אלמן

 

מי שנפטרה אשתו יאמר בכל יום פרשת-אשם, עד שישא אשה אחרת.

 

על ידי שקר דבריו אינם נשמעים, גם על ידי שקר מאלמן, חס ושלום, כמה נשים.

 

כשמתה אשתו של אדם, אזי כאילו נחסר לו עצם מעצמיו, אבל הצדיק, אף על פי שאשתו מתה, אינו נחסר לו עצם, וזהו: אלמן אותיות – אחת מהנה לא נשברה.

 

אשה שעוסקת בכשפים בניה מתים ונעשית אלמנה.

 

על ידי חנופה נעשית אשתו אלמנה ובניו יתומים ואין מרחם עליהם.

 

כשאדם נושא אישה אחר מיתת אשה הראשונה, אשתו הראשונה מצטערת בקבר.

 

אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו.

 

בת כהן לישראל בת תלמיד חכם לעם הארץ אין זיווגם עולה יפה, או אלמנה או קובר אותה או שהיא קוברת אותו.

 

בעוון ניבול פה בחורי ישראל מתים חס ושלום, ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נושעים.

         

 

וידבר ה’ אל משה לאמר: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה’ וכיחש בעמיתו ובפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו: או מצא אבדה וכיחש בה ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטוא בהנה: והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד איתו או את האבדה אשר מצא: או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושילם אותו בראשו וחמישיתיו יוסף עליו לאשר הוא לא יתננו ביום אשמתו: ואת אשמו יביא לה’ איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן: וכיפר עליו הכהן לפני ה’ ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה:

 

וזאת תורה האשם קודש קודשים הוא: במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם ואת דמו יזרוק על המזבח סביב: ואת כל חלבו יקריב ממנו את האליה ואת החלב המכסה את הקרב: ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה: והקטיר אותם הכהן המזבחה אשה לה’ אשם הוא: כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קודש קודשים הוא: כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לא יהיה: והכהן המקריב את עולת איש עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה: וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אותה לו תהיה: וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו: