אני בגודל טבעי

נבואות סוף העולם או סוף שנה אזרחית אינן רלוונטיות והן גם קשורות אלינו באופן מהותי, ובכל זאת, אנחנו יכולים להתייחס אל הזמן של סוף והתחלה – תחילת חודש, סוף פרויקט, תחילתה של עשייה חדשה ומבורכת ועוד – כאל נקודת זמן לעצירה של ההתנהלות שלנו ולהתבונן פנימה.

הזמן עובר והמחשבות הכל כך אנושיות עולות בתוכנו: לא יכול להיות שבמבט לאחור כל מה שאנחנו רואים בעשייה שלנו או בנו היה כזה בנאלי, שגרתי, משעמם ואפור…

נזכרתי בימים שעברו וחמקו מבין האצבעות, איך בתחילת הדרך הצבנו יעד אדיר – להיות מפורצי הדרך, ליזום וליצור משהו חדש באמת באחד מתחומי חיינו. רצינו להשמיע את הקול הייחודי שלנו, להשפיע מהמקום המיוחד שלו, ראינו אנשים שאמרנו בליבנו 'לעולם לא נהיה כמותם…'

והנה, במבט לאחור, ואחרי הרבה זמן מאותה מחשבה פורצת, שום דבר לא קרה.

יום אחד אתם מתבוננים במראה והרעיון הזה עולה ומתעורר שוב. אתם מסתכלים על מי שמסתכל עליכם מצידה השני של המראה – עצמכם, ומבקשים לדעת איך תצליחו לבטא את הקול שלכם,  את הגודל האמיתי שלכם, איך תוציאו מהכוח אל הפועל את היכולת והחזון הפרטי שלכם.

ובכן, אין נוסחה כתובה. התשובה לא תהיה בצורת נוסחה או פתרונות. היא נמצאת בלגיטימציה שניתן לעצמנו. היא מתן זכות לעצמנו לבטא את עצמנו. אין טעם לחכות שהיא תגיע מבחוץ. זה תלוי רק בנו.

הדרך ליישום מתחילה בהבנה שיש "נשיאת הפכים", שיש "אור וצל המשמשים בערבוביה".

בכל רגע נתון יש שני כוחות הפוכים ומנוגדים הפועלים בנו זמנית, כל הזמן. שני קולות שונים.

הקול הראשון והברור הוא,

האור – זה הקול המקורי האמיתי שלנו. זה הקול של היצירה והביטוי שלנו.

צמוד לקול שלנו ישנו קול נוסף:

הצל – קול ששמות רבים יש לו. הוא נקרא גם "היצר הרע", או "הבעל דבר".

קול הצל – כמו צל, הוא צמוד אלינו בכל צעד ותנועה שאנחנו עושים. מטרתו של הצל היא לסתור ולהתנגד לרצונות שלנו, להוריד לנו את המוטיבציה, את הרוח מהמפרשים, ולהאט או לעצור את ההתקדמות שלנו. אחת הדרכים הידועות והברורות של הצל להשיג את המטרה הזו היא על ידי זריעת פחד וחוסר אמון בעצמנו. מה שיגרום לזלזול, הכנסת מחשבות פסימיות והקטנה עצמית.

מאמרים נוספים בנושא:

אני, כי זה הכי מקורי

הגרסה הכי טובה שלכם

אל תפחדו מהבוץ

לחיות עם סיסמאות

תעצרו את זה

אתם גדולים!

בבקשה, תאהבו את עצמכם

למדתי לאהוב מחדש

הוא לא יוצא להפסקת קפה

ככה אני מרגיש

איש הקוף

שמחה להיות אני

הצל – היצר הרע, ישמח אם לא נעשה שום דבר מעניין עם החיים שלנו, הוא רוצה שנישאר תקועים. הוא מתוחכם וחרוץ, הוא צץ בעקשנות שוב ושוב דווקא כשאנחנו מתלהבים ויצירתיים.

למשל, כשאנחנו רוצים לעשות סדר וארגון יסודי בבית. הרצון מתעורר, הדמיון כבר 'רואה' בית נעים ומסודר, אנחנו אומרים התלהבות מכף רגל ועד ראש… ואז הוא בא, הצל, ואומר לנו 'עכשיו חורף, החושך יורד מוקדם. את/ה אף פעם לא עושה מה שאת/ה אומר/ת… מי צריך עוד מטלות בחיים עכשיו?'

ככה הצל מוציא את החשק לאור.

