אנני או סימי?

היום הכל כל כך מבולבל, נכון? כי
איך תמיד אמרתי, וגם עכשיו, אם לא
שעת ההתבודדות שלי כל יום הייתי
נשחקת מזמן. אנני או סימי? באמת
שאלה מעניינת.
 
 
לפני כשלוש שנים, כשהייתי בפסגת הניסיונות שלי להיות 'דתייה אמיתית', אחת הפעולות שנקטתי כדי לזכות בתואר הנכסף הייתה להוציא את כל מה שלא דתי ויהודי מהבית שלי, כולל דיסקים וספרים. כך מצא את עצמו אוסף גדול של ספרי הרומנים שכה אהבתי את הדרך החוצה…
 
כמוני, גם היא הבכורה שלי, תולעת ספרים נלהבת. אחרי שקראה כל הביוגרפיות על אנשי רוח ענקים ביהדות – משה רבינו, רש"י ועוד, היא החלה להתעניין בספרים של הסופרת איניד בלייטון (מחברת השביעיה הסודית, החמישייה הסודית ועוד) ושל לוסי מוד מונטגומרי על האסופית (אן מגגות ירוקים, או אנני מהחווה הירוקה).
 
האמת, שזה ממש לא מצא חן בעיניי. "אנחנו רוצים שהשכינה הקדושה תהיה איתנו כאן בבית, נכון?"
 
מאמרים נוספים בנושא:
שלום ולא  להתראות
לב מסוכסך עם אלוקים
מחפש עם שטיח
 
היא ויתרה.
 
יומיים לפני ראש  השנה, לפני שלוש שנים, הגיעה אלינו לחג קרובת משפחה שלי. וכמו כל קרובת משפחה שלא ראתה את משפחתה זמן רב, היא באה עמוסה במתנות. בין המתנות שהביאה לבנות היה הספר… "אן על גגות ירוקים".
 
הבת שלי יצאה מגדרה. את כל החג היא העבירה בקריאת הספר מכריכה לכריכה, ישר והפוך, ואפילו תכננה ביחד עם קרובת המשפחה את בת המצווה שלה בכפר באבונלי (המקום אליו נשלחה אסופית).
 
הייתי כל כך מבולבלת. את המתנה היא קיבלה חמש דקות לפני שהדלקתי את נרות החג, ובדיוק למדתי על חשיבות השמירה על השלווה והשלום בבית, לא להתווכח ובטח לא לריב ובטח לא בראש השנה, במיוחד ביום הראשון.
 
שמרתי על זכות השתיקה והרגשתי איך הייאוש נוגע בי קלות. למה אלוקים עושה לי את זה? למה הוא נותן לבת שלי את הספר הזה, במיוחד עכשיו, שאני לא יכולה לקחת אותו מבלי לגרום לריבים ודינים?
 
אנחה.
 
כמה חודשים אחרי אותה אפיזודה הפסקתי לנסות. אחרי כמה זמן דיברתי עם מישהי שהציעה לי הצעה-עסקה שנראתה מצוינת. "במקום לנסות להוציא את 'הרע', תוסיפי טוב" אמרה ולי זה נשמע רעיון מ-צ-ו-י-ן! אספתי את הבנות ויצאנו לקנות כיד המלך ספרים ועוד ספרים בחנות ליד הבית. ספרים איכותיים, מלאים תוכן, רוחניות וערכים, כל מה שאמא חולמת שילדיה יקראו.
 
הבת הקטנה שלי לא קוראת ספרים נלהבת, לכן ספרי הקומיקס היו היחידים שדיברו אליה ולידם היא מצאה את עצמה תוך דקות ספורות. אבל הגדולה? הגדולה זה סיפור מעניין. ההתלהבות שלה הורגשה ליד כל ספר שעמדה ועיינה בו. "ביד חופשית" אמרתי לה, "קחי את הספרים שאת רוצה!" (הילדה הזו יכולה לסיים שני ספרים ביום, כשהיא במצב רוח של קריאה).
 
הדבר נמשך כמה חודשים, עד שהמצב הכלכלי כבר לא אפשר את קניית הספרים, ועוד כיד המלך. התענוג היה חייב להיפסק. הגדולה חזרה לספרייה הציבורית ואיניד בלייטון שוב חזרה לביתנו, אך הפעם כנקמה.
 
שוב, הייאוש נגע בי אבל הפעם יותר מורגש. זאת אומרת, הבית באמת כשר, אין לנו טלוויזיה, אינטרנט, לא רואים סרטים, שום כלום. ידעתי שאם אלחץ אותה יותר מדי זה לא יהיה טוב.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הכתובת  היחידה
זה מרד!
הדשא של השכן טעים יותר
 
ניסיתי לקבל את המציאות החדשה. ככל ששחררתי, גיליתי שהילדה עושה עבודה יפה עם עצמה ובוחרת את הספרים הראויים לקריאה, ממש שומרת על עצמה. דיברנו על הספרים שלא עושים טוב לנשמה ולה היה מה לומר בנושא. היא גם אמרה לי שהיא הפסיקה לקרוא ספרים ברגע שהבינה שהם לא מתאימים לה.
 
האמת, זה עודד אותי. כי הנה, אולי זה לא היה כזה רע כמו שזה נראה, כמו שחשבתי, ואלוקים שומר על הבנות שלי מכל הזבל שנמכר שם בחוץ והורס את הילדים היקרים שלנו, אחרי הכל.
 
ואז עברנו לירושלים. המקום בו גרנו לא היה מקום עם אופי חרדי, גם לא בית הספר בו הן למדו. בירושלים ניסיתי לרשום אותן לבית ספר קצת יותר חרדי ממה שהן מכירות, ומלחמת עולם נפתחה בבית. וכשהאבק שקע, שאלתי את הגדולה למה היא כזאת 'אנטי'? התשובה שלה היממה אותי, השאירה אותי פעורת פה. "קראתי בספרים שקנינו ביחד על העולם החרדי ואני לא מתחברת. לא מתחברת לרעיון שאני צריכה להיות יותר מיוחסת מאשר אדם עם לב טוב" (מן הסתם, היא כנראה לא הבינה את המסר. זווית ראיה והבנה של ילדה את המושגים הנפלאים שהוצגו שם, אך היא לא הפנימה אותם נכון. הנקודות שספרים אלה מעלים על סדר היום מוצגות כדבר שצריך להיזהר ממנו ושאינו קובע שום דבר לגבי האדם עצמו והפנימיות שלו, זה המסר העיקרי).
 
והאמת, פעם ראשונה שלא היה לי מה לומר.
 
שמתי פעמיי למקום שאני הכי אוהבת: ההתבודדות (התפילה האישית עליה מדבר רבי  נחמן מברסלב) ולא הפסקתי לצחוק. היצר הרע, כך הבנתי, מחזיק בכל הקלפים, ואני יכולה לעשות מעט מאוד בעניין חוץ מדבר אחד גדול – להשליך הכל על השם. רק כך אצליח.
 
אנני או סימי? באמת שאלה מעניינת.
 
היום הכל כל כך מבולבל, נכון? כי איך תמיד אמרתי, ואומר עכשיו שוב, אם לא שעת ההתבודדות שלי כל יום הייתי נשחקת מזמן. אבל אני מחזיקה מעמד. כשמשיח יבוא הוא בטח יעשה סדר בכל הבלגאן הזה. בינתיים, הנמכתי את הטונים של הפגנת המחאה שלי. כי כמו שהשם הראה לי, דברים יכולים להיות גרוע יותר.