אלוקים קרוב אלי

אם רק תאמין ברחמים העצומים
של השם עליך, תרגיש קרוב אליו. אבל
למרות שרחמיו של הבורא הם אינסופיים,
עלינו לבנות את הכלי כדי למשוך רחמים
אלה ולקבלם…

בשדי יער – פרק 16

בכל דבר שאדם מתקשה, עליו לבקש ברחמים ובתחנונים מהשם שיעזור לו עד אשר יקבל את מבוקשו. ויבקש מהשם שייתן לו את הכוחות, ברוחניות ובגשמיות, להוציא מהכוח אל הפועל את מבוקשו, שייתן לו עזות בקדושה כדי שלא ייתן את דעתו על מחשבתם ודעתם של אחרים – מה יגידו או לא…

בנקודה זו אעיר על דבר מעוות שקיים אצל אנשים רבים. לפני שאדם מתעורר לחזור בתשובה, הוא מסתובב בעולם הזה מלא בגאווה וטוען שהוא בן חורין, שהוא לא משועבד לדעתו של אף אחד, והוא עושה "מה שבא לו". אולם, ברגע שהוא רוצה לחזור בתשובה הוא פתאום מפחד מ"מה יגידו"… וכאן אשאל – לאן נעלמו הביטחון העצמי המופרז והגאווה שלו? התשובה לכך ברורה: ה"עצמאות" וה"חופשיות" היו גאווה מצד היצר הרע. "חופשיות" מסוג זה נכונה רק לעולם השקרי הזה. כי ברגע שאדם רוצה לעשות שינוי, ומדובר בשינוי לטובה כמובן, פתאום הוא "מתקפל" וחושש ממה שיגידו. הגבר מתבייש ללכת עם כיפה על ראשו, האישה מתביישת בכיסוי ראש וכן הלאה…

ומפליא הדבר – אנשים מתביישים לחזור בתשובה אבל לעשות עבירות הם לא התביישו? אנשים טוענים שאין להם כוח לעשות שינויים בחייהם, אבל לעשות עבירות כן היה להם כוח?!

וגם אם נצא מתוך נקודת הנחה שלאדם באמת אין כוח לעשות את השינוי. אך מה עם כוחו של השם? להשם יתברך יש כוח עצום! כל שעל האדם לעשות הוא רק לבקש ממנו שירחם עליו, שיעשה עמו חסד וייתן לו את הכוחות שהוא צריך כדי להתקרב. "ושמעתי כי חנון אני"! – זה מה שאומר לנו השם, האמינו ברחמים ובחסדים האינסופיים שלי, בכוח שלי, ביכולת שלי לעזור ולסייע לכל אחד ואחד, ולשמוע תפילת כל אדם ולהושיעו. זהו אחד היסודות החשובים של האמונה.

ברור, אם כן, שאין שום סיבה בעולם שאדם ימשיך לסבול ממידותיו הרעות. הרי הן גורמות לו סבל ולסובבים אותו, אך מצד שני ניתנות לתיקון בדרך פשוטה ונפלאה: בתפילה! בבקשה מהשם יתברך שירחם עליו וייתן לו את הכוחות לתקן את מידותיו ולבטל את תאוותיו. להשם יש את הכוח והיכולת. מצידו אין שום מניעה. המניעה היחידה היא רק של האדם – שפיו סגור, זה הדבר היחיד שמונע ממנו את כל הטוב. היסוד של "ושמעתי כי חנון אני" חסר לו, לכן עליו להתפלל לבורא שיזכה להאמין ברחמים שלו, שהשם שומע אותו, כמו שאומר הרמב"ן, שזו גזירת חינם שישמע הבורא צעקת כל אדם. חינם! לא מגיע לך כלום ואינך ראוי לשום דבר, אבל נבראת כדי שהשם ירחם עליך! תתפלל אליו.

