אמונה עיוורת – להאמין בלי להבין?

זה קורה לא מעט, כשאנשים ניגשים אלי ושואלים אותי שאלות על החיים ועל דברים שהם לא מבינים.

"למה אני לא מצליח?"

"למה לא הולך לי כמו שאני רוצה?"

"למה יש לי בעיות עם הבעל/אישה/הילדים/הבוס?" (הקיפו בעיגול)

"למה אני לא מוצא/ת את החצי השני שלי?"

"למה הכל כל כך קשה?"

שאלות. החיים מלאים שאלות…

ומה עושים כשעולות שאלות מהסוג הזה?

על שאלה זו משיב רבי נחמן מברסלב ואומר, שאנחנו קודם לכל חייבים לחזק את מידת האמונה שלנו. זו הסיבה שהאמונה נקראת "אמונה עיוורת". ולא, זה לא ביטוי גנאי או מושג שלילי לאנשים המאמינים שהולכים כמו עדר בלי להבין כלום, ממש לא. זה מושג שדווקא לקוח מהזוהר הקדוש כפי שתבינו בהמשך.

ולמה אמונה עיוורת?

לאמונה אין היגיון. האמונה מקדימה את השכל וההיגיון והיא גם מבטלת אותם. זכרו את שלושת כללי הברזל החשובים כשדברים מגיעים למקום הזה: קודם כל, להאמין. דבר שני, זה מה שהקב"ה רוצה. דבר שלישי, הכל לטובה ובוודאי יש סיבה נפלאה או מסר שיכולים להתגלות לנו מיד או בהמשך.

אז קודם כל, להאמין בלי לנסות להבין שום דבר. אחרי הכל, איזה בן אנוש יכול להעלות בדעתו שהוא מסוגל להבין את בורא עולם? הרי על כך אומר הקב"ה בעצמו: "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי" (ישעיהו נה, ח). וגם אם בן אדם יטען שהוא רוצה להבין, הוא לא יצליח משום שהוא בן אנוש עם שכל אנושי מוגבל, לכן ברור שאין ביכולתו להבין את דרכיו, חוכמתו והנהגתו של בורא עולם.

בחיים של כל אחד מאיתנו יש את הזמנים בהם דברים פתאום משתנים ונוטים מהדרך אותה אנו מכירים. יום אחד, הכל חלק וישר והולך כסדר, ולמחרת? הכל מתהפך כאילו הישר והסדר לא היו כאן אתמול. השלווה הופכת לכאוס מבעבע ו…

וככל שהאדם ממשיך להציף את עצמו עם שאלות כמו "למה זה קורה לי?" זה אומר שהוא עדיין לא מחובר למצב אמונה. כמו שיש מצב טיסה, יש מצב אמונה. ובמצב הזה חייבים להיות כל הזמן! לא רק כשאנו בטיסה.

מאמרים נוספים בנושא:

קודם להאמין, אחר כך להבין

לא יכול להיות?

אמונה בהמראה

18 ימי האמונה שלי

לעשות מהלימון לימונדה

בוקר לא רע, אחרי הכל

פשוט, לזרוק את השכל

במקום שהשכל נגמר

זה לא מה שרואים

תמסור את עצמך

המקום שאין בו גבולות

אבא, יש דברים שלא ידעתי

אומן האמונה

להאמין ברחמים והכל נראה אחרת

ורטיגו

יש לכם שאלות? עליכם לדעת, אומר רבי נחמן, שזה הזמן לחזק את מידת האמונה שהיא החברה הטובה ביותר של האדם, זו שמלווה אותו לכל מקום ונמצאת איתו ברגעים הכי קשים ובמקומות הכי אפלים ברוחניות ובגשמיות. בשכל אי אפשר להבין את האמונה. לכן חייבים להאמין שזה רצונו של הבורא וכמובן שרצונו הוא רק טוב. צריך להמתין בסבלנות ולראות איך דברים מתגלגלים. בינתיים, תוך כדי המתנה, רצוי מאוד לשאת תפילה לבורא עולם – לבקש ממנו עזרה, שיעזור לנו להאמין, לסמוך עליו, לבטוח בו ולדעת שהוא עושה איתנו את הטוב ביותר ושהכל רק לטובה. וכמובן, נודה לו. נאמר לו תודה על הכל וגם על המצב אליו נקלענו.

הזוהר הקדוש, כפי שציינתי, מגדיר את האמונה "נערה עיוורת יפת תואר". אין לה עיניים לראות. "אמונה עיוורת" היא הדרך בה מתאר הזוהר הקדוש את האמונה, ולא את השכל. אם אתם רוצים להאמין, אז קדימה תאמינו. אבל אם אתם רוצים להבין, אז דעו שזה יקשה על האמונה.

למה?

