אם רק היה לי
מכירים את "אם רק היה לי..." אז מן הסתם היינו מסוגלים להפוך עולמות, להוריד את הירח, להיות עשירים, מאושרים, מוצלחים... הרב שלום ארוש על האשליה המתעתעת של "אם".
אם רק היה לי…
כמה פעמים חשבנו או אמרנו לעצמנו את המשפט הזה? כי אז, מן הסתם, היינו מסוגלים להפוך עולמות, להוריד את הירח, להיות עשירים, מוצלחים, שמחים, מאושרים… אינסוף רעיונות של 'אם רק היה לנו' ו'אם רק הייתי'. ולא שהם פסולים, פשוט יש דרך יותר מציאותית ועם שתי רגליים על הקרקע לעשות את הדברים מהמקום בו אנו נמצאים, מתווך התנאים המבלבלים, הקשיים המעכבים והאתגרים שמבקרים בחיינו בכל רגע נתון – שכולם ניתנו לנו בהשגחה פרטית מדויקת!
לכן אם אדם חושב, וכמובן שזו טעות גדולה מיסודה, שאם רק היו לו מאה מיליון שקלים בצד אז בטח היו לו כמה דירות להשכרה בעזרתן היה מרוויח סכום נכבד בלי לעבוד קשה. אם רק אשתו הייתה "משחררת" אותו יותר אז הוא היה בריא ומוצלח. נשוי חושב שאם הוא היה רווק אז… ורווק חושב שאם הוא היה נשוי אז… כל אחד חושב שאם המצב שלו היה אחרת אז הוא היה כל מה שרק אפשר להעלות על הדעת. אבל כמו שאמרתי, אין לכם טעות איומה יותר מזו שבעטיה אנשים מפסידים את חייהם.
אז עצרו לרגע, קחו נשימה עמוקה ומרגיעה ותנו דעתכם על הדברים הבאים. בורא עולם רוצה שתפעלו מהמקום שלכם. התעלות רוחנית? עבודת השם? כן, אבל מהמקום בו אתם נמצאים ועם התנאים המדויקים שיש לכם. כי אם היו לכם את כל משאלות ליבכם – למה היו צריכים אתכם בעולם הזה? במה תועילו? הערך שלנו, ושל העבודה שלנו, נובע מהתנאים שקיבלנו בדיוק ובהשגחה פרטית ועצומה עד לפרט הכי קטן! כן, אלה שקיבלנו מבורא עולם.
לכן אומרים חז"ל: "אל תאמר לכשאפנה אשנה". יש כל מיני סוגים של "לכשאפנה" – כשיהיה לי זמן, כסף, בריאות, ילדים טובים, או כשלא יהיו חובות, צרות, בעיות נפש, בלבולים, תאוות. וחז"ל אומרים לך 'אל תאמר את זה, תדע שהקב"ה מחכה לעבודה שלך במצב המדויק שלך. בורא עולם מחכה לדיבורים שלך דווקא מהמקום הזה'. וכמובא בשיחות הר"ן (יג): "יש אנשים כשרים שאין להם פרנסה ויש להם דוחק ובלבולים גדולים מזה והוא טובה להעולם. ודע שיש דיבורים יקרים שיוצאים על ידי בלבולים דייקא".
מאמרים נוספים בנושא:
דוגמה נוספת. ישנם אנשים שרוצים להאמין בבורא עולם אבל יש להם הרהורי כפירה וכל מיני בלבולי אמונה, לכן חושבים שבגלל המחשבות הללו הם לא יכולים להאמין בבורא והם בעצם גם לא שווים כלום. אבל האמת היא בדיוק ההיפך! בגלל שאתם מתמודדים עם בלבולי אמונה ואתם בכל זאת רוצים להאמין בקב"ה – האמונה שלכם, למרות שהיא חלשה מאוד בינתיים – חשוב מאוד בשמים!
וגם עניין זה מובא בשיחות הר"ן (רכב): "שמעתי בשמו שדיבר עם איש אחד שהיה לו בלבולי אמונה, וחיזק אותו רבינו ז"ל (רבי נחמן מברסלב) ואמר לו שכל התהוות מעשה בראשית היה רק בשביל מה שצפה ה' יתברך שיהיו אנשים שיהיה להם ייסורים בעניין האמונה הקדושה מחמת הבלבולים והכפירות העולים על מחשבתם ר"ל, והם יתגברו כנגד אלו המחשבות ויתחזקו באמונה, ורק בשביל זה ברא ה' יתברך את כל מעשה בראשית. ועל ידי דיבורים אלו נתחזק זה האיש מאוד תמיד בכל עת שבאו עליו בלבולים הנ"ל".
"אם רק…" אז זהו, אל תחשבו שזה לא אפשרי פשוט צריך לעשות את זה בצורה יותר מציאותית עם שתי רגליים על הקרקע…
לא מזמן הגיע אלי אדם שסיפר לי שהוא מאוד רוצה להשקיע ברוחניות שלו, אבל אשתו מפריעה לו והם לא רחוקים מלומר שָלוֹם לַבַּיִת… כל בר דעת היה מצדיק אותו וחושב שהוא מסכן וצודק, אפילו שיש לו אישה רעה שרק מפריעה במקום לתמוך, שהיא באמת לא בסדר. אפילו אותו אדם משוכנע שאם הייתה לו אישה קצת יותר "רגועה", כזו שתקבל את כל מה שהוא עשה בשתיקה, ממש תסתום את הפה (אתכם הסליחה), אז היו היה מגיע להישגים אדירים בנחת.
