בחנו את עצמכם

השבוע שמעתי מקרה מצער ולא נעים, בלשון המעטה, שמהווה מבחן עצמי לכולנו – לבדוק היכן אנו אוחזים במידת האמונה. לפי התגובה וכיצד הייתם מגיבים – תוכלו לדעת איזה ציון יש לכם באמונה ולהיכן עליכם לשאוף.

מדובר באיש מכירות מבריק שהוזמן לנהל שיווק של פרויקט מגורים יוקרתי ביותר במרכז הארץ. הצפי לרווחים מהפרויקט היה עצום, לכן השכר שהובטח לאיש המכירות היה בהתאם – דירה בת חמישה חדרים בפרויקט.

איש המכירות נרתם לעבודה בכל הכוח, השקיע את כל מרצו ואונו, עשה לילות כימים ובמשך חצי שנה "קרע" את עצמו. ואכן, ראה ברכה גדולה בעמלו. אפילו הצפי האופטימי ביותר לא ניבא שתוך חצי שנה יימכרו כל הדירות ברווחים גדולים! הוא הרגיש סיפוק עצום וניגש לקבל את המגיע לו.

אך כאן ציפתה לו הפתעה לא נעימה…

בעלי הפרויקט לא הסכים לתת לו את הדירה המובטחת. הטענה הייתה שיש לו פרויקט קודם באזור הרבה פחות אטרקטיבי, ואילו בזה נשארו לו מספר דירות בנות שלושה חדרים שטרם נמכרו. הבעלים מוכן לעשות לו "טובה" ולתת לו דירת שלושה חדרים באזור ה"חלש". הנימוק? "יש לי כלל שמנחה אותי בחיים" אמר הבעלים לאיש המכירות, "לעולם לא אחלק דירות בפרויקטים חדשים לפני שאסיים את הדירות מהפרויקטים הקודמים".

אתם מתארים לעצמכם את ההלם של איש המכירות לשמע דברים אלה. בנוכלות ונבזות כזו טרם נתקל. הוא טען בלהט שזו רמאות. "סגרנו דיל על כל הפרטים והובטחה לי דירה גדולה במיקום הזה, ולא דירה במקום מרוחק כל כך…" טען כשהוא נסע והמום. הניסיון הזה פשוט גדול מאוד ו"קשה לבליעה". עמל של חודשים יורד לטמיון, מתנפץ לו מול העיניים מתוך רשעות ואטימות של אדם שלא רק ניצל ורימה אותו, אלא גם מפנה לו עורף!

מה אתם אומרים? כיצד הייתם מגיבים?

יש אנשים שהיו פשוט "מתפוצצים", משתגעים לגמרי, הצער והתסכול היו מלווים אותם בימים ובלילות. יש כאלה שהיו מגיעים לאלימות, לנקמנות, להתפרצויות זעם בלתי נשלטות, אפילו לדיני נפשות ממש. אחרים היו "אוכלים את הלב" כל החיים ונרקבים בתסכול ובכעס על עצמם עם הטיעון של 'איך האמנתי לו…' וכל אחד יכול להוסיף לכאן את הרעיונות שלו כיצד הוא היה מגיב.

זה ללא ספק סיפור מאוד מאוד מקומם. אך גיבור הסיפור שלנו שמר על קור רוחו ושתק. ולא רק שתק בפיו, אלא גם בליבו לא הקפיד ולא שמר טינה. איך הוא עשה את זה?

מאמרים נוספים בנושא:

שינית לי את החיים

עשרה צעדים לצמיחה מהקשיים

לא ביום אחד

להזיז את הגבינה
השם אמר לי

אל תפחדו

אל תפסיקו לרצות

גלגל חסר רחמים

תספרו את הברכות

יום מלא צבעים

מי הכי מסכן?

