ביחד לנצח

כשהייתי ילדה בת שש, בערך, אני זוכרת שיום אחד שברחתי מהבית. לא זוכרת למה, אולי בגלל שרבתי עם אחי או בגלל שמישהו העליב אותי…. אולי. בכל אופן, זו לא הייתה הבריחה המוכרת למרחקים עם מזוודה. ברחתי עד לשיח הגדול שמול בית הלבנים האדומות שלנו. וישבתי שם במשך כמה דקות וחשבתי לעצמי, 'אף אחד בעולם לא יודע שאני כאן. אה… בעצם, רק אתה אלוקים'.

זאת הייתה ההבנה הראשונה שלי שאלוקים ואני ביחד, ושממנו אף פעם לא אצליח להסתתר או לברוח. האמת, זה די שימח אותי. תחושה של ביטחון אפפה אותי וזה הרגיש לי טבעי אך גם מסקרן.

השנים עברו, גדלתי והפכתי לאדם ביקורתי וציני. שכחתי את המפגש המיוחד מאחורי השיח של ביתי, את אותה מודעות מתוקה וראשונה שלי על אלוקים. אבל היי, בסופו של דבר קיבלתי אותה בחזרה ועל זה אני לא מפסיקה להודות לבורא עולם. העובדה שאלוקים הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, מהתמונה הגדולה של החיים שלי, מעוררת בי תחושת התפעלות אפילו בתחומים החיים הכי שגרתיים.

הידיעה שהוא תמיד מייצר אתגרים כדי להעצים את הצמיחה הרוחנית שלנו, מעניקה לחיים משמעות מיוחדת. לשאול את אלוקים מה הוא רוצה מאיתנו כשצולחים את היום, זה משהו שמשאיר אותנו תמיד ערניים ועם הפנים לכיוון הנכון. הרצון שלו הוא המצפן שלנו, ובמבוך החיים המבלבלים האלה אנחנו באמת צריכים אחד כזה. כי העובדה שאנחנו מוקפים במיליוני אנשים יכולה לגרום לנו בקלות להרגיש אנונימיים חסרי הכרחיות.

כולנו רוצים להרגיש משמעות. כולנו רוצים להיות מיוחדים וחשובים. אבל כשהקב"ה הוא הכוראוגרף האישי שלנו אנחנו יכולים לצפות בסרט שלנו בהנאה, להיות הדמות שמעזה לצעוד אל הקערה הראשית ולחלק מתוכה את הטוב לסובבים אותנו. כולנו יכולים להיות גיבורים, סופר סטארים אמיתיים. אנחנו יכולים להיות המנצחים עם מדליית הזהב באולימפיאדה הפרטית שלנו.

אבל זה תלוי רק בנו.

מאמרים נוספים בנושא:

העולם של ספארקל

אמונה ברגעים הכי מטורפים

מה למדתי באותו יום?

הגלגל המעופף

הצפירה המסתורית

תודה, אבא!

בחיים יש גם הפתעות

שניות והזדמנות שנייה

התאונה

נס פקק הדלק

ניסים קטנים

על הניסים

ניסים קורים כשלא מחכים להם

ישראל למעלה מן הטבע

שבועה באנטבה

רק אנחנו מחליטים איך נגיב עם מה שקורה איתנו. רק אנחנו יכולים להחליט מה יהיו התגובות שלנו למה שאחרים עושים ואומרים. עם חופש הבחירה אנחנו יכולים להיות התסריטאים של החיים שלנו, להוסיף פרקים לאוטוביוגרפיה שלנו ככל שאנו מתקדמים. הפרקים האלה יכולים להיות משעממים, מעוררי השראה או מטופשים. אבל הם ישקפו את הדרך בה חיינו את החיים שלנו.

העולם הפנימי שלנו יכול להיות כל כך עשיר כשהקב"ה בפנים. להיות איתו בקשר קבוע זה משהו שמסייע לנו להיות פחות לבד ולהרגיש פחד, זה משהו שמעניק לנו את האומץ לקחת סיכונים, להרים את הכפפה ולתפקד מחוץ לאזור הנוחות שהתרגלנו להתבוסס בו.

באותו בוקר חברה יקרה התקשרה אלי. זה היה אחרי שהיא עברה לשכונה אחרת. היו לה קשיי התאקלמות במקום ובעיקר קושי לתקשר עם האנשים, כי הם היו שונים מהקהל אליו התרגלה בשכונה הקודמת. לא שונים חלילה במובן השלילי, אלא אנשים יותר מבוגרים ויותר 'סגורים'. היה לה גם קשה להיות "השכנה החדשה" במקום הוותיקה כפי שהייתה והרגישה תמיד.

דיברנו בטלפון על כוס קפה, וכמטפלת ומאמנת אישית, עזרתי להכין תוכנית פעולה שמבוססת על מה שהיא חשבה שאלוקים רוצה ממנה. ניתחנו את הסיבות בגללן הרגישה לא בנוח, וניסינו להבין איך אי הנוחות הזו יכולה לעזור לה לצמוח ברוחניות ובגשמיות, ברגש ובקשר שלה עם בורא עולם.

האמונה שהקב"ה שם אותנו במקום בו אנו צריכים להיות כדי לתקן את עצמנו, גרמה לחברה שלי להתאים את עצמה למשימה נוספת משמים שהיא קיבלה.

לחיות עם בורא עולם, זה משהו שגורם לחיים להיות מרגישים. להיות מודעים לאהבה ולחסדים והרחמים האינסופיים שלו אלינו, זה משהו מאוד מחזק. וכמו ילדים, אנחנו יכולים למצוא את הביטחון שלנו באבא שבשמים שיודע תמיד איפה אנחנו נמצאים.