האיש הזה בכלל לא מבין מה הקב"ה רוצה ממנו בעולם הזה. הוא חושב שהבורא רוצה תורה והתעלות סטייל עולם הבא. אז אולי עדיף שיגיש בקשת 'העברה' לעולם הבא, שם ימצא את מבוקשו… בורא עולם לא טועה חלילה, והוא שלח אותו לעולם הזה כי הוא רוצה את ההתעלות הרוחנית שלו דווקא מתוך הבית שלו, שהוא יתגבר וישמח את אשתו ויחזק אותה, ומהמקום הזה יתפלל לבורא ויתחזק ברצונות וכיסופים לצמיחה רוחנית, לימוד תורה ותפילה ויחטוף על הדרך כל מה שהוא רק יכול ברגע פנוי, אך ישכיל לעשות הכל בנועם ובאהבה! ואז כל מה שיעשה יהיה רצוי ואהוב בשמים. אני בטוח שהוא גם יזכה באיכות גבוהה יותר במעשיו והשיגיו, הרבה יותר מאלה שהיה משיג אילו היה עושה הכל 'בנחת'. ולא רק, גם הברכות בהן יתברך יהיו בהתאם, כי תהיה לו קודם כל את הברכה הגדולה והעיקרית – שכל מה שעשה הגיע מתוך כבוד לאשתו!
מסופר על רבי נתן מברסלב שהיה יכול ללכת לישון אחרי ערבית ולקום בחצות "כמו מלך", רגוע, צלול וערני. נכון, היו לו ילדים קטנים והייתה מוטלת עליו אחריות, לכן היה מחכה להם, אוכל איתם ארוחת ערב, מדבר איתם דיבורי מוסר ואמונה באהבה, מברך איתם ברכת המזון, קורא איתם קריאת שמע שעל המיטה – שותף פעיל בחינוך ילדיו, ורק אחר כך היה הולך לישון בשעה מאוחרת וכמובן קם בחצות הרבה יותר בקושי והרבה יותר בעייפות והרבה פחות ביישוב הדעת. אבל הוא הבין שזה מה שהקב"ה רוצה ממנו, זו קימת החצות שבאמת עושה נחת רוח לבורא.
גם התורה מעניקה לנו את הדוגמה הקלאסית לעניין זה: ליעקב אבינו היו בנים גדולי עולם: יהודה היה ראש הישיבה, יששכר היה מתמיד עצום ומבין את התורה לעומקה, לוי היה החברותא האישית של יעקב וראש הישיבה הבא ולו מסר יעקב את כל התורה, כמובא ברמב"ם וכן הלאה. והנה, לפני פטירתו יעקב אבינו מחפש מודל וסמל לדורות – שכל יהודי בכל מקום שהוא יוכל לברך את בנו ולומר לו, 'יהיה רצון שתהיה כמו הצדיקים, וכמו צדיק פלוני'. ואז, הוא בוחר דווקא באפרים ומנשה "בך יברך ישראל לאמור 'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה'".
והדבר תמוה מאוד. הרי שני בניו של יוסף גדלו במקום הכי טמא ובנתק מוחלט מיעקב ומשפחתו. הם לא היו פנויים לעסוק בתורה. מנשה היה ממונה על ביתו של יוסף, שזה תפקיד שמקביל לפחות למנכ"ל משרד ראש הממשלה בימינו. אפרים – ממי היה לומד? הרי אביו היה טרוד בניהול ארץ מצרים שאז הייתה המעצמה הגדולה ביותר בעולם! אז גם הוא היה בעסק הזה. ובכל זאת, אפרים הספיק להיות "רגיל לפני יעקב בתלמוד" (רש"י) – למרות הטרדות הגדולות היה עושה מלאכתו עראי ותורתו קבע והיה רץ בכל הזדמנות ללמוד אצל יעקב.
יעקב העביר לנו מסר אדיר: הקב"ה אוהב את הפעולות שלנו דווקא כשהן באות מתוך הטרדות של העולם הזה, של אור מתוך חושך. קל לעשות הכל, כולל לימוד התורה, כשאנחנו פרושים מהעולם כולו, "מסודרים" כלכלית ואין לנו טרדות בראש. אבל זה לא מה שהקב"ה רוצה, ואת זה יעקב אבינו ע"ה מדגיש לנו בעצם הברכה שבחר עם אפרים ומנשה. אל תיפלו ותתבלבלו, אל תתייאשו ואל תרימו ידיים בגלל עומס הטרדות, הקשיים או היצרים והתאוות. כי דווקא מתוך כל אלה – כל תנועה שלכם חשובה ויקרה בשמים. הקב"ה אוהב אתכם!
אי אפשר לבחור "עבודת השם" כרצוננו ולבטל את כל התורה כולה. שהרי התורה כולה היא האמונה. והאמונה היא שאתם במצב המדויק כפי שהקב"ה רוצה לכל תחום בחייכם – התעלות רוחנית, עבודה, חברה ועוד, לכן על האדם לשמוח בחלקו ולעשות את שלו בתנאים שהוקצו לו, ועם כל זה להתאמץ ולברוח רק אל הבורא.
אין מה להישבר מהקשיים והניסיונות, אלא לקבל אותם באמונה ולחפש איך לשמח את הקב"ה, ולעשות את המוטל עלינו, בתנאים המדויקים שלנו. לא לרדוף את עצמנו בגלל שיש לנו בלבולים ומניעות. אדרבה, לשמוח משום שאלה התנאים שקיבלנו לממש את הפוטנציאל והתפקיד שקיבלנו על הצד הטוב ביותר.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור