אמת

 

עיקר השלום הוא אמת כמו שנאמר: "האמת והשלום אהבו". כי בודאי כל זמן שאין השקר נכנע אל האמת אין זה שלום כלל. כי בודאי השם יתברך שהוא עצם האמת, ידו על העליונה תמיד וסוף כל סוף יגמור הכל כרצונו, כי: "אתה מרום לעולם ה’". ואפילו עתה בתוקף מרירות הגלות, שהשקר מתגבר מאוד והאמת נשלכת ארצה, ובכל יום ויום עומדים על נקודת האמת להעלימה ולסלקה, חס ושלום, על ידי כמה וכמה בחינות הסתרות וההעלמות, אף על פי כן "מקולות מים רבים אדירים משברי ים, מכולם אדיר במרום ה’". כי אף על פי כן עצם נקודת האמת, מתקיימת בנפלאותיו ונוראותיו העצומים, כי השם יתברך גומר תמיד ולעולם ידו על העליונה כי "ימין ה’ רוממה", ועל כן כשרוצים לעשות שלום בין החולקים באופן שהאמת תכניע עצמה לגבי השקר, חס ושלום, אין זה שלום כלל כי אם חנופה ושקר. כי האמת אינה יכולה להתבטל נגד השקר בשום אופן. כי שפת אמת תיכון לעד. לכן עיקר השלום הוא, כשהשקר נכנע ומתבטל לגבי האמת, ולזה זוכים על ידי צדקה באמת לשם-שמים, לכן אמרו רבותינו ז"ל: מרבה צדקה מרבה שלום.

 

 

סיפר פעם רבי לוי יצחק זצ"ל בשבח אנשי שלומנו ואמר:

 

"כמעט ולא ראיתי משך כל זמן היותי בין אנשי שלומנו היקרים שיכנס אחד לתחום חברו לחקור אחריו ולפשפש במעשיו של הזולת כלל וכלל, מה גם לדון בהם ולהרהר אחריהם, וכל שכן לדבר מזה עם אחר. כי כל אחד שהתקרב מעט לדרך רבנו באמת, ידע והבין תיכף ומיד שהלואי ויספיק לעשות את מה שצריך להספיק ולתקן הוא בעצמו לנפשו, ומה לו להרהר ולחקור ולחשוב על חסרונות חברו, ומהיכן יקח זמן לחשוב על זולתו ומה גם לדבר מזה עם אחר".

 

 

סיפר פעם רבי לוי יצחק זצ"ל, שכשהיה בטשקנט שהה שם גם הרב קופלמאן (המכהן ברבנות בשוויץ), ועשה שם סיום, וכשסיים לימוד הגמרא אמר: "עד כאן למדנו תורת אמת, עתה נרחיב ונדבר מהדמיונות שלנו" – והחל לדבר פלפול ארוך.

 

רבי לוי יצחק סיפר זאת כשבח על רבי קופלמאן מכיון שנהנה ממידת האמת שבו, שכינה את פלפוליו כנגד הגמרא הקדושה בשם דמיונות.