דוגמה נוספת. אנחנו רוצים לעסוק במשהו ייחודי, אמנותי, שיביע את הפנימיות שלנו. לצורך העניין אבחר בציור על קירות של חדרי ילדים. יש לנו כישרון, יש גם מעוף, רוח ורצון לעשות מהיכולת שלנו עבודה ועיסוק לפרנסה. ובעוד אנו מתלהבים ושמחים, מגיח במהירות האור הצל ואומר לנו, 'פתאום יש מצב לקחת סיכונים הא? איפה היית עד עכשיו? במגזין דה מרקר כתבו שזאת לא תקופה טובה לעסקים, המצב הכללי מפחיד ולא יציב, עדיף להיות שכיר, תשכח מזה….'

ככה זורע הצל את הפחד בגן הרגש שלנו ועוצר אותנו מלהגשים חלום.

ככל שהאור מצטמצם הצל מתעצם!

האם הצל הוא טוב או רע?

לכאורה, נדמה שהצל רע. אבל באמת, הוא טוב.

למשל, "צל הפחד". פחד יכול להיות רע כשהוא משתק אותנו, אבל נפלא כשהוא מעורר בנו זהירות. או, כשהוא גורם לנו לחשוב על 'פחד' ומיד להפוך אותו ל'דחף' – משהו שידחוף אותנו קדימה, לא להישאר תקועים במקום שאנחנו לא רוצים להיות בו.

יש גם את "צל חוסר האמון". צל כזה מתחיל קודם כל בנו, חוסר אמון בעצמנו, ביכולות שלנו, בכוח, בכישורים ובתכונות הנפלאות שבורא עולם טבע בנו. "צל חוסר האמון בעצמי" יכול להיות רע ולעצור אותנו מלעשות דברים. אבל הוא יכול להיות נהדר כשהוא מביא בירור של היכולות שלנו, אם האמנו שאנחנו לא מסוגלים ברמה מסוימת, יש סיכוי גדול מאוד שאחרי בירור מעמיק בעצמנו נגלה שאנחנו מסוגלים אפילו ליותר. כך אדם יוצר עם היכולות החזקות שלו ומשלים את שאר הכישורים החסרים לו על ידי שותף נוסף.

זה תפקידו, כל דבר שנראה חיסרון בסיטואציה אחת – הוא יתרון במצב אחר. אנחנו יכולים להיכנע לו או לעורר רצון חזק יותר. זאת בחירה, עניין של החלטה.

היו תקופת, בעיקר כשאנחנו מתחילים דבר חדש – פרויקט, שנה, פעולה – שחשבנו שהוא כבר לא שם, שהוא יעלם או ייחלש. חיכינו שהוא כבר לא ישמיע את הקול שלו, אבל המשכנו להיות בנאליים, תקועים ואפורים.

אבל העניין הוא שהצל לעולם לא יעלם. אז אין למה לחכות. צריך לפעול למרות שהקול שלו נשמע ברקע.

איך עושים את זה?

טוב יהיה לשמוע את שני הקולות – קול האור וקול הצל, אבל להקשיב רק לקול אחד, לקולו של האור.

טוב יהיה לתת לקול של האור כתר מלכות ולאפשר לו להנהיג אותנו, משום שהוא ראוי להיות בעל הבית. נשתיק את קולו של הצל, היצר הרע. נכון, הוא ישתוק לזמן קצר, אבל בזמן הזה נוכל לעשות הרבה. כשהוא שקט נוכל לחולל דברים נפלאים, נצליח ליזום וליצור.

מה הדבר שכדאי לנו לעשות? איך נבחר את העניין שלנו?

לשם כך ניעזר תרגיל קטן: נעצום עיניים ונשאל את עצמנו: מה אנחנו אוהבים לעשות? מה אנחנו רוצים לעשות? מהו החלום שלנו? ונאפשר לעצמנו לעשות את מה שאנו אוהבים בשילוב עם שאר העיסוקים. החלום יכול להיות קטן, אבל הרצון הוא שלנו!

הנה עוד תרגיל מעניין: הכינו "כרטיס ביקור" בכאילו, שחקו עם העיצוב של הכרטיס, כתבו כמה מילים, התבוננו בו ושנו אותו עד שתגיעו למיקוד הרצון שלכם.

האור יגדל ויתפשט, והגודל האמיתי שלנו יתגלה ואיתו שמחה אמיתית!

* * *

עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע". להזמנת הספר וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן באתר www.ednakadosh.com