אמונה ואחדות

בלי אמונה נותרים לנו האינסטינקטים
החייתיים לאחוז בהם. אנחנו רוצים
לירות בכל מה שזז קודם. "תירה בו לפני
שהוא יירה בך" אומר לנו המוח החייתי
שלא מצליח לפענח את המסר…
 
 
"ויאמר לה (להגר) מלאך ה', הינך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל, כי שמע ה' אל ענייך. והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו, ועל כל פני אחיו ישכון" (בראשית טז, יא-יב).
 
הרב שלום ארוש, באחד משיעוריו האחרונים, ביקש מכל הלומדים בישיבה לעשות התבודדות של שש שעות על עם ישראל, על כל יהודי בכל מקום שהוא, כדי שיתאחדו, ישענו, יסמכו ויבטחו רק בהשם, שהיו תחת חסות אהבתו העצומה של השם. זה ימתיק את הדינים הקשים המרחפים מעל ראשינו, הסביר הרב. ובעיקר, התמקד הרב בדבריו על הדף שפורסם על ידי הרשות הפלסטינית בפייסבוק, שבסופו הוחרם על ידו. בדף זה הייתה קריאה להשמיד ולהרוס את מדינת ישראל, חלילה, והיו גם קריאות עידוד לאחדות של מיליוני מוסלמים לפרוץ את גבולות ישראל ב-15 במאי 2011. וברגע שהדף הוסר מהפייסבוק, דפים תואמים עם קריאות קטנות לפעולות נגד מדינת ישראל פורסמו במקומו. מיותר לציין כמה 'לייקים' דפים אלה קיבלו, ולמעלה מ-3,000,000 תומכים שהביעו את תמיכתם בקריאות ובפרסומים לפעולות נוספות מהסוג הזה.
 
הרב שלום הסביר שקריאות ההתעוררות שנשלחו אלינו משמים לאחרונה, נועדו להעיר ולזעזע אותנו מהאלימות הנוראית שאנו עדים לה (על דבריו בהרחבה ראו מאמרו לעקור את האלימות). אלה "הרוצחים" שבתוכנו, הוא מסביר. הלבנת פנים, צער של יהודי – חברים, ילדים, נשים וכו', כל אלה הובילו לדינים הקשים שהתבטאו בצורה קשה וכואבת: הרצח המזעזע של הילד לייבי קלצקי ז"ל, הרצח המזעזע והמחריד של רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל – הבבא אלעזר, משפחת פוגל, פטירתם של הרב ליפקוביץ והרבי מספינקא זצ"ל, שלוש הבחורות מחסידות חב"ד שנהרו בפיצוץ בנתניה בזמן שחילקו נרות שבת, הרציחות שאנו שומעים עליהן, המחלות, ולאחרונה – ההסלמה בדרום, פיגועי הטרור הקשים בדרך לאילת, טילים על הרי הדרום שבאחת מהן – באר שבע, מצא את מותו יוסי ששון ז"ל.
 
הצדיקים הנסתרים אמרו לרב שלום ארוש שהעולם לא הראה הזדעזעות ורחמנות על מה שקורה כאן, על הקורבנות שנרצחו.
 
"הסיבה לחורבן והרס בית המקדש", אמר הרב אליעזר רפאל ברוידא באחד משיעוריו, "היא השנאה האיומה בת אלפי שנים. וכואב עוד יותר, שהיא עדיין כאן, מפעפעת בתוכנו. ובגלל שלא למדנו לאהוב אחד את השני, אנו מאבדים אנשים יקרים מאוד… שמתם לב לכך שכולם נפגעים? הטרגדיות פוגעות בכל מחנות ישראל…"
 
משהו קורה באופן טבעי כאשר אנו חווים אסון – אנשים מתקשרים ומתחברים אחד לשני. אלה שלא התחברו בתחילה, סבלו והרגישו, פחות או יותר, חיבור שלא ניתן לתאר, מעין אחוות אחים. כי כך הוא הדבר כאשר אדם קופץ לתוך סירת ההצלה יחד עם כל היושבים בה, במקום לשקוע במצולות החיבור נעשה באופן מיידי – אנשים מדתות שונות, רקע כלכלי או חברתי – הופכים לאחד כשהם נמצאים במצוקה כלשהי.
 
ללא ספק, מצוקה או סכנה משותפת היא סוג של דבק המדביק ומאחד אנשים. אולם, הסיבה לכך, בכל אופן, שאותה אהבת אחים שהתגלתה ברגע המצוקה לא ממשיכה להחזיק אותם ביחד, היא בגלל שאינה מבוססת על אמונה. וכשאין אמונה אין חכמה, וכשאין חכמה אין ניסים, ורק נס יכול לחבר את העשירים יחד עם העניים, את הדתיים עם הלא דתיים, את הפוליטיקאים מהשמאל יחד עם אלה מהימין – ולאחד ביניהם.
 
אבל כשזה קורה "בלי השם", כל אחד פונה לדרכו, חזרה לאזור הנוח והמוכר בו כל אחד דואג רק לעצמו שוב, כי אין להם מה לעשות אחד עם השני.
 
בלי אמונה נותרים לנו רק האינסטינקטים החייתיים לאחוז בהם, אנחנו רוצים לירות בכל מה שזז קודם. "תירה בו לפני שהוא יירה בך" אומר לנו המוח החייתי, משום שאיננו יכולים לפענח את המסר שהשם שולח לנו דרך "האויב". הבעיה עם "ההיגיון" הזה היא, בדרך כלל, שיש לנו בדיוק את אותה בעיה ש"האויב" מתמודד איתה.
 
למשל, אבא ובן לומדים יחד באותו בית מדרש עם חברותות שונות. הבן משאיל מאביו את הסלולארי ושוכח להחזיר לו אותו. מאוחר יותר, לבן כואב הראש לכן הוא עוזב את בית המדרש אך בלי לומר לאביו לאן הוא הולך. בלי אמונה, אותו אבא עלול לחשוב שהבן שלו הוא "האויב" שלו. אחרי הכל, האם זו דרך ארץ לקום וללכת בלי לומר מילה לאבא? ועוד לקחת את הטלפון הנייד איתו? אבל עם אמונה האבא מבין שהבן שלו אינו האויב שלו, אלא קריאה בקול רם דרכה השם אומר לו: "היי, אם אתה לא אוהב את ההרגשה של חוסר כבוד והערכה מהבן שלך, למה אתה מתנהג כך לאבא שלך בשמים – אלי?… ואם אתה רוצה שהבן שלך יתקשר איתך יותר, למה אתה לא מדבר אתי? תראה, רק לקחתי לך את הטלפון ליום אחד כדי שתחשוב על כל הפעמים בהן אתה שם אותי "בהמתנה" במשך ימים! עד שאני זוכה לשמוע ממך…"
 
יותר מתמיד, אנו מתמודדים עם אתגר גדול מאוד. המנהיגים שלנו מלמדים אותנו ללמוד אמונה תחת אש. אבל האם קורס מזורז באמונה יעזור לנו בשעת האפס? האם זה אפשרי להשתנות במהירות? האמונה אומרת לנו שכן, אנחנו בהחלט יכולים, אבל לא לבד. אנחנו צריכים להתפלל חזק מאוד כדי להתקרב לצדיקים האמיתיים ולקשר את האמונה הלא שלמה שלנו לאמונה השלמה שלהם. כי רק כך נדע מה עלינו לתקן בעצמנו. נדע איך לאהוב כל אחד ולדאוג אחד לשני. ולא רק, נראה את "האויבים" המאיימים עלינו מתפרקים לחתיכות, בדיוק כמו שהתפרקו בעבר ולא נותר מהם דבר.
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט וחסיד ברסלב. את רוב שעות יומו מעביר בבית מדרשו של הרב שלום ארוש – "חוט של חסד" בירושלים. על פעילותו בתחום הפסיכותרפיה קיבל הסכמה מגדולי הדור וביניהם הרבי מניקלשבורג – הרב יצחק פגלסטוק שליט"א והרב שלום ארוש שליט"א.