בחיים אין טעויות

האם ניצוץ של התעוררות מצדיק
התנהגות כזו של בעל? אור התורה
האמיתי לא גורם לאדם להיות חסר
לב וכפוי טובה.

ערך ועיבד: הרב אליעזר רפאל ברוידא

הצד השני של הגדר – פרק 3

בחיים אין שום טעויות

בחייו של האדם אין שום טעויות או מקריות. הכל נעשה על פי השגחתו המדויקת של השם, העושה הכל לטובת האדם. במקרה זה, השם ידע היטב שהמוטיבציה של הבעל דנן הייתה נמוכה מאוד, לכן הוא ‘הניח’ בדרכו כמה מניעות כדי לעורר אותו לצמיחה רוחנית אמיתית.

כל מה שהיה על הבעל לעשות, הוא לנסות בכל פעם, גם אם זה היה קשה, להתפלל כדי שיוכל להתחזק ולקבל השראה נכונה. בדרך זו היה מתקרב באמת להשם. בכל שלב, היה מתמלא בכיסופים ומתפלל על כל צעד, וכן על הצעד הבא. כך היה ממשיך הלאה עם תהליך התשובה שלו. אבל הוא התעקש ועמד על כך שלא יהיו שום מניעות בדרכו, לכן השם נתן לו את מה שהוא רצה. אולם ברגע שהמניעה נעלמה מדרכו, כך גם המוטיבציה וההתעוררות שלו.

הנה פרט נוסף בהשגחה במקרה זה: השם ידע באיזה שלב רוחני נמוך הוא נמצא, לכן נתן לו את אשתו הראשונה, שמדרגתה הרוחנית הייתה נמוכה משלו. בדרך זו, ההסתכלות שלה עליו הייתה ממקום הרבה יותר נמוך משלו, ואז היה יכול להשפיע עליה, דבר שהיה עוזר לו מאוד בצמיחתו והתעלותו הרוחנית. אבל מכיוון שהוא התעקש על כך שהיא ‘לא מספיק טובה’ בשבילו, הוא קיבל אישה שדרגתה הרוחנית הייתה גבוהה משלו.

לה לא היה לאן להרים את הראש ולחפש ממי לקבל השראה והתעוררות, וכאשר נפל למשבר העמוק הזה שהפריד ביניהם, הוא איבד את כל ביטחונו העצמי. הוא החל לרדוף את עצמו, ובסוף גם את אשתו. הוא ניסה ‘להנמיך’ אותה ולמנוע ממנה את עבודת השם שלה, כדי להגן על האגו המרוסק שלו. הוא לא יכל לסבול את התלהבותה והתעלותה הרוחנית, כשאת עצמו בקושי הצליח להקים מהמיטה בבוקר. הגלגל התהפך – עכשיו הוא זה שניסה למנוע מאשתו את עבודת השם.

לחץ מצד הקדושה

הבעל לא הבין שמטרת הנישואין היא שיהיה מישהו שילחץ עליו. לחץ זה מעורר בו כיסופים, מוטיבציה ותפילה. הזוהר הקדוש מלמד אותנו שהשם העניש את נדב ואביהו, בניו של אהרן הכהן הגדול, מכיוון שלא רצו להתחייב, לכן לא התחתנו. הם רצו לעבוד את השם ללא הגבלה ומחסומים בדרכם. וכשניסו להתעלות מעל לדרגה בה היו, ירדה אש משמים ושרפה אותם חיים לעיני כל ישראל. השם רוצה את עבודתו של האדם מתוך קשר והתחייבות. צמיחה משמעה – התגברות על מניעות בעזרת כיסופים, כמיהה, ערגה ותפילה.

ההבדל בין נדב ואביהו לבין הבעל בסיפור שלנו הוא, שהם – נדב ואביהו – באמת השתוקקו לעבודת השם בכל ליבם, לכן החיסרון שלהם – אי התחייבותם, גרם להם להישרף מאותה אש של התלהבות שהייתה בהם, והם מתו על קידוש שמו הקדוש. אבל, ליבו של אותו איש צעיר, הבעל, לא בער כלל לעבודת השם. ה’תבערה’ היחידה שלו הייתה להוכיח לעצמו הוא טוב מאחרים ומציאת פגמים בסובבים אותו. כאשר נאלץ להתמודד עם מישהו שהיה ‘מעליו’, הוא נפל לייאוש.

אור התורה

אם היה ראוי לאור התורה באמת, שעליה נאמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז), הוא היה לומד את העקרונות הנכונים והטובים של שלום, אהבה, ענווה, ויתור וכניעה. הוא היה מעריך את אשתו הראשונה שעשתה רבות למענו, שנשאה וילדה את ילדיו. היה ממתין לה בסבלנות, ובזמן הזה מרעיף עליה חום ואהבה, תומך בה, דן אותה לכף זכות ומתפלל עליה.

האם ניצוץ של התעוררות מצדיק התנהגות כזו של בעל? אור התורה האמיתי לא גורם לאדם להיות חסר לב וכפוי טובה. לאשתו הראשונה לא הגיע יחס משפיל וכואב כזה, בפרט שהיא לא מנעה ממנו לעשות את רצונו. אין זו אשמתה שהיא לא הצליחה לקבל ממנו השראה והתעוררות.

מכיוון שהוא הגיב כל הזמן בצורה שלילית כלפיה, זלזל בה וציער אותה, בסופו של דבר הוא גרם לה לתעב את היהדות. הוא הראה לה תורה של חושך, כעס, חומרות, עינוי, סבל, ייסורים וכו’. ברור הדבר שהיא לא תרצה שום קשר עם "תורה" כזאת, שהיא בכלל לא התורה ולא דרך התורה!!! לא רק שהוא לא הצליח לקרב אותה בדרכו המעוותת, אלא אף גרם לה ולילדיו להתרחק עוד יותר, למקום שיכול להיות שהם כבר לא ירצו לשמוע שום דבר על התורה והיהדות.

הבעל, במעשיו השגויים, בחר לא להקשיב להשקפת התורה, לכן הפסיד הכל. הוא הפסיד את אשתו הראשונה והילדים, והצליח, כתוצאה מהתנהגותו האכזרית וגאוותו, להרחיק אותם לגמרי מהיהדות. הוא גם הפסיד את אשתו השנייה, מכיוון שהצליחה להבחין בשקר והזיוף שלו, דבר שגרם לה לא לסבול אותו אפילו לשנייה מיותרת אחת.

המצער מכל לדעת, שישנם אנשים שלומדים רק בדרך הקשה. השם באופן פרטי משגיח ומדריך כל פרט ופרט. אם הבעל היה נזהר לשמור על שלום ביתו, גם אם היה זה במחיר שאיפותיו, הוא רק היה מרוויח מזה בסופו של דבר. משיג ומגשים את שאיפותיו בזמן הנכון עם השלום הנכון, וגם אשתו הייתה מתקרבת. בעצם, הוא היה מציל את כל המשפחה שלו מהפירוק הכואב הזה.