בית המקדש או חורבות?

אתם בטח חושבים לעצמכם,
האוורד, אולי כדאי שתשתה כוס
מים ותירגע. כי בית המקדש השני
חרב לפני 1942 שנים, אז איך
הייתי שם ועוד לפני עשר שנים?
 
 
ערב אחד, לפני כעשר שנים, ביקרתי בבית המקדש בירושלים. אני לא מדבר על שריד בית מקדשנו – הכותל, המקום שבו פעם היה בית המקדש היום נמצאת כיפת הזהב. אני מדבר על בית המקדש האמיתי, זה שהייתה בו את מנורת הזהב והלויים שרו את שיריו של דוד המלך ע"ה, מלודיות מקוריות ואמיתיות בהרמוניה והמון, אבל המון, אהבה.
 
כן, הייתי שם. נגעתי באבנים שלו. ראיתי את הכבשים שהובאו להקרבת הקורבנות, שהועלו על המזבח, את העשן שמגיע עד לשמי שמים. זה היה מדהים. חוויה אדירה. קשר עצום עם האינסוף. כן, הייתי שם. בדיוק במרכז הקיום של כל העולם ועולמי עולמות.
 
אתם בטח חושבים לעצמכם, האוורד, אולי כדאי שתשתה כוס מים ותירגע. ואולי בעצם שאני איזה מטורף?! כי בית המקדש השני חרב לפני 1942 שנים ועדיין אין לנו את בית מקדש השלישי (שיבנה במהרה בימינו אמן) אז איך הייתי שם, ועוד לפני עשר שנים?
 
את העוצמה הזו חוויתי כשהייתי בהיפנוזה. אפשרתי למהפנט לקחת אותי לתקופה שבית המקדש עמד על תילו. זה היה אמיתי ומדהים כאחד.
 
עוד מאמרים בנושא:
מה, אין בית מקדש?
הלב של היהדות
אבן – אב ובן
 
תחשבו על זה, אנחנו באמת יכולים להרגיש שאנחנו שם.
 
תארו לעצמכם שאנחנו באמת רואים, במו עינינו ממש, את הניסים מארמונו של המלך, מהמקום הכי קדוש עלי אדמות. דמיינו את החוויה שלא ניתן לשער את עוצמתה, רק שהיא אמיתית. תמידית. קשר אמיתי עם בורא עולם במקום בו נח הקריב את הקרבן כאשר יצא מהתיבה אחרי המבול, המקום בו אברהם אבינו כמעט הקריב את בנו יחידו – יצחק, ואת המקום בו יעקב חלם את אותו חלום מפורסם, על הסולם שמתחיל בארץ ומגיע לשמים ומלאכים עולים ויורדים בו.
 
דמיינו את אותם טקסים שאבותינו זכו לחוות ולקיים במשך 410 שנים בהם בית המקדש הראשון היה קיים, ובמשך 420 שנים בהם בית המקדש השני היה קיים. דמיינו שאתם מגיעים לדרגות רוחניות שאנחנו לא מצליחים לחוות אותן היום, כשהכוהנים בעבודתם ולויים בשירתם, אלה בלבושם ואלה עם כלי נגינתם. רק תארו לעצמכם.
 
ותארו לעצמכם שאתם עומדים בסוף השמח – ה'הפי אנד' כמו שאומרים, שכל עם ישראל יתאחד בקרוב ממש מתוך שמחה ואהבה ונזכה לממש את הפוטנציאל האדיר שלנו בעבודת הבורא, נלמד תורה כמו שצריך ובשלמות, נהיה באמת אור לגויים וכל העולם יכיר במלכות השם.
 
במשך 2000 שנים יהודים התגעגעו לכל מה שתואר כאן. יהודים התגעגעו לכך שבית המקדש ייבנה. אז מה הפלא שלאורך כל ההיסטוריה היו כאלה שניסו לבנות את בית המקדש בעצמם.
 
על פי מחקרי אנתרופולוגים מאוניברסיטת סטנפורד, כריסטופר קולומבוס (שיכול מאוד להיות שהיה יהודי) יצא למסע לאסיה כדי להשיג את הזהב שיצטרך כדי לקנות את ירושלים מהמוסלמים, ולבנות שוב את בית המקדש.
 
התוחלת  הנצחית
בין ציון לבבל
הכותל המערבי מדבר אלינו
מה זה נקרא לטהר?
 
סיפור נוסף מוזכר, אך הפעם בהקשר ליהודי ספרד. היה זה באחת האסיפות בהן דנו בתחילת בניית בית המקדש השלישי. כסף היה, הם אספו את כל הסכום הנדרש לקנות את כל ארץ ישראל מהסולטאן (שהיה מוכן למכור אותה), והכוהנים מספרד כבר החלו ללמוד את ההלכות של עבודת הכוהנים בבית המקדש.
 
באסיפה זו, אחד המבוגרים שבקהילה עמד ואמר: "אנחנו צריכים סימן משמים כדי לבנות את בית המקדש. כי מי אמר בכלל שיש לנו את הזכות לעשות זאת?" ושאלתו הייתה אות הפתיחה לדיון סוער וגועש, לכן הם החליטו לחכות ולהיפגש שוב בעוד שנה.
 
1941 הייתה השנה בה התקיימה אותה אסיפה. בשנה שלאחריה – 1942, האינקוויזיציה הספרדית הגיעה לשיאה במה שידוע כגירוש יהודי ספרד. אותו רגע זהב בו יכול היה להיבנות בית המקדש נראה עכשיו רחוק, הרבה מעבר למה שנוכל להבין.
 
היום, יש לנו את ארץ ישראל. קיבוץ הגליות שהנביאים חזו בעבר קורה ממש לנגד עינינו. אז למרות שמסגד יושב על מקום קודש הקודשים ויהודים לא רשאים להיכנס להר הבית – האם עלינו להתכונן לבנייתו של בית המקדש השלישי?
 
וכמו שאותו יהודי זקן שאל אז בספרד, לפני יותר מ-520 שנים, נוכל לשאול גם היום: האם באמת יש לנו את הזכות לבנות את בית המקדש?
 
לאורך כל ההיסטוריה היה מי שאמר כן, אפשר לעשות את זה.
 
רבי יששכר שלמה טייכטל הי"ד, שנרצח בשואה, כתב שאכן יש לנו את הזכות להתחיל לבנות את המקדש. הוא ציטט את ה"תוספות יום טוב" שאמר, שאנחנו עומדים לבנות את בית המקדש בעצמנו, ו-40 שנים לאחר מכן יבוא המשיח.
 
הדברים האלה קצת שנויים במחלוקת, שהרי רבים מאמינים שבית המקדש השלישי לא ייבנה על ידי בשר ודם, אלא ירד מן השמים בשלמותו.
 
עמדתו של רבי טייכטל היא באמת רק פשרה. הוא טען שתחילה עלינו לבנות את בית המקדש הארצי, ורק לאחר מכן בית המקדש העליון יתמזג איתו. גדולי דורו הסכימו איתו.
 
אז נראה כי אלה שרוצים לבנות את בית המקדש היום נמצאים בחברה טובה…
 
כמובן, כרגע זה לא יהיה מציאותי לצעוד להר הבית עם כלי עבודה ולהתחיל לבנות את בית המקדש השלישי. אבל כשגדולי הדור אומרים לנו שאנחנו הוא הדור של משיח, זה נראה כל כך קרוב, ממש במרחק נגיעה.
 
ולא רק, נראה שזה באמת קורה ממש עכשיו. הודות למכון המקדש, רוב הכלים הקדושים ששימשו את הכוהנים בעבודתם בבית המקדש שוחזרו ומחכים רק לבית הקדוש, שם יהיה אפשר להשתמש בהם. וזה כולל את המנורה, השולחן של לחם הפנים, מזבח הזהב, בגדי הכוהנים כולל בגדי הכהן הגדול, והכלים של הלויים.
 
אבל מה איתנו, אלה שרוצים להיות שותפים ולקחת חