בטחון

 

עיקר עצבות ודאגות הפרנסה הוא מחמת שאין לו בטחון בהשם יתברך, ועיקר פגם וחסרון הביטחון נמשך רק מבחינת הזמן והמקום, כי באמת השם יתברך משפיע שפעו הטוב תמיד, בלי הפסק רגע, רק כשהשפע באה בזה העולם הגשמי, שהוא במקום וזמן, אזי מוכרח השפע להתלבש במקום וזמן, ועל כן אין השפע של פרנסה ועשירות נמשכת כי אם במקום וזמן ידוע, כמו שנראה בחוש, שיש זמן שהאדם מרוויח, ויש – להפך, וכן במקום שבו מרוויחים, ובמקום אחר – להפך, ומחמת זה עיקר דאגת הפרנסה – מחמת שלפעמים נתעכב שפע פרנסתו, על כן עולה דאגת פרנסתו על ליבו ודואג מה יאכל למחר, ומחמת זה הוא רודף אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, וסוף כל סוף אינו משיג פרנסתו כי אם כשיבוא עיתו וזמנו.

 

 

 ראוי שירגיש צרת יחיד מכל שכן צרת רבים חס ושלום בלב. כי אפשר שידע מהצרה חס ושלום ויודע בברור כאב הצרה חס ושלום עם כל זה ליבו אינו מרגיש הצרה כלל. ועל כל פנים צרת רבים חס ושלום ראוי שהלב ירגיש כאב הצרה. ואם אינו מרגיש צריך להכות הראש בקיר, היינו להכות הראש בקירות לבבו כמובא על פסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" (דברים ד, לט) שצריך להביא הדעת בהלב. והבן היטב. אחר כך שמעתי בשמו שאמר שזהו בחינת "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" (ישיעה לח, ב), שהסב והמשיל הפנים שהוא המוח והדעת אל קירות הלב, היינו כנזכר לעיל, כי עיקר הפנים היא החכמה והדעת שהוא אור הפנים כמבואר במקום אחר.