ארץ ישראל

 

אף על פי שאנו מתחננים כל כך הרבה שנים לשוב לארץ ישראל ועדיין אנו רחוקים משם, אף על פי כן אין שום תפילה וצעקה נאבדת, אפילו של הפחות שבפחותים, כי בכל צעקה ותפילה כובשים איזה חלק ונקודה מארץ ישראל, עד שיתקבצו כל הנקודות שכבשנו בתפילותינו, ואז נשוב לארצנו בקרוב.

 

ואפילו מי שהוא פגום מאוד, ואין לו כח בצעקתו ותפילתו לכבוש איזה נקודה וחלק מארץ ישראל, אף על פי כן צעקתו פועלת הרבה, כי בחינת מחאה, המבואר בדין חזקת קרקעות, שכל זמן שהוא מוחה, אז אין חזקת המחזיק מועלת כלום, על כן אף על פי שהם גזלו מאיתנו ארץ ישראל, שהיא ארצנו ונחלתנו, ואין בנו כח להוציאה מאיתם מחמת פגם מעשינו, אף על פי כן אנו מתפללים וצועקים בכל פעם שארץ ישראל היא שלנו, כי היא נחלתנו, ובזה אנו עושים מחאה להסטרא-אחרא, שידעו שאין חזקתם חזקה כלל, כי ארץ ישראל היא שלנו מאבותינו, וסוף כל סוף נוציא אותה מידם בעזרת השם.

 

 

 

על לימוד הפוסקים הזהיר אותנו ביותר מכל הלימודים. וראוי ללמוד כל הארבעה חלקי שולחן ערוך כולם מראשם עד סופם כסדר. אם יכול ללמוד כל הארבעה חלקי שולחן ערוך עם כל הפרושים הגדולים מה טוב. ואם לאו על כל פנים ילמד כל הארבעה חלקי שולחן ערוך הקטנים. והוא תיקון גדול מאוד. כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע, ועל ידי לימוד פוסק שמברר הכשר והפסול המותר והאסור הטהור והטמא, על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע וכמבואר במאמר "ראיתי מנורת הזהב" (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה ח) ובשאר מאמרים (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה סב, ב), מעלת לימוד הפוסקים. ואמר שכל איש ישראלי מחוייב ללמוד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבור. ואף אם הוא אנוס ואין לו פנאי, ילמד על כל פנים איזה סעיף שולחן ערוך באיזה מקום שהוא אפילו שלא במקומו שהוא עומד עתה בשולחן ערוך. כי צריך ללמוד איזה דין בשולחן ערוך בכל יום ויום כל ימי חייו. וכשאינו אנוס ילמד כסדר כל הארבעה חלקי שולחן ערוך מידי יום ביומו וכשיגמור ויסיים הארבעה חלקי שולחן ערוך יחזור ויתחיל ללמדם כסדר. וכן ינהג כל ימי חייו.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.