אמירה לעכו”ם לצורך חולה,איסור הנאה ממלאכת גוי ועוד

 

א. מותר לומר לאינו יהודי לעשות בשבת כל מלאכה, אפילו מלאכות דאורייתא, אם יש בזה צורך לחולה אף אם אין בו סכנה. ובלבד שיהיה חולה שנפל למשכב, ולא מי שסובל ממיחוש בעלמא. והוא הדין שמתור לומר לו לבשל ולאפות לצורך חולה שאין בו סכנה.

ב. מי שנחתכו אצבעותיו בחתך עמוק, מותר להניח במקום החתך רטייה עם משחה בשבת, אף על ידי ישראל. אך נכון לעשות כן על ידי גוי, אם נמצא שם.

ג. חולה במחלת הסוכר, שלפי פקודת הרופאים צריך להזריק לו לפני כל סעודה זריקת אינסולין, אין צריך להחמיר לחפש נוכרי שיזריק לו, וגם רופא ישראל יכול לעשות כן לכתחילה.

ד. מותר לומר לנוכרי להרוג יתושים המפריעים את מנוחת החולה. אבל לצורך בריא אין להקל בזה, אלא אם כן הם מצערים אותו ביותר שאז מותר להורגם על ידי גוי.

ה. בימי הקור שיש צורך להפעיל תנור חימום לצורך חולה שאין בו סכנה, או בימות החמה שיש צורך להדליק מזגן לצורך החולה, מותר לעשות כן על ידי נוכרי.

ו. יולדת משבעה ימים עד שלושים ימים דינה כחולה שאין בו סכנה, ואם אמרה ‘צריכה אני’ מותר לעשות עבורה את כל צרכיה בשבת על ידי גוי, אף במלאכות האסורות מן התורה.

ז. מותר לומר לנוכרי לנסוע במכונית כדי לקנות תרופות בשביל חולה שאין בו סכנה.

ח. אומנם חולה שאינו צריך לרפואה בשבת, אסור לומר לגוי שיסע להביא לו את התרופה, אלא אם כן יצטרך לתרופה מיד עם צאת השבת.

ט. יש אומרים שאם חולה מסוכן מבקש שיקראו לקרוביו בשבת, מותר להם לנסוע עם נהג נוכרי, כדי שלא תיטרף עליו דעתו. ויש חולקים. והמקל בזה יש על מה שיסמוך.

 

 

י. ישראל שאמר לאינו יהודי לעשות לו מלאכה בשבת, אסור לו ליהנות מאותה המלאכה בשבת. אך מותר להינות מאותה המלאכה במוצאי שבת אחר שיעבור זמן שיספיק לעשות אותה מלאכה אחר צאת השבת. וגם אם האינו יהודי עשה מלאכה מעצמו לצורך הישראל, אסור לישראל ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אף שלא ציווהו לכך. וגם בזה צריך להמתין בערב בכדי שיעשו. ואם הגוי הדליק נר לצורך עצמו, מותר לישראל ליהנות מאור זה בשבת.

יא. לפיכך גוי שהדליק את האור בחדר בשביל ישראל, אפילו שלא על פי ציווי הישראל, אסור לקרוא לאור מנורה זו, אלא אם כן כבר היה אור בחדר, והגוי גרם רק לתוספת אורה.

יב. נוכרי שהדליק אור בחדר המדרגות לצורך הישראל, מותר לישראל לעלות במדרגות, ואין צריך להמתין עד שיכבה האור, שבלאו הכי יכול לעלות. ואף אם הודלק על ידי ישראל מחלל שבת מותר לעלות במדרגות, אך לא ימהר בהליכתו.

יג. מותר להשתמש בשבת באור חשמל הבא מחברת חשמל שהעובדים בה הם אינם יהודים, אף בעיר שרוב תושביה יהודים.

יד. מסעדה ציבורית או בית מלון שהמלצרים שם הם נוכרים, ואירע שנפסק החשמל בשבת, והנוכרי תיקן את החשמל, אם גם המלצרים אוכלים שם בעצמם, והם גם נהנים מהדלקת החשמל, מותר ליהנות מהחשמל שהודלק.

טו. נוכרי שהדליק אור בשבת לצורך חולה יהודי שאין בו סכנה, מותר לבריא לקרוא לאור זה. ואף אין חילוק בזה אם הגוי הדליק נר בבית הישראל או בביתו.

טז. נוכרי שהדליק תנור חימום בשבת לצורך עצמו, מותר לישראל להיכנס ולשהות בחדר, וכן אם הדליק את התנור לצורך חולה שאין בו סכנה, מותר גם לבריא להינות מהחום שבחדר, ואפילו הוא מכירו.

יז. נוכרי שהפעיל את ההסקה המרכזית שבבית משותף, אין צריך לסגור את ברז ההסקה כדי שלא ליהנות מחום ההסקה. ובלבד שיעשה כן לצורך עצמו, או לצורך רוב הדיירים שהם נוכרים. אבל אם עשה כן לצורך הישראל, אם אין הקור גדול ראוי להחמיר לסגור את ברז ההסקה, או לפתוח חלון בחדר, כדי שלא יהנה ממעשה הנוכרי שעשה עבורו. ואם הקור גדול, מותר אף לומר לגוי שידליק את ההסקה. וכן בארצות הקרות מאוד, מותר לומר לגוי שידליק את ההסקה לצורך קטנים וחולים, ואז מותר גם לגדולים להינות מהחום.

יח. בימים שהחום כבד מאוד, מותר לומר לנוכרי להדליק בשבת את המיזוג אויר, או את המאוורר, לצורך מי שסובל מהחום, וכל שכן לצורך חולים או קטנים. ובזה מותר אף לבריאים להינות מהקירור של המזגן.

יט. אם אחר כמה שעות נשתנה מזג האויר והמיזוג יכול לגרום לחולי ליושבים בבית, מותר לומר לנוכרי להפסיקו.

כ. נוכרי שהרתיח מים בשבת לצורך הישראל, והכין לו תה או קפה, אסור לישראל לשתות תה זה בשבת, ואסור לכל ישראל, אפילו למי שלא הכין בשבילו, ומי שאין הגוי מכירו. וכל שכן אם ציווה את הגוי להדליק האש ולחמם לו מים לכוס תה, שאסור לשתות את התה עד למוצאי שבת בכדי שיעשו.