בגובה העיניים

מה עדיף – ילדים "פשוטים"
ומאוחדים או "מוצלחים", אבל רחוקים
אחד מהשני כרחוק מזרח ממערב?
שיחה והסבר בגובה העיניים נתנו לי
את התשובה שביקשתי.
 
 
במאמרו של הרב שלום ארוש – הלב של העולם, הרב מעביר שם מסר חשוב מאוד, מסר מעשי לכל אדם באשר הוא: כל אחד מאיתנו צריך להתפלל על השם יתברך לפחות רבע שעה בכל יום.
 
טוב, אז כמו שכולנו יודעים, להתבודד זה לא דבר פשוט. את ההתבודדות קונים עם המון תפילות ועזרה גדולה משמים. ופי כמה וכמה כשמדובר בלהתפלל על בורא עולם, שזה הדבר הכי גבוה ונעלה שיש. אתם מבינים? על בורא עולם! לא על עצמי. לא על הבקשות שלי. על בורא עולם.
 
אבל "עיקר היהדות היא פשיטות ותמימות", ובמילותיו של רבי נחמן מברסלב ניגשתי להתבודדות בחלק הזה. וכשהגעתי, חשבתי לעצמי מאיפה מתחילים בכלל? איך אפשר להתפלל על השם? ישבתי ושתקתי ושתקתי כי באמת לא ידעתי… ואז, השם יתברך האיר בליבי את התובנות הפשוטות בעזרתן אפשר להתפלל עליו.
 
לא מזמן שמעתי אישה שדיברה ברדיו בתוכנית מסוימת וביקשה מעומק הלב ברכה, שתהיה לה נחת מכל יוצאי חלציה. ברכה אחת אבל כזו שטומנת בתוכה את טעם החיים כפשוטו.
 
אישה, אמא שמתפללת לילד, מחכה ומצפה במשך תשעה חודשים ללידתו, עוברת את תקופת ההיריון והלידה (וזה לא קל) עם כל הכאב והקושי, אבל ברגע שהתינוק מונח בזרועותיה היא האדם הכי מאושר בעולם. לילות חסרי שינה, דאגות, מחשבות וחששות הופכים לשגרת חייה. אבל הטיפול וגידול הילדים הוא הדבר הכי חשוב בעיניה ועולה על הכל.
 
ובעיקר, הנחת הגדולה שאנו מקבלים מהילדים כשהם מאושרים, שמחים ומצליחים בחייהם.
 
וילד מוצלח זו הגדרה שמשתנה מהורה להורה, כל אחד לפי דרך החיים בה הוא חי ומנהל את ביתו. אם מדובר בבית שומר תורה ומצוות, השאיפה להצלחת הילד באה לידי ביטוי שיגדל ויתעלה בתורה וכן הלאה. אם הבית חי את חיי העולם הזה, השאיפות להצלחה מתבטאות לפי הפרמטרים שהחברה בחוץ מכתיבה: תואר, עבודה נחשקת, מעמד וכדומה.
 
אז חשבתי על איך שהשם לא 'סוחב' אותנו רק תשעה חודשים, אלא כבר אלפי שנים הוא מגדל אותנו בסבלנות. מחנך אותנו בשיטת החינוך הכי 'פופולארית', שבכל הסדנאות והקורסים להורים משתמשים בה להצגת דרך החיים של הבית – עם חופשיות ובחירה חופשית. והשם יתברך ממתין לכל ילד וילד שיתעורר בזמן שלו, זה הרבה יותר זמן ממה שההורים ירשו לילד שלהם… אבל כך נוהג אבא שבשמים.
 
ומנקודה זו, התחלתי להתפלל שעם ישראל יחזרו בתשובה ויעשו נחת רוח לבורא עולם, לאבא שבשמים. אלא, שהגעתי לתובנה נוספת וחשובה – אחדות.
 
למשל, הורים שילדיהם מאוד מוצלחים, כל אחד בתפקידו בחיים, אבל הם בקושי מדברים אחד עם השני. אז מה ישמח אותה? ילדים חשובים ומוצלחים או האחדות ביניהם? האם לא תהיה זו הנחת שהיא תרווה כשתראה אותם נהנים זה מחברתו של השני? בודאי שכן. שהרי, עדיף ילדים "פשוטים" ומאוחדים מאשר "מוצלחים", אבל רחוקים אחד מהשני כרחוק מזרח ממערב…
 
אז יכול להיות שלא כולנו מדקדקים במצוות ומקפידים על קלה כבחמורה. יכול להיות שלא כולנו יודעים מהי עבודת השם. אבל, אם היינו מאוחדים, ללא מחלוקות, לשון הרע ודעות קדומות, אלא עמוסים רק באהבה ואחווה לבורא עולם, האבא של כולנו, ואחד כלפי השני, זה היה גורם נחת רוח עצומה.
 
המסקנה המאוד מתבקשת היא, שעלינו להתחיל לכבד אחד את השני, לאהוב באמת ובתמים את עם ישראל, ולא משנה מי אני ומה אתה. לא משנה אם יש לי שביס על הראש ולך אין. כי אז התפילות שלנו ייענו, כי עם מאוחד זה יותר נעלה מעם של צדיקים אך מלאי מחלוקות…
 
שבוע שעבר הבן שלי שבר בקבוק יין, בלי כוונה כמובן, על הרצפה המבריקה בשעה שהייתי הכי עייפה וחסרת סבלנות. הוא חשש שאכעס אליו. לי היה ברור שזה מאת השם, ותודה רבה לך בורא עולם שהבקבוק נשבר ולא נגרם שום נזק בגוף או בנפש. חייכתי אל הילד והסברתי לו שזה קורה, וזה יכול לקרות גם לאבא ולאמא. הכל בסדר ואין מה לחשוש או לדאוג. כן, את המסר צריך להעביר בגובה העיניים. וכן, גם לקבל אותו בגובה העיניים.
 
הוא נרגע ואמר לי: "אה, על זה אתם לא כועסים, אבל כשאני רב עם אחותי ואנחנו לא מסתדרים – אז זה מכעיס אתכם".
 
מבחינתי היה בדברים שלו מסר ישיר מבורא עולם. הילד הזה העביר לי את אחד המסרים החשובים שלא רק אנחנו כהורים צריכים להעביר לילדים, אלא אנחנו בעצמנו צריכים לקיים אותו: אחדות קודמת לכל.
 
כבונוס, סיפרתי לבן שלי שרבי נחמן אמר ש"אם נשפך בבית יין כמים איכא ברכה" (זאת ברכה) (ספר המידות).
 
והילד, שיהיה בריא, הבין שזו מצווה לשבור בקבוק יין, אבל זה כבר סיפור אחר…
 
יהי רצן שבזכות הימים הקדושים הללו נזכה ונתעלה באהבת ישראל אמיתית, ונגביר את אהבתו של בורא עולם אלינו ושלנו אליו, אמן.
 
המאמר מוקדש לרפואת הרב היקר שלנו – הרב שלום ארוש בן ימנה.