אתה המנצח!

כשמסתכלים על הפוטנציאל שיש בכל
אחד מאיתנו, מגלים שהוא בקנה מידה
אולימפי, לפחות. אז תזכור דבר חשוב:
אתה המנצח! ואת הקרדיט הזה אף אחד
לא יכול לקחת ממך!
 
 
ישנו לימוד מפורסם (פרקי אבות, ג) האומר: "דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". וואו. זה נשמע 'כבד'.
 
לא מזמן שמעתי שיעור של הרב וולרשטיין, שיישב לי הרבה דברים במוח ושם אותם במקומם. כמוהו, גם אני נהגתי לומר: "מעפר באתי ולעפר אשוב. את הדין אתן לפני בורא עולם אחרי ה-120 שלי". בכל אופן, זאת לא התשובה הנכונה. אותה משנה מפורסמת אומרת בפירוש: "…מאין באת, מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום עפר רימה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה" (שם, המשך דבריו של עקביא בן מהללאל).
 
לא יודעת מה אתכם, אבל לי זה נשמע מאוד מדכא! לא מספיק שאנו באים מהמקום ממנו אנו באים, הסוף נשמע מזעזע עוד יותר (במילים עדינות) – מקום שורץ תולעים. וכדי לזרות עוד קצת מלח על הפצעים, נצטרך לעמוד לפני השם יתברך בכבוד וובעצמו?!? איפה המוטיבציה? האם הצהרה כזאת מעוררת בי השראה לחיות את החיים הכי רוחניים שאני יכולה? למה שלא אחיה כמו הרבה אנשים אחרים שחיים בלי שום מודעות? למה לא לחיות את הרגע ולא לדאוג על המחר? אנשים שחיים כך נראים כמי שנהנים מחייהם. כאילו להיות 24 שעות בשמחה.
 
אבל…
 
ההכרות שלנו עם התורה מובילה אותנו להבנה שיש עומק בדברים, הרבה יותר ממה שהעיניים רואות. "למעשה", אמר הרב וולרשטיין בשיעורו, "זו אחת המשניות הטובות ומעוררות ההשראה שיש!". למה? אפשר להסתכל על זה בצורה הבאה: נניח שישנה תחרות של אלפי מועמדים אבל רק אחד יכול לזכות. אלפי מועמדים ורק אחד זוכה, אתם מבינים. אפשר לתאר זאת גם כמו מלחמה שבכל צד יש 300 מיליון חיילים. הם נלחמים עד הסוף, כך שרק חייל אחד נשאר מכל הסיפור הכואב הזה.
 
ואיך הקרב הזה מתנהל בשמים? תארו לכם מיליוני נשמות בשמים וכל אחת מתפללת מי תהיה ברת המזל שתעשה את המסע לכאן, לעולם בו אנו חיים. "תבחרו אותי, כי אני אמצא תרופה למחלות הקשות והאיומות שם למטה!" צועקת נשמה אחת. "לא, תבחרו בי! לי יש את הפיתרון לרעב שיש בעולם!" צועקת נשמה אחרת. "לכאן, בבקשה. לי יש את היכולת להביא שלום לעולם", מבקשת נשמה אחרת את ההזדמנות לרדת לכאן. בסופו של דבר, מסיבות השמורות רק לבורא עולם, נשמה אחת נבחרה. ואתם יודעים מי הנשמה הזו? רק תסתכלו במראה! זה את. אתה. אני. כל אחד מאיתנו זכה במאבק של חיים-מוות הזה. נלחמנו מול מיליוני נשמות עוד לפני שנוצרנו כאן בעולם הזה, וניצחנו! ברכותיי, זכיתם בלוטו הרוחני של השם יתברך!
 
בואו נראה מה קורה כאשר אנו צריכים לעמוד לא רק מול השם יתברך, אחרי הזמן שהוקצב לנו כאן, אלא גם בפני הנשמות שניצחנו אותן. נכון, דין וחשבון צריך לתת בפני הגנרל, אבל אל תשכחו את הנשמות הללו, הן חיכו וחיכו עד שחזרנו וגם הן רוצות לדעת איך היו חיינו. "נו", הן מבקשות לדעת, "איך החיים שם למטה? מה השגת?". אם חיינו את החיים בלי שום מודעות רוחנית יכול להיות שנענה: "או, השגתי תואר ב… עבדתי קשה… אוי… וכן, עשיתי כמה צדקות פה ושם". הנשמות המומות: "מה??? זה מה שעשית בחייך? את יודעת איזה דברים אנחנו היינו עושות שם למטה, אם רק היינו נבחרות?"
 