בצעדים קטנים אל האושר

"למדתי את הספר בגן האמונה והאמנתי שאין עוד מלבדו!" הוא אמר לי, "אני בוטח בבורא עולם בביטחון מושלם ומוחלט שאף אחד לא יכול לגעת במוכן לי כמלוא הנימה! אני אך ורק בידיים הטובות של האבא האהוב שלי שבשמים". האמונה שלו הייתה כל כך ברורה וחזקה, עד שהוא לא ראה לנגד עיניו שום מציאות של בני אדם. לכן לא שנא, לא נקם, לא נטר ולא האשים את המעסיק ולא את עצמו. ולא רק, אחרי שהגדירו את תנאי ההעסקה כמו שצריך, הוא אפילו המשיך לעבוד איתו בפרויקטים נוספים.

בשלב זה אני משאיר מקום לכל אחד להרהר בסיפור ובמסקנותיו, כי הסיפור הזה מדגים לנו את שלמות האמונה ומחדד לנו את השאיפות בחיים.

וכאן אני רוצה להפתיע אתכם: הסיפור הזה הוא לא סיפור כל כך חדש, אלא עתיק מאוד שכתוב בחומש שלנו ואנו קוראים אותו כל שנה מחדש. זה בדיוק הסיפור של אבינו יעקב – השלם שבאבות. כולנו קוראים את הפסוקים וכולנו "מבינים" שלבן היה אדם רמאי. אנחנו אומנם מבינים בראש, אבל לא מרגישים או חיים את הדברים בלב.

אם היינו "נכנסים" לתוך הסיפור וחיים אותו ו"נושמים" אותו, ומציירים אותו באופן מוחשי במושגים של דורנו, או שהיינו לוקחים דוגמאות ממקרים שקרו לנו בחיים – היינו יוצאים מהכלים, מרגישים את ההלם והתחושה הצורבת של יעקב אבינו. אך דווקא מהמקום הזה שבו אנו רואים אילו רגשות מתעוררים בנו ואיך היינו מתנהגים במציאות דומה – קל לנו לקבל מושג קלוש מגדלותם הבלתי נתפשת של האבות.

יעקב אבינו עבד במסירות גדולה בימים ובלילות. לא יום ולא יומיים, אל שבע שנים תמימות. והוא לא קיבל שקל, הוא רק רצה את רחל. וההחלפה של רחל בלאה אינה דבר של מה בכך. נסו לדמיין את זה באותו אופן: אתם מבקשים מהמלצר בחתונה דגים ומקבלים בשר – זה מעצבן אבל זה נסבל, מה גם שלא עבדתם על כך כל כך קשה ולא השקעתם זמן. אך כאן זה לא שיעקב רצה תפוח וקיבל אגס, אלא הוא קיבל אישה אחרת. ממש חיים אחרים. התשובה ההזויה של לבן רק יותר מקוממת: 'לא ייעשה כן במקומנו…' – לא יכולת להגיד את זה לפני שבע שנים???

וזה לא שיעקב היה אדם קטן. הוא היה גיבור גדול ובכוחו היה להרים בקלות אבן שכל רועי חרן ביחד היו צריכים להרימה. הוא היה יכול פשוט 'למעוך' את לבן ברגע…

ועוד יותר – כאשר מבינים שיש כאן מהלכים אחרי לגמרי. יעקב ראה ברוח הקודש שרחל שייכת לו וממנה יוכל להמשיך את נשמת יוסף הצדיק, שהוא עיקר תולדותיו. ואילו לאה – היא הייתה באמת שייכת לעשיו. מה שאנשים בעולם דיברו לא היו דברי סרק. באמת, בשורש הדברים, לאה הייתה שייכת לעשיו רק שבכוח תפילותיה זכתה לשנות את גורלה ואפילו יעקב אבינו לא הבין איך ולמה זכתה לאה. בשבילו, לקבל את לאה – זה היה ממש אסון רוחני. כל תקוותיו להמשיך את נשמת יוסף הצדיק מרחל אימנו עלו בתוהו ובמקום זה חל בלבול במיטתו ובראשית אונו, בלבול שגרם בהמשך ההיסטוריה הרבה מאוד הרס וחורבן. ויעקב, ברוח קדשו, היה מודע היטב לכל זה. אך גם ההשגות הרוחניות העצומות הללו לא גרמו לו לסטות כהוא זה מהביטול המושלם לרצון השם!

ההתנהגות של יעקב כתובה בחומש בפסוקים "יבשים". העבודה שלנו היא להכניס בפסוקים "חיים" ולשמוע את הצעקה הגדולה שפורצת מתוך הפסוקים: יעקב אבינו חי את האמונה והיה דבוק בבורא עולם ומבוטל לרצונו בשלמות. הוא לא ראה בני אדם. הוא לא התבלבל גם כאשר כל חלומותיו ותפילותיו ותכנוניו התנפצו לנגד עיניו. הוא לא זז כהוא זה מאמונתו, תמימותו וישרותו, ומהדרך שקיבל מהוריו הקדושים.

גם יצחק אבינו, כשגילה שכל חלומותיו ותכנוניו לגבי עשיו מתנפצים לנגד עיניו – ברגע הראשון נחרד "חרדה גדולה עד מאוד" אך באותה נשימה – הוא מכיר בכך שאין כאן מרמה וגם לא שקר, אלא השגחה עליונה שרוצה שהדברים יתנהלו אחרת ולכן הוא מקבל אותה על עצמו ואומר "גם ברוך יהיה". ובנו, יעקב, ממשיך את דרכו של האב. בין רגע הוא שם בצד את כל תכנוניו ומבין שיש רק אחד שקובע – בורא עולם! רק רצונו קובע מה יקרה במציאות. ורצון השם הוא שיעקב יישא את לאה לאישה ויוליד ממנה את בנו בכורו.

בדרך כלל אנו מחפשים חידושים מפרשיות התורה, קושיות מיוחדות ותירוצים מבריקים, משלים ופרפראות. אבל החידושים הגדולים ביותר הם פשוט פְּשט הכתובים – המסרים החדים שצצים ועולים כאשר רואים את התורה כסיפור חי ונושם. כי ללמוד את החומש באמת, משמעו להרגיש את פחד המוות מפני עשיו ואליפז, את הנחמה והחיזוק האדיר שבחלום הסולם, להרגיש את הכאב והעלבון מהרמאות של לבן ואת עומק האמונה של יעקב, וכן הלאה.

כמה שיעורי אמונה וכמה מוסר השכל יש בתגובה של יעקב! כמה שנים צריכים ללמוד אמונה ולהתפלל על עליה, לעמוד בניסיונות ולעלות ממדרגה למדרגה, עד שמגיעים לשלמות של יעקב אבינו! זו לא שאיפה ליחידי הדורות אלא של כל אחד מאיתנו, כמו שאומרים חז"ל: שכל אחד חייב לומר מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי אברהם יצחק ויעקב.

"אין עוד מלבדו" – זו יכולה להיות גם סיסמה יפה או מדבקה נחמדה על שמשת הרכב, אבל יעקב מחדד לנו את המשמעות של המילים אין עוד מלבדו – לחיים שלנו! בכל מצב שאנו חווים, כל מה שאנו מרגישים שעושים לנו – השכנים, חברים, שותפים, הבוס, בני המשפחה, בני הזוג או הילדים – כשחיים את "אין עוד מלבדו" ובוטים בבורא שאוהב אותנו ועושה עבורנו את הטוב ביותר, ורואים רק אותו- מגיעים ללב נקי מכעסים ומצער, מדאגה ומרמור.

ואז? זוכים לדבר הכי יפה שאדם יכול לייחל עצמו – לנהוג באצילות וביישוב הדעת בכל מצב בחיים, כמו בן מלך אמיתי!