אכילה בערב פסח,דיני היסבה וארבע כוסות

 

 

א. אסור לאכול מצה ביום י"ד בניסן (מעמוד השחר), כדי שיאכל המצה לתיאבון בליל פסח, אבל מותר לאכול מצה בליל י"ד בניסן. (חזו"ע ב/צג. יחו"ד ו/כז)

ב. מותר לאכול בערב פסח מצה עשירה, שהיא קמח הנילוש עם מי פירות, או יין וחלב ודבש. ומנהגינו לאכול מצה עשירה בפסח. (חזו"ע ב/צג)

ג. עוגה שנעשית מקמח מצה (אפויה), ועירבו בה דבש ויין וכדומה, וחזרו ואפו אותה, אסור לאוכלה בערב פסח. (חזו"ע ב/צה)

ד. מותר לאכול מצה מבושלת או מטוגנת בערב פסח. ואין חילוק בזה אם המצה התבשלה בערב פסח, או קודם לכן. וכן מצה מפוררת שנתבשלה, מותר לאוכלה בערב פסח. (חזו"ע ב/צה. יחו"ד ג/כו)

ה. הברכה על מצה מבושלת או מטוגנת היא : "המוציא" וברכת המזון. (יחו"ד א/צא)

ו. בתי חולים ומוסדות צבוריים שאין כל אפשרות לשמור על הכשרות כהלכה בימי הפסח, אם ישאר שם חמץ בי"ד בניסן, שישנם כאלה שאינם מקפידים מלקחת חמץ לחדריהם, ויש הכרח לחסל את החמץ לפני י"ד בניסן, יש להתיר להם אכילת מצה רגילה, שאינה שמורה משעת קצירה, ביום י"ד בניסן. וטוב להחמיר לבשל את המצה במרק בשר או מרק ירקות, עד שישתנה טעם המצה או לטגנה בשמן. (יחו"ד ג/כז)

ז. קטן שאינו מבין בסיפור יציאת מצרים שמספרים בליל פסח מותר להאכילו מצה רגילה (עניה), בערב פסח, אבל קטן שמבין בסיפור יציאת מצרים אין להאכילו מצה בערב פסח. (חזו"ע ב/צה)

ח. משעה עשירית ביום ולמעלה, (כלומר: שלש שעות זמניות לפני צאת הכוכבים), אסור לאכול אפי’ מצה עשירה. ומכל מקום מעיקר הדין לא נאסר אלא כשאוכל ממנה יותר מכביצה (חמישים וארבעה גרם), אבל פחות מכביצה מצד הדין מותר, אבל אין להקל בזה אלא במקום צורך גדול. (חזו"ע ב/צה)

ט. מותר לאכול פירות וירקות, וכן תבשיל ואורז, גם לאחר שעה עשירית, ובלבד שלא ימלא כרסו מהם לאכול ולשבוע. (שם)

 

 

 

י. יהיה שולחנו ערוך מבעוד יום, כדי שכשיבוא לביתו יקדש מיד אחר צאת הכוכבים. ואחד אנשים ואחד נשים חייבים בארבע כוסות. ומצוה לתת יין לפני התינוקות שהגיעו לחינוך לחנכם במצות ארבע כוסות, וכן מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגודים, בליל פסח קודם עשיית הסדר, וכן מיני מתיקה, כדי שלא יישנו, ויראו שינוי וישאלו. (שלחן ערוך. וראה עוד בחזון עובדיה חלק ב’ עמוד קיז)

יא. לכתחילה יש להתחיל את עריכת הסדר בליל פסח, דוקא אחר צאת הכוכבים, כדי שיקיים מצות ארבע כוסות בלילה ודאי, אולם בדיעבד מי שהוסיף מחול על הקודש והקדים וקידש לפני צאת הכוכבים, יצא. ומיהו בטיבול ירקות הראשון, נכון להחמיר אף בדיעבד לחזור ולטבל קצת אחר שתחשך. וכל שכן שראוי להחמיר במצות מצה ומצות מגיד, שיהיו לאחר צאת הכוכבים, ובדיעבד יחזור בלי ברכה. (ולא יברך שוב "אשר גאלנו"). (חזו"ע א/א)