ואתחנן

בדברי הרמב"ן מצאנו שנאמר "גזירת חינם", כלומר לבקש מתנת חינם. וכך ראוי לכל אדם לעשות, ואפילו צדיקים גדולים נהגו כך. ומי לנו כמשה רבינו – רבן של כל הנביאים, צדיק יסוד עולם, גואלם של ישראל, בוקע הים, נותן התורה וכו’ וכו’ – שביקש רק בתחנונים ומתנת חינם: "ואתחנן אל ה’ בעת ההיא לאמור…" ומפרש רש"י: מתנת חינם ביקש. לכן, למרות שאנו ניגשים לתפילה ומבקשים מהשם יתברך שירחם עלינו, ואף שירחם עלינו מ"גזירת חינם", גם אנו צריכים לבקש אך ורק מתנת חינם.

בורא ניב שפתיים

רבי נתן כותב ((ליקוטי הלכות, יו"ד ה, מזוזה ה):

"כי האדם צריך לידע עוצם התרחקותו מהשם יתברך, ואף על פי כן ידע ויאמין, שמצד רחמיו יתברך, הוא קרוב מאוד לכל אחד ואחד, אפילו הרחוקים מאוד מאוד מחמת מעשיהם הרעים. והעיקר הוא על ידי הדיבור. כי על ידי הדיבור אנו יכולים לקרות אותו מרחוק מאוד והוא מתקרב אלינו על ידי זה, כמו שכתוב: "קרוב ה’ לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת", וכתוב: "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה’ אלוקינו, בכל קוראנו אליו".

"וזה בחינת: "בורא ניב שפתיים, שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו’". "בורא ניב שפתיים" דייקא, כי על ידי "ניב שפתיים" שהוא על ידי הדיבור, על ידי זה דייקא זוכים לבחינת "שלום לרחוק ולקרוב" הנ"ל וכנ"ל. כי עיקר התיקון על ידי הדיבור של תפילת בבחינת "בורא ניב שפתיים וכו’", ומי שנותן לב לדקדק ולהבין פירוש המילות של המקרא הזה: "בורא ניב שפתיים וכו’", יוכל להבין מזה עצות להתחזק בעניין השיחה בינו לבין קונו, שזה עיקר התיקון לעניין "רחוק וקרוב" הנ"ל. כי בהשיחה הנ"ל יכול לפרש הכל לפני השם יתברך, לפרש בשיחתו עוצם התרחקותו ואף על פי כן יתקרב להשם יתברך על ידי זה דייקא, על ידי שיזכור עוצם ריבוי רחמיו בלי שיעור, כאשר גילו לנו אבותינו ורבותינו ז"ל.

"אבל על פי רוב השיחה בעצמה קשה מאוד, כי מעוצם התרחקותו אין לו דיבורים לדבר, כידוע למי שרוצה להרגיל עצמו בזה. אבל כבר הזהיר לנו אדמו"ר ז"ל, שאף על פי כן יתחזק בכל מיני התחזקות לנהוג הנהגה זאת בכל יום, כידוע לנו כמה וכמה הזהיר על זה הרבה. כי ההכנה והרצון לבד שמכין את עצמו ורוצה לדבר, רק שאינו יכול לדבר, גם זה יקר מאוד אצלו יתברך, ואם יהיה חזק בזה הרבה, בודאי יעזרו השם יתברך ויברא לו דיבורים בבחינת "בורא ניב שפתיים", בורא ממש, כי הדיבורים הבאים לאדם הם בחינת בריאה חדשה ממש.

