אני? בסך הכל בין אדם!

 

 

 

ישנה מידה רעה מאוד, שהנזק שלה גדול כל כך עד שיכול האדם להפסיד על ידה את חייו. מידה זו היא מידת הניצחון. דהיינו, מה שהאדם רוצה תמיד לנצח; להיות צודק; כשמחליט שאיך שהוא חי ומה שהוא חושב זו האמת; הוא לא מוכן לשמוע שום דעה אחרת; אף אחד לא יכול להזיז אותו מדעתו וכל שכן שאיננו מוכן להודות שהוא טעה ולהשתנות, ובדרך כלל הוא גם לועג ובז לכולם – כל זה נקרא מידת הניצחון.

 

אדם כזה שרוצה תמיד להצדיק את עצמו והעיקר לצאת מנצח, לא יוכל למצוא לעולם את האמת. כדי למצוא את האמת על האדם להיות מוכן לוותר על הכל למען האמת, שיהיה מוכן תמיד להודות שהוא טועה ולשנות את מהלך חייו, ואחרי שחושב שכבר השיג את האמת יהיה מוכן להודות שגם זו היתה טעות ושוב לשנות את הלך מחשבתו, וכן הלאה פעמים אין מספר. כללו של דבר, צריך שיהיה תמיד מוכן להשתנות ולתקן את עצמו ולהודות על טעויותיו.

 

וכן כתוב (ל"מ קכב): "כי זה ידוע שמידת הניצחון אינה סובלת את האמת, כי אף אם יראה לעיניים דבר אמת, ידחה אותו מחמת הניצחון". כפי שהסברנו לעיל, שמחמת מידה זו, שרוצה לצאת מנצח וידו על העליונה, אזי אף אם יראו לו איזה דבר של אמת הוא ידחה אותו, שלא יצטרך "חלילה" להודות שטעה ויהיה צריך להשתנות.

 

 

כמובן שהאדם חייב לצאת ממידה רעה זו, ויוכל לעשות זאת כשיתבונן מעט ויראה את פחיתותו ואפסיותו, ויחשוב מה הוא בסך הכל? בן אדם. לא אלוקים. רק בן אדם מוגבל, שבאמת אינו יודע הרבה – לא על עצמו וכל שכן לא על הבריאה כולה שמלאה באין סוף פליאות, תמיהות ושאלות, בריאה שטמונה בה חכמה ושכל עמוקים ואין סופיים. ו"אינו יודע הרבה" הוא בלשון המעטה, כי אם יהיה אמיתי, יודה שאינו יודע כלום! ואינו מבין כלל מה קורה אתו, אינו יודע מנין בא ולאן הוא הולך, ומה צופן לו העתיד, ולא העתיד הרחוק בלבד, אלא מה יהיה בשניה הבאה אין הוא יודע, ואין לו שום דרך לבטח את עצמו מפגעי הזמן והטבע וכו’.

 

והעיקר, צריך שיתבונן ויודה על האמת שאינו יכול לעזור לעצמו או להושיע את עצמו, וכל שכן שאינו יכול לעזור לילדיו, לבני אומתו וכו’. כשאדם חולה קצת או כשכואב לו באיזה איבר וכל שכן אם חולה במחלה קשה, מיד יוצא ממנו כל ‘האוויר’ והגאווה של ‘אני בשליטה על חיי’, והוא מרגיש אומלל וחסר אונים, הוא מתמלא חרדות ופחדים וכו’ וכו’, בקיצור – מה זה בן אדם ועל מה יתגאה שבכל יום הוא מתקרב לקבר…

 

תחליט! או שתישאר עם הגאווה, תנצח, תרגיש שאין כמוך בעולם, אתה המוצלח, אתה הצודק, אתה בז לכולם ואתה יודע את האמת בשלמות – ואיזה אמת השגת? שאתה סובל בעולם הזה, אין לך שמחת חיים –  ואתה מפסיד את תכליתך הנצחית…

 

או שתחליט שיש לך הרבה מה ללמוד, ואתה יכול ללמוד מכל אדם, כמו שאמרו חז"ל: "איזהו חכם – הלומד מכל אדם". וקח בחשבון שבודאי על מנת להשיג את האמת צריכים לעבור דרך שלבים רבים, ובכל שלב יתכן שתאלץ לסתור את מה שבנית עד כה, ותהיה מוכן להשתנות כל יום וכו’ וכו’ – שאז חייך יהיו מלאים עניין ותוכן ותנועה ותהיה לך שמחת חיים – ותשיג את התכלית הנצחית שבשבילה נבראת.

