אכילה

 

כשהמאכל אינו מבורר והעשנים הסרוחים עולים אל המוח, אזי המוח מבולבל ואין לו חיות כראוי, ואינו יכול להשפיע חיות ושביעה לכל האיברים, ומשם בא בחינת רעבון, מחמת שאין המאכל משביע כראוי את הנפש.

 

אבל כשהמאכל מבורר ואין עולה ממנו שום פסולת אל המוח, רק זכות וצחות רוחניות המאכל שעולה אל המוח אחרי כמה בירורים, רק אז המוח מקבל חיות בשלימות על ידי המאכל, ואז נשפע מהמוח חיות ושפע לכל האיברים, שהיא בחינת שביעה. ולכל זה זוכים על ידי אמונת חכמים בשלימות, וזה בחינת: "אם בחוקותי תלכו…ואכלתם לחמכם לשובע".

 

 

 

רבי מתתיהו כהן ז"ל היה אדם "בעל מוח" ו"בעל מדרגה" גבוהה כזו, שפעם בערב פסח, לפנות ערב, נפטרה בתו הילדה, וסיפר רבי גרשון העניך ז"ל, שהתארח אז אצלו לסעודת "ליל הסדר", שרבי מתתיהו ישב ודיבר דברי תורה וחידושי תורה נשגבים, בתכלית הרגיעה ובהתרוממות המוחין כאדם המאושר ושמח בתכלית השמחה והחירות.

 

בהיות רבי מתתיהו בפולין, סידרו לו בני משפחתו חנות מכולת, בתקווה שיהיה לו מזה איזה מעמד פרנסה, אולם מרוב קדושתו וחששו מראיה אסורה, לא היה מסיר את עיניו מהספר שלפניו, והיה אומר לקונים: כאן מונח מוצר זה, ושם מונח מוצר זה או אחר.

 

פעם כששמע איזה רעש של חיפוש בחנות, הבין בתמימותו שקונה כל שהוא נמצא בחנות, לכן ישב כהרגלו ולמד בספר. וכך נמשך הדבר זמן מה, עד אשר נכנסה אשתו לחנות וראתה איך שעומדת לה עז ומלקקת לה להנאתה מהמונח לפניה. הדבר הכעיס מאוד את אשתו, עד שהבינה שבעלה לא יוצלח למלאכה כלל, ומני אז ניהלה היא את החנות, והוא מסר את עצמו רק לתורה ולעבודת ה’.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.