באותו המסלול – פרשת השבוע לך לך

פרשת לך לך

"וְאַבְרָם כָּבֵד מְאד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב, וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית-אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעָי"

בניגוד לצפיות ולהבטחות הכל קרס. אברם שיוצא לדרך בלתי מוכרת, נוטש את מעמדו החברתי, המשפחתי, עוזב מולדת, נופים ואנשים על סמך הבטחות הבורא: "ואברכך ואגדלה שמך" ועוד, מגיע לארץ כנען, מתחיל כדרכו בפעילות רוחנית, ומשנראה כי ההתחלה ברגל ימין, והכל פועל לפי התכנית, פוקד את ארץ כנען רעב (הראשון בתולדותיה). אברהם נאלץ לרדת למצרים, למצוא מקלט עד יעבור הרעב, אך לא קורא תגר ולא מהרהר אולי היה המהלך שגוי, אולי…

ולא עוד, אלא הוא בטוח כי הליכה זו תוכח בסוף לטובתו, למרות כל הסכנות הכרוכות בה. ברור לו כי הקב"ה לא ייטוש אותו במצרים, הוא אף מכין את אשתו: "למען ייטב לי בעבורך" – "יתנו לי מתנות" (רש"י). כלומר, הוא רואה בכל דבר אך את הטוב, וגם אם כרגע אין הדבר נראה, אדרבה הסכנה נראית מוחשית וקרובה יותר, בטחונו גדול בקב"ה.

והנה, כאשר יצא ממצרים בשלום, ועמו כל המתנות שהעניק לו פרעה, הוא שב לארץ כנען: "וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה אהלה בתחילה וגו'". וביאר רש"י, כי אברהם חזר ממצרים באותו מסלול, וחנה באותן בתי מלון ואכסניות אשר לן בהן בדרכו למצרים. מלמד שאל ישנה אדם את האכסניה שלו.

והנה לנו מסר מאלף ומחנך. ברדתו מצרימה הרי היה אברם פליט חסר כל. בודאי היה עליו להתאכסן בבתי מלון בעלי כוכבי אחד… (אם בכלל) בהתאם ליכולתו הכלכלית. והנה עתה הוא שב "כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב", ובודאי עתה בהתאם למעמדו ומצבו הכלכלי יוכל להתאכסן בבתי מלון נוחים ויוקרתיים בהרבה. הן עתה הוא אדם עשיר. אך הוא אינו משנה את התנהגותו.

נכון, הוא העשיר ממתנותיו של פרעה, אך ליבו לא גאה. העושר לא סנוור את עיניו. מטרה נוספת הייתה לו – להראות לכל כי גם אם נראתה הירידה כחורבן והרס של מעמדו וכסטירת לחי לדרכו הארוכה לארץ כנען, הנה עתה הכל נוכחים לדעת כי רק לטובתו התרחש ובא הרעב, והירידה למצרים אף היא הפכה מיגון לשמחה.

כי הבוטח בה' רואה בכל את יד ה' והשגחתו, ליבו שקט, עצביו רגועים, וכל חייו בשלוות נפש.