יב. טוב להחמיר ולקדש רק לאחר שיגיע זמן רבנו תם, שהוא שעה וחומש בשעות זמניות אחר שקיעת החמה. אולם אם יש ילדים קטנים, אין צריך להחמיר בזה ולהמתין לזמן רבנו תם. ואף החוששים לדעת רבינו תם במוצאי שבת, בקידוש ליל פסח לא יחמירו, דהויא קולא, שבינתיים ישנו התינוקות ויבטל מצות והגדת לבנך. (חזו"ע ב/קיט)

יג. טוב שהילדים ישנו בערב פסח ביום, בכדי שיוכלו להשאר רעננים בכל הסדר. וילד שלא מבין עדיין בסיפור יציאת מצרים, טוב להחמיר לתת לו יין לארבע כוסות, אלא שאין צריך רביעית, ויתן להם מיץ ענבים. ויותר הכרחי לתת להם קליות ואגוזים או מיני מתיקה, קודם עשיית הסדר. (חזון עובדיה חלק ב’ עמוד קכ)

יד. יסדר שולחנו בכלים נאים כפי כוחו, וינהג שררה בליל פסח דרך חירות. ויכין מקום מושבו שישב בהיסבה דרך חירות. ויש להניח מקום פנוי בשולחן בליל פסח, ולחסר ממנו מעט, זכר לחורבן. ואפי’ עני שאין לו כרים וכסתות, יסב על הספסל, או על הקרקע לצד שמאל, או לסמוך על ירך חבירו, אבל לא על ירך עצמו, שנראה כדואג ואבל חס ושלום. (חזו"ע ח"ב עמ’ קעז ועמ’ קיט)

טו. הנשים חייבות בהיסבה, וראוי לעמוד על המשמר לזכור ולהזכיר את אחרים להסב, מפני שאין אנו רגילים להסב בכל ימות השנה. וצריכים היסבה בשתיית ארבע כוסות, באכילת המצה, אכילת הכריכה, ובאכילת האפיקומן, ושאר כל סעודתו אם ירצה להסב, הרי זה משובח. (חזו"ע ח"ב עמ’ קכ ועמ’ קכג)

טז. בעת קריאת ההגדה, ובהלל, אם ירצה להסב יש לו על מה לסמוך, אך בברכת המזון יברך מיושב בלי היסבה. (חזו"ע ח"ב עמ’ קכד)

יז. בן אצל אביו, ואפי’ אם הוא רבו המובהק, צריך להסב. אבל תלמיד לפני רבו, אף על פי שאינו רבו מובהק, אינו צריך היסבה. ואסור להסב אלא אם כן יתן לו רבו רשות להסב. ותלמיד חכם מופלג, אף על פי שלא למד ממנו כלום, וכל שכן אם התלמיד חכם נחשב לגדול הדור, שנחשב כרבו לכל דבר, אסור להסב בפניהם. (חזו"ע ח"ב עמ’ קכא)

יח. השמש צריך היסבה. וגם האבל צריך היסבה. (חזו"ע ח"ב עמ’ קבב)

יט. מי שמת לו מת בליל פסח, אם דעתו לקוברו בלילה (ע"י גויים), פטור מכל המצות הנוהגות בליל פסח, אבל כשדעתו לקוברו למחר, אין אנינות חלה עליו, וחייב בכל המצוות. ומכל מקום לא יברך שום ברכה מהברכות בעצמו, אלא ישמע הברכה מאחרים. וכן ההגדה וההלל טוב ונכון שישמע מפי אחרים. ואם רצה לאומרם בעצמו, רשאי, וצריך להסב כרגיל. (חזו"ע ב/קפט)