“אני ולא אחר!”

"אני ולא אחר!"

האורחים הנכבדים התיישבו על כסאות האולם הממוזג והתרווחו בעונג, מתחו רגליים קדימה ופיהקו פיהוק קל, לא של עייפות, של פינוק מה.

הקהל המפונפן והנכבד כמובן, הגיע להצגת הבכורות בהקרנת חובה מבית היוצר הייחודי והראשון מסוגו בעולם.

"אני ולא אחר" ! נשמעה שאגה אדירה באולם עוד טרם עלו המסכים.
מה קורה פה? הסתכלו אחד על השני המומים. "אולי מדובר במתיחה קלה", או "אולי ניסו לבדוק את מידת הלחץ שלנו", גיחכו אחד לשני.

"אני ולא אחר!" נשמעה השאגה שוב והפעם הדהדה בדציבלים הרבה יותר גבוהים מזו קודמתה.

הדופק החל מעט לעלות, "מה קורה פה לכל …?" שאלו המוזמנים והפעם כבר לא גחכו כמקודם. התיישבו דרוכים על כסאותיהם ורגליהם משולבות אחת על השנייה.
"אני ולא אחר!" הפסקת חשמל ודממת אל חוט שררה באולם.

האור נדלק והמסך עלה. הקהל נשם לרווחה ופלט קולות של רעידה פנימית "…wooww"
על הבמה הרחבה הוצבו שלטים באותיות קידוש לבנה שכולם יראו ואף אחד לא יפספס חלילה את המסר המרכזי של ההצגה: "מי זה אני?" , "מיהו האחר?", "מדוע אני ולא האחר?".

אנשים החלו מרימים גבה, קצת מעקמים שפתיים ימינה ושמאלה, חושבים ביניהם לבין עצמם, דיי מתפדחים לשאול אחד את השני כדי לא לדעת אולי את התשובה.. כי בכל זאת המעמד מחייב! הגאווה הרי לא תיתן להגיע למקום של מבוכה.

חוויה חושית אל מודעית. הקול נשמע חזק ומהדהד – אני ולא אחר. העין רואה את השלטים – אני ולא אחר. הרגש קצת מתחיל להתבלבל. מה קורה כאן?

על הבמה עולה השחקן המוכר, ההוא משנות ה-80', שכולנו גדלנו עליו מסדרות הטלוויזיה השונות ,מחיאות כפיים סוערות, ישנה תכונה של התרגשות בקהל ואחד אפילו העז לשרוק.
"הו, הנה אולי יתחיל קצת אקשן, וסיפור העלילה סוף כל סוף יתחיל להתפתח במקום להיתקע", כך חשבו לעצמם חלק לא מבוטל מהקהל.

הוא התחפש לזקן. זקן שמוכר לכולנו מהסיפורים. זקן עם זקן ארוך ארוך ולבן, לבוש בגדים של פעם אף הם לבנים בוהקים, והוא כולו מקרין טוב ושמחה. אחד כזה שנותן ביטחון ועושה חשק להישאר לצדו תמיד.

הזקן דידה לאיטו על הבמה כשהוא משמיע שיעולים וכל מיני מלמולים בארמית, זה לא שהקהל הבין מילה אבל זה נתן תחושה כזו של פעם, ישן, ואולי, איך לומר את זה קדוש. קדוש. קדוש? קדוש! כן קדוש. הס מלהזכיר את המילה הפרימיטיבית הזו לקהל כזה אליטיסטי, מודרני, משובח, מעמד גבוהה.

הוא עצר ונעמד במרכז הבמה. פתח זוג עיניים כמסתכל על כל אחד ואחת מהקהל. מתנשם לרווחה בעייפות ובכבדות ופולט נשיפה עמוקה. הוא שותק. השתיקה אורכת כמה דקות והקהל כבר מתחיל לאבד סבלנות עם כל הכבוד לשחקן הפופולארי ולהמלצות החמות שקבלו אודות ההצגה המהוללת יש גבול! הם לא באו להתייבש פה. ובכלל.. מה המסר של ההצגה המיסטית הרוחנית הזו? מה זה "אני ולא אחר??" מה קורה פה בכלל… הסבלנות החלה פוקעת.

וכך לפתע, כמו שעלה הזקן, שטרח להביט על כל אחד ואחת מבאי האולם, שתק שתיקה ארוכה ומתמשכת ואז בתפנית חדה, בנונשלנטית מתבקשת פנה ימינה למדרגות, לכיוון הירידה מהבמה. הזקן פשוט ירד מהבמה.

 
נגמרה ההצגה. הפרגוד יורד אט אט, הווילון מוסת בהקבלה כלפי האמצע מימן ומשמאל עד שנפגש ונעצר, האור שב ומתעמעם.

מה קורה פה? איזו מן הצגה היא זו? מי פה השתגע? אנחנו, השחקן? איזה מסר הבמאי מנסה להעביר? כולם ללא יוצא מן הכלל נשארו המומים!!
תוך כדי מבוכה גדולה, הקהל קם לעבר היציאה כשהם המומים לגמרי, לא לפני שעזבו את האולם, בשומעם בפעם המי יודע כמה הערב את המשפט הצורמני שהדהד להם לעוד הרבה זמן.. "אני ולא אחר!".

אכן כן – אותו אחד שאומר "אני ולא אחר", שייך לכל דור ודור, לכל תקופת זמן ולכל מצב. אני ולא אחר שייך ליציאת מצרים וגם כיום שבועיים לפני קריאת ההגדה של פסח בצל "משבר הקורונה". 

 * * *
רוחמה אפרתי B.A בפסיכולוגיה ותקשורת, Master & Trainer NLP  תת מודעי קליני רפואי, מרצה בכירה, מעבירת סדנאות וערבי הפרשת חלה. לפרטים: 054-2176644