"כי בודאי הוא רחוק מדיבורים מאוד מחמת התרחקותו, אבל כשהוא חזק ומכין עצמו לדבר ולשיח בינו לבין קונו, וחזק בזה איזה שעה ברצונות וכיסופין חזקים, אזי השם יתברך עוזרו ושולח לו דיבורים לתוך פיו, שהם בחינת בריאה חדשה ממש, שהשם יתברך ברחמיו ברא לו דיבורים והזמינם לתוך פיו, בבחינת "בורא ניב שפתיים", בורא דייקא כנ"ל, ועל ידי זה דייקא זוכה לבחינת "שלום לרחוק ולקרוב" וכו’ כנ"ל. וכמו שכתוב: "לאדם מערכי-לב ומה’ מענה לשון", שהאדם צריך לערוך ליבו, היינו בחינת ההכנה הנ"ל, ואזי השם יתברך בורא לו דיבורים לתוך פיו, בבחינת "ומה’ מענה לשון", וכמו שכתוב: "ה’ שפתיי תפתח וכו’", שהשם יתברך בעצמו כביכול פותח שפתיו לדבר ולשיח את אשר בלבבו, כי הכל מאיתו יתברך, רק האדם צריך להכין את עצמו ברצונו וכיסופים וה’ יעזרו לדבר ולפרש שיחתו כנ"ל". עד כאן דברי רבי נתן.

אלוקים קרוב אלי

האמונה, על פי דברי רבי נתן, היא שאדם יאמין בקרבה שלו להשם ושהיא רק מצד רחמיו של השם, כי באמת מצד עצמו – לא מגיע לו כלום. אולם כשמחזק את עצמו להאמין ברחמיו יתברך, ומאמין שהוא לא ראוי כלל לשום דבר אבל מצד רחמיו של השם יתברך הוא קרוב מאוד מאוד, אז יוכל להתפלל ולהתחנן בלא לאות ולזכות לכל הישועות ולהשלים את כל מה שחסר לו. וגם אם הוא אשם בחסרונותיו ובודאי אינו ראוי להתקרב להשם ולקיים מצוות, יאמין באמונה שלמה שמצד רחמיו של השם הוא יכול לזכות לכל טוב. לכן גם אסור לשכוח להודות להשם תמיד על המצוות שזוכים לעשות – על מה שהשם כן נתן. כי בזה זכית לא בגלל שמגיע לך, אלא רק מרחמיו של השם יתברך.

כאן אנו מגלים עוד נקודה חשובה בבניין האמונה והיא: מצד עצמי – אני רחוק מהשם. מצד רחמיו של השם – אני קרוב מאוד. השם יתברך, ברחמיו העצומים, קרוב לכל קוראיו באמת. עלינו לשים לב היטב לדבריו של רבי נתן: שהעיקר הוא על ידי הדיבור. כי כל הקרבה של האדם להשם, מתוך ריחוקו הגדול, היא רק על ידי הדיבור. ואם אדם לא ידבר, הוא לא יוכל להתקרב אל השם יתברך. למרות שרחמיו של השם הם אינסופיים אך אנו חייבים את כלי הדיבור, כדי למשוך רחמים אלה ולקבלם. לכן אנו אומרים: "ה’ הושיעה המלך יעננו ביום קוראנו…" מתי השם יושיע? ביום קוראנו! ברגע שאנו קוראים לו, כשאנו מדברים עמו.

לכן, אף אם אדם רואה שהוא לא מסוגל לדבר עליו להתחזק ולקבוע לעצמו בכל יום שעה אחת לפחות, בה יכסוף וירצה לדבר עם השם, כי כשמכין עצמו לזה השם יתברך ייתן לו בסופו של דבר דיבורים לדבר לפניו, כפי שאומר לנו רבי נתן, שהשם ממש בורא לאדם דיבורים כשהוא רואה שהאדם מכין עצמו לזה.

זה דבר שאני תמיד אומר לאנשים שטוענים שקשה להם להתבודד שעה שלמה בכל יום. מספיק שתהיו שעה שלמה לפני השם, ורק תרצו לדבר, כבר קיימתם את שעת ההתבודדות, ועל ידי זה תקבלו את הבטחתו של רבינו הקדוש – שהבטיח לכל מי שעושה שעת התבודדות שהוא יתקן אותו בשלמות. וכל שכן אם האדם מתחזק בדבר זה כל יום ומתבודד שעה אחת לפחות, ורוצה לדבר, השם יברא לו דיבורים והוא ידבר בסופו של דבר הרבה מאוד, עד שידבר עם השם בחופשיות גמורה.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)