 

 

והנה על מנת להוכיח את אמיתות האמונה לא צריכים להיות גאון, ולא בעל מוח חריף, צריכים רק רצון אמיתי…רצון לראות את האמת, כמו שבארנו, שיבטל מעצמו את מידת הניצחון והמחלוקת, ואחר כך ניתן להוכיח את האמת בשתי דרכים:

 

 

הדרך הראשונה – "הוכחה על דרך השלילה". פירוש – כמו במדע המתמטיקה: לפעמים אין דרך להוכיח תוצאה מסוימת שדווקא היא הנכונה. אולם יש אפשרות להוכיח איזו תוצאה היא בודאי לא הנכונה. מה עושים? מתחילים לבדוק מה בודאי אינו האמת. תוצאה זו – לא האמת. תוצאה זו – לא האמת. וזו – לא האמת. וכן הלאה, עד שבסוף נשארים עם תוצאה אחת שאי אפשר להוכיח שהיא לא האמת. אמנם על דרך החיוב אי אפשר להוכיח שהיא האמת, אבל מחמת שכל שאר התוצאות הן בודאי לא האמת, אם כן על דרך השלילה הוכחנו שהיא האמת.

 

והנה, בכל ענייני העולם הזה ניתן להוכיח בקלות רבה שכל דבר שירצה האדם לעשות ולהשקיע בו את חייו הוא לא האמת. כי מה תאמר? שהתכלית היא להתמחות במקצוע מסוים? וכי זו תכלית? או תאמר שהתכלית היא לצבור עושר ונכסים? וכי זו תכלית? וכן על זו הדרך בכל עניין ועניין יכול האדם בקלות להוכיח שאין שום תכלית בכל ענייני העולם הזה.

 

אבל האמונה – אי אפשר בשום אופן להוכיח שהיא לא האמת! נמצא, שבדרך של "הוכחה על דרך השלילה" בודאי המסקנה היא שהאמונה היא האמת.

 

וזה דבר הנתון לחשבון הנפש האישי של כל אדם ואדם:

 

תרצה את האמת! בדוק את עצמך ואת חייך! מה אתה עושה? במה אתה משקיע את כוחותיך, את כישרונותיך, את תקוותיך ואת חייך? האם דברים אלו הם תכלית הבריאה? האם אתה מרגיש שאתה מקיים את שליחותך ותכליתך בעולם?

 

אם תהיה אמיתי תוכל להוכיח לעצמך בקלות שדבר זה הוא שקר ודבר אחר הוא שקר וכו’, וכך תלך מדבר אל דבר בעולם הזה ותראה שהכל שקר!  אבל כשתגיע לאמונה לא תוכל להוכיח שזה שקר! ואף אם תנסה להוכיח בכל דרך אפשרית שהאמונה אינה אמת – לא תוכל! בבקשה…תנסה…

 

פתח פיך

 

אם כך, יצא לנו שעל דרך השלילה בודאי מוכרחים להגיע למסקנה שהאמונה היא האמת. אבל זה לא מספיק. כי אף אם האדם הגיע למסקנה שהעולם הזה כולו הבל הבלים, בודאי זה מועיל לו כדי ששוב לא יטעה אותו העולם הזה, וזו כבר התקדמות עצומה. אבל עדיין יתכן והוא נשאר בחושך, ושואל: אם כן, מאחר וכל העולם כולו שקר, מהי האמת? ואף שמבין בשכלו שהאמונה מוכרחת להיות האמת, אולם אמונה היא דבר המסור ללב, ואם אין לאדם בליבו אמונה לא יעזרו לו כל ההוכחות שבעולם. אם כן, מה יעשה?

 

מכאן מגיעים לדרך השניה להוכיח שהאמונה היא האמת, והיא הדרך הפשוטה ביותר: לפנות לבורא ולדבר אתו במלים פשוטות ולבקש ממנו שיראה לו שהוא שומע אותו!

 

גם מי שאין לו אמונה בליבו כלל והוא חושב שאין מי ששומע אותו ונראה לו שהוא משוגע שמדבר עם עצמו – על כל פנים ידבר מילים אלו אף בלא אמונה, רק שיהיה עם רצון אמיתי לאמת, וכך יאמר: ‘הבורא. אני רוצה להאמין בך. אני רוצה להכיר אותך. אני יודע שאיני יכול לראות אותך, אבל אני יכול לבקש ממך שתעשה דברים שעל ידם אראה שאתה שומע אותי. אבקש שתעשה דבר מסוים ואתה תמלא את בקשתי. ואף אם בפעם הראשונה אומר שזה מקרה, וגם בפעם השניה אומר שזה מקרה וכו’, אבל בסופו של דבר אהיה מוכרח להודות על האמת שאתה שומע אותי וממלא את בקשתי…’

 

ויבקש מהבורא לעזור לו בכל מיני דברים שזמן רב אינו מסתדר אתם, וכך יראה בברור שאותם דברים שעד עתה לא הצליח בהם, עכשיו בזכות התפילה הם משתנים, וכך ידבר עם הבורא עד שהבורא יעזור לו להאמין בו ולהכיר אותו.

 

אדם שילך בדרך זו יראה עין בעין – אם רק ירצה – את האמונה! כי אם אדם יעשה כן בכוונה אמיתית – שהוא רוצה להאמין בבורא ולהכיר אותו – הבורא ישמע כל מילה שאומר ויעשה בקשותיו ויתן לו להאמין בו!