראו ומעצמו ומכל היקרים לו, כי כסף מסנוור מאוד, גורם לאדם לרצות עוד ועוד, לאבד הכל ולהשתעבד אליו. וזה אמיתי, אני מכיר לא מעט אנשים שנפלו למלכודת הכסף ואחר כך לא הפסיקו לבכות מכיוון שהכל נהרס להם – שלום הבית, הזוגיות, חינוך הילדים, הבריאות, הקשרים עם בני המשפחה המורחבת וחברים והרשימה עוד ארוכה.

תאוות ממון, היא תחילתה ושורשה של הבעיה. מי שאוהב ורוצה כסף התאווה האיומה זו שולטת לו על הלב והרצון, ואז הממון מעביר אותו על דעתו. לכן, מי שרוצה לזכות בשכל נכון בכל הקשור לענייני הפרנסה צריך ללמוד את השכל הנכון והדעת שבעזרתה אפשר לבטל את תאוות הממון. אחד הכלים הראשונים הוא להבין שהשכל האמיתי והשלם אומר שאדם לא צריך לעולם לרצות כסף. על כלי אדיר זה רומז רבי נחמן בפסוק ובדברי חז"ל: "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" – 'בעל כרחם' (ברכות ט) כי הם לא רצו כלל, כי אז נתתקן תאוות ממון" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, א).

אז ראשית, צריך לדעת שאסור לרצות ממון. בני ישראל לא רצו כלל את הממון. הקב"ה זן ומפרנס את הכל, דואג לכל צורכינו. זה התפקיד שלו להשפיע לנו ברוב טובו וחסדו. וזה השכל הגדול והכוונה של דברי רבי נחמן שצירך להפנים ולשנון, לקנות אותו ממש, לתכנת את כל המחשבה לפיו, להחדיר אל הלב עם הרבה תפילות, עד שהלב מיטהר לגמרי כל הרצון לכסף, "וישאילום – בעל כרחם"!

רבים חושבים שהם צריכים ממון כדי לעשות חסדים, לקיים מצוות, כדי שיהיה להם ישוב הדעת וכן הלאה. אבל רבי נחמן מברסלב בא והודף את החשיבה הזו, מכחיש את טיעוניהם ואומר להם בפירוש – זאת הטעייה של היצר הרע.

אבל היצר הרע… זה מלאך לא פשוט, נכון? ובכן, רבי נחמן נותן כלי נוסף – צריך לשנוא את הממון. כל "השכלים" של ההשתדלות אשר נובעים מאהבת ותאוות הממון – הם ההיפך של השכל, משום שהחכמה מתחילה מיראת שמים וכל זמן שיש בלב תאוות ממון אין מקום ליראה, וממילא חסרה ההתחלה של החכמה. לכן אומר רבי נחמן שצריך להיות שונא בצע ולשנוא את הממון בתכלית השנאה, וזה גם התנאי הראשון להשגת ה"חכמה התתאה" – החכמה הראשונה והנמוכה, וכדברי רבי נחמן: "להשכל התחתון הזה, אי אפשר כי אם על ידי שונא בצע – שישנא הממון בתכלית השנאה" (שם, ל).

דבר נוסף, שרבי נחמן מדבר עליו הוא – שעיקר הצדקה, ולא זו שבממון, היא הדעת! וכמו שאומרים חז"ל, "אין עני אלא מן הדעת". אין דבר כזה חסרון ממון, יש רק חסרון הדעת!  

"כל הצרות והייסורים והגלות אינו אלא לפי ערך חסרון הדעת" אומר רבי נחמן (שם, כא), "וכשנשלם הדעת אזי נשלם כל החסרונות". ולפי הדעת זוכים לפרנסה, כפי שאומר רבי נחמן במקום אחר, "ולפי הגדלת הדעת כן הפרנסה בנקל (שם נו). פרנסה בקלות תולה בדעת, כמו שכתוב "שטו העם ולקטו" – 'בשטותא' (זוהר הקדוש, פרשת בשלח). מי שחסר דעת ביותר – הוא יגע וטורח אחרי הפרנסה ביותר".

אז אם כבר השתדלנו בעניין הממון – ההשתדלות הזו צריכה להיות בהגדלת הדעת, לא ברדיפה אחרי שעות נוספות, עוד עבודה וכן הלאה. המרדף אחרי השעות והכסף הוא חסר ערך ומשמעות, כי אם אין דעת לא יעזור שום דבר – אין לאדם את הכלי לקבל את השפע.

לכן הצדקה והחסד האמיתיים שאדם עושה עם זולתו – הם בנתינת דעת – ספרי מוסר, דיסקים, חוברות, שיחות חיזוק מלאות אמונה ויראת שמים, דברי מוסר, ללמד את אחת האומנויות הגדולות שיש בעולם – אומנות התפילה (התפילה האישית, התבודדות – כפי שרבי נחמן מברסלב מכנה אותה) ועוד.

"וזאת הרחמנות הגדול מן הכל, צריכין לרחם עליו להכניס בו דעת, בבחינת 'אשרי משכיל אל דל' כי 'אין עני אלא מן הדעת' (נדרים מא) וצריכין לרחם עליו, להכניס בו דעת".

אתם מבינים, את הדעת הזו כל אחד יכול לתת כצדקה וחסד לסובבים אותו, בכמה שקלים והוא קנה את עולמו והעניק עולם ומלואו לעומד מולו.

ובימים הקדושים של חג הפסח, זה הזמן ללמוד את השכל הנפלא הזה. ועל ידי קדושת הימים הטובים הקדושים, נזכה כולנו שהשכל היקר והעצום הזה יתנוצץ ויאיר לכל עם ישראל שיזכו לדעת שרק הקב"ה זן ומפרנס ושבעולם הזה אסור לרצות את הממון האמיתי – הדעת, ומתוך כך נעמוד בתפילה וב'פה סח' לפני השם יתברך ונשאל מאת אבינו שבשמים שיכניס בנו את הדעת הזו ללב כדי לנקות את הלב מתאוות הממון, ונזכה בלב טהור וליראת שמים אמתית.