אם לא תאכל יבוא שוטר

למה אנחנו רוצים לקרוא לשוטר אם
הילדים לא מסיימים לאכול את כל מה
שיש בצלחת? למה לא לקרוא, למשל,
לכבאי או לסופרמן? חשבתם על זה
פעם?

כמעט לכל אם גאה בעמנו, עם נטייה פולנית, יש את השאיפה שהילד יסיים את כל האוכל בצלחת.

תמיד זה נראה לנו שהילדים רזים מידי ונטולי ויטמינים, כאילו הם חיים על אוויר, כי הם אף פעם לא אוכלים כמו שצריך….

כאשר ילדתי את בני הראשון, שיהיה בריא, החלטנו החלטה משפחתית אסטרטגית – שאנחנו לא נכריח את הילדים לסיים את כל האוכל בצלחת, אלא לסמוך על הילד שהוא יודע בדיוק מהי הכמות הרצויה, בהנחה שהילד רעב לאוכל ולא לממתקים.

הרבה פעמים אני שומעת אמהות שאומרות לילדיהן עם מבט מאיים ומפוחד בו זמנית: "אם לא תאכל יבוא שוטר, אתה צריך לסיים את כל האוכל… מהר מהר…"

לכאורה, משפט תמים. ואם זה מה שגורם לילד לאכול את כל האוכל זה לא ממש יפריע למישהו אם זה שוטר, כבאי או סופרמן, נכון?

אבל אם חושבים על זה לעומק, מה אנחנו בעצם מלמדים את הילדים שלנו – לפחד משוטר? לפחד מבשר ודם? הרי על כולנו משגיח ומטפל בורא עולם!

חשבתם על זה פעם?

כמה אנחנו מפספסים בחינוך הילדים שלנו. מגיל כל כך צעיר כמה אנחנו מתאמצים להשריש ולהעניק להם בית עם מסורת שמקיים תורה ומצוות, אבל "נופלים" בהשרשה של האמונה, עם כלל הזה"ב זה ה‘ בכל.

האמונה מאוד חיזקה אותי, באופן אישי, בחינוך ובגישה אל הילדים, כמו שהרב שלום ארוש שליט"א מלמד – שזו דרך ה’ להראות לנו את החוזק והחולשות שלנו. לדוגמא, כאשר הילד מתנהג יפה זה מה’, הילד שובב זה מה’ וכן על זו הדרך.

ככל שלמדתי להפנים את זה, ראיתי את הטובות של ה’ יתברך. כשרציתי להתחזק בהתבודדות, והתפללתי על זה, ראיתי ממש איך ה’ דואג שהילדים יישנו בדיוק בשמונה בערב, כך שתהיה לי שעה פנויה עד שבעלי יחזור הביתה… כן, כדי לזכות בשעת התבודדות.

כן, ה’ מצרף מחשבה טובה למעשה.

והשם יתברך, אבינו שבשמים, נותן לנו, לילדיו, את הבחירה החופשית. גם כשהוא יודע שנמעד הוא דואג לכוון אותנו, אבל תמיד משאיר את ההחלטות בידיים שלנו.

אם נלמד מה’ יתברך לתת גם לילדים שלנו בחירה חופשית במקום לאיים בבואו של השוטר, נוכל לתת להם לבחור את כמות האוכל. כי בינינו, תמיד אנחנו מוזגים יותר מידי אוכל בתקווה שאולי יקרה נס והם יאכלו…

לכל האימהות הטריות יש הזדמנות פז ממש, חומר בידי היוצר, להשריש אמונה בכל פעולה עם הילדים.

ולא רק עם הילדים. גם בחיים שלנו. למשל, כאשר אנחנו נוסעים בכביש ורואים שוטר, אנחנו תמיד מסדרים את עצמנו ובודקים שהכל לפי החוק, על מנת להימנע מעונש. כך אנחנו צריכים לנהוג כאשר נוהגים בכביש החיים של ה’ יתברך – לבדוק האם אנחנו לפי התקן שלו.

לצורך העניין, מצאתי שהאלמנטים די דומים:

חגורה – כולנו יהודים. ה’ בחר בנו מכל העמים. היהדות שלנו זה הקשר שלנו. היא ‘חגורת הבטיחות’ שלנו.

רישיונות – התורה הקדושה שניתנה לנו היא הרישיון שלנו לנסיעה בכביש החיים שהעניק לנו ה’ יתברך. בדיוק כפי שכל בר דעת לא יניע אוטו בלי רישיון, כך אנחנו, היהודים. והלוואי שאף אחד לא היה מניע את עצמו בלי תורה.

מהירות נסיעה – היא המצוות הקדושות והיקרות מפז. באותה מידה שמהירות נסיעה מתחילה מאפס קמ"ש כך אנחנו מקבלים את עול המצוות בהדרגה, עד למהירות הרצויה והבטוחה. לעיתים אנו מאטים או מגבירים את המהירות בדרך בהתאם לכביש, בהתאם להלך החיים שה’ מוביל אותנו.

ביטוח – האם יש לך אמונה בתוקף? האמונה היא ביטוח החיים שלנו. ככל שהאמונה גדולה יותר, זכית בביטוח מקיף. אמונה בינונית – רכשת ביטוח מגן אמונה קטנה, לא עלינו. רכשת אך ורק ביטוח חובה… במידה ונסעת בלי אמונה, בלי ביטוח, אתה לא מכוסה ותאלץ לשאת בכל ההוצאות בכוחות עצמך. אופציה לא מומלצת בעליל.

שטור תנועה – הא הצדיק, מנהיג ירא שמים אמיתי שדואג לכוון את עם ישראל בניסיונות החיים והיומיומיים לפי חוקי התורה.

קנס – מושג של קנס לא קיים כי גם אם יצאנו בהפסד באמונה זה בעצם הרווח שלנו, זה המתקת דינים מכיוון שהשם פדה את חובותינו. הקנס האמיתי זה רק בבית דין של מעלה…

עכשיו תגידו לי, מי מפחד לקבל דו"ח?

ישנו משפט האומר: "זרע מחשבה וקצור מעשה, זרע מעשה וקצור הרגל, זרע הרגל ותקצור אופי, זרע אופי ותקצור את היעוד שלך".

יהי רצון שנזכה לזרוע אמונה ולקצור את הפירות, ילדים יראי שמים מאמינים שהכל ממנו יתברך ונרוויח חיים מתוקים בעולם הזה ובעולם הבא.