כי מי שרוצה להבין, רוצה 'עיניים לראות' – לראות הנהגה שאין לו הבנה והשגה בה. הביטוי "אני רואה" משמעו גם "אני מבין". אם אתם רוצים לראות, לא תצליחו להאמין. למה? כי אי אפשר לראות אמונה. ואומנם אי אפשר לראות אבל בהחלט אפשר להאמין.

בואו נתקדם. מכיוון שאתם מאמינים שהבורא הוא טוב מוחלט, אינסוף טוב, וכל מה שהוא עושה הוא רק טוב, זה אומר שאתם עכשיו במצב אמונה. היגיון, שכל וטבע – הם רק מניעות בדרך שלכם. ואדם שזוכה לאמונה ולהתחבר לבורא זה אומר שהוא הצליח להתעלות מעליהם – לעלות מעל הטבע, המזלות, הכוכבים והשכל.

 הרבה אנשים אומרים לי "אנחנו לא מבינים מה הבורא עושה". ואני עונה להם בשאלה "מי כן?!? הרי אף אחד לא יכול!".

ולא רק, חשוב מאוד לדעת שהבורא לא כועס חלילה על מי שלא מבין אותו. אבל אם איננו מאמינים בו זה עניין אחר לגמרי. לכן עלינו להפנים את הנקודה החשובה האומרת: בחיים אף אדם לא יכול להבין מה קורה איתו גם כשהכל טוב!

יש את הימים האלה (שלרוב זה בא לנו בפתאומיות) בהם אנחנו חווים ניסיונות וסבל שמביאים איתם שאלות, והרבה. "למה זה קורה לי?", "אולי פקששתי משהו בדרך?", "אולי זה מהחטאים שלי?"…

אבל זה באמת לא משנה אילו שאלות האדם ישאל, הן כולם באות ממקום אחד: בלבולים. הן מבלבלות והן הבלבולים עצמם. ומה עושים? השליכו אותן והחזיקו באמונה חזק!

לא מעט אנשים שהגיעו אלי וסיפרו על הבעיות איתן הם מתמודדים, במקום מסוים גם הצדיקו את העובדה שיש להם בעיות. תמיד חיפשו את ה'למה?' – למה זה קרה? למה עכשיו? למה לי?… כמו ביקשו אישור או תעודה לצרות שלהם. ונורא מכל, שהם צודקים.

אז אתם יודעים מה?  הם צודקים, כולם צודקים. לכן מגיעה לכולם תעודה. הצדיקו את הדיכאון, את האומללות והמשיכו להתבכיין. אבל הבעיות לא ייפתרו. הן גם לא ייעלמו. זאת לא הדרך לפתור אותן, הן רק ימשיכו ויתגברו עוד ועוד וייסרו את האדם עוד יותר.

אז מה עדיף, שהקב"ה יהיה צודק או אתם? אם אתם מעדיפים שהוא יהיה הצודק, אז אמרו לו תודה רבה על הכל, הללו ושבחו אותו. כך אומר רבי נתן מברסלב – התודה פותרת את כל הבעיות, מרוקנת את האדם מכל מה שמציק לו, פותרת את כל המשוואות עם כל סוגי הנעלמים וגורמת לו רוגע. ולבורא עולם? תענוג של מעין עולם הבא!

לכן באמת קל להבין למה כל עניין התודה וההלל לבורא עולם מאוד משמעותי, יעיל ופעיל, ובעיקר – מביא לאדם ישועה.

כי אף שער לא יכול להישאר נעול כשאתם אומרים תודה!

שום מלאך ואף בריה לא יכולה לסגור שער או להפריע לכם כשאתם מודים לבורא עולם, כי הוא בעצמו לא יאפשר להם למנוע ממנו את התענוג הזה.

אם אתם מבקשים דברים להם אתם זקוקים – פרנסה, בריאות, ילדים ועוד, זה נפלא. אבל אם אתם עדיין לא ראויים לבקשות שלכם, הסיכוי שתיענו לא יהיה גדול. כי על כל בקשה צריך להשקיע את סך התפילות הנצרכות לה. אם המקטרגים יוודאו, והם יעשו הכל כדי לוודא, שאתם לא ראויים – הם יפריעו לבקשות להגיע למקום הראוי להן. הם יעשו הכל על מנת למנוע את השפע מהאדם.

אבל תודה? לא, אף אחד לא יכול לעמוד בפניה, אפילו לא המלאך הכי מקטרג שיש. אתם מודים לבורא עולם? מהללים אותו? אין מניעות, אין הפרעות ואין שום כלום. ולהודות לבורא זאת אמונה עצומה וגדולה.

זה כוחה האמונה, של אותה נערה עיוורת יפת תואר שתמיד נמצאת לצידו של האדם.