הנשמה הזוכה המסכנה הייתה מושכת בכתפיה ואומרת: "טוב, זה בגלל שלא היה לי את הכוח להתמודד עם האתגרים שהיו לי. מה כבר יכולתי לעשות?" עכשיו הנשמות ממש מתעצבנות: "מה יכולת לעשות?!? ניצחת את כולנו בקרב על החיים! ירדת לעולם רק בגלל היכולת שלך להתגבר על קשיים עצומים! יכולת להשיג כל מה שרצית!"… אתם מתארים לעצמכם את המבוכה בה נמצאת אותה נשמה? יכול להיות שזה יישמע קצת מצחיק, אבל מעל מכונת הכביסה שלי תלוי דף עם כל מיני הגיגים ותובנות מחזקות, ואחת מהן היא: "הגיהינום הכי גרוע הוא לראות מה יכולנו להשיג, אבל נכשלנו ולא השגנו".
 
לימוד פשוט ומתוק זה נתן לי תמריץ הגון והרבה ביטחון עצמי. אני מקווה שגם לכם. כשאתם מרגישים שהאתגר קשה מאוד, זכרו: כל שעליכם לעשות הוא רק לבקש מהשם שיעזור לכם. ואל תשכחו להזכיר לעצמכם שוב ושוב כמה אתם חזקים. תנו לעצכם את הקרדיט המגיע לכם. כי האתגרים איתם אנו מתמודדים אמורים להיות קשים – זה חלק מהמשחק! ובמציאות, היצר הרע עושה לנו בעצם טובה גדולה כשהוא משכנע אותנו שאנחנו באמת לא יכולים להתגבר על האתגרים האלה.
 
תחזרו לתקופה בה התכוננתם למבחנים בבית הספר. כשהתחלתם ללמוד בטח הייתם המומים – כמה חומר צריך ללמוד עכשיו! ואולי הרגשתם ספקות – לעולם לא אצליח להבין את החומר הזה! מן הסתם הרגשתם שהמצב אליו נקלעתם הוא כמו מבוי סתום – לעולם לא תצליחו… אבל מה קרה אחרי שנתתם לעצמכם צ'אנס והשקעתם ולמדתם? כשהחלטתם שיהיה מה שיהיה, אתם הולכים על זה? כמה נפלא הרגשתם כשראיתם את התוצאה היפה של המבחן, ציון שלא חשבתם להוציא? לא ריחפתם על ענן ההצלחה? לא הרגשתם שאתם מסוגלים לכבוש את העולם באותו רגע? אם לא היה לנו את היריב הזה שכל הזמן אומר לנו שאנחנו לא מוצלחים, לא יכולים, לא מסוגלים, לא… ולא… היינו מרגישים סיפוק עם כל מטרה שהשגנו? ממש לא. אז לא משנה עם איזה אתגר אתם מתמודדים, התמודדו איתו אך ורק עם אמונה, אומץ והרבה נחישות. כי התוצאה באמת לא משנה, זה לא בשליטתנו, אלא רק בשליטתו של השם. כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא רק להשקיע את המקסימום שאנחנו יכולים ולהבין שכל השאר תלוי בבורא עולם, ורק בו.
 
ועוד משהו. גיליתי עוד טריק של היצר הרע. הוא גורר אותנו לכל מיני מחשבות של שלמות. שנצפה שהכל יהיה מושלם, שאנחנו נהיה מושלמים, במיוחד מהפעם הראשונה שאנו מנסים. הבל הבלים. אל תקשיבו לו. אם נחשוב כך, אכזבות על גבי אכזבות יהיו מנת חלקנו. נהפוך לאנשים מיואשים ועצובים, ונסיים אפילו בלי לנסות. איזה טריק חזק יש לו, חייבת להודות.
 
חזרה לימים בהם ישבתי שעות על גבי שעות מול הטלוויזיה, צופה בתחרות האולימפית של החלקה על הקרח. ישבתי פעורת פה מהקפיצות המסובכות, מהכוריאוגרפיה, מההופעה. אבל אז הבנתי משהו – כמה שעות, חודשים, שנים, המחליקים האלה השקיעו באימונים? הם התאמנו כל היום, כל יום, רוב ימי חייהם. תחשבו על זה, כמה פעמי הם נפלו, נחתו על הקרח כשניסו את הקפיצה המשולבת/מסתלסלת? מלא פעמים. אבל הם לא התייאשו! לכן הם הגיעו לאולימפיאדה – וזכו. האנשים האלה נמצאים ברמת מודעות גבוהה מאוד מכיוון שהם לא מאפשרים ליצר הרע להתגבר עליהם. הם לא מקשיבים ללחישות שלו, הם מתעלמים מכל הספקות שהוא מכניס בהם. אדרבה, הם דוחפים אותם הצידה וממשיכים הלאה.
 
ואתם יודעים מה? לכולנו יש פוטנציאל רוחני בקנה מידה אולימפי! עכשיו, יותר מתמיד, עלינו להשתמש במתנות שהשם נתן לנו. גם כשהמצב נראה גרוע, בלי תקווה או בלי האור בקצה המנהרה, זה הזמן להזכיר לעצמך: אתה המנצח!
 
ואל תשכחו את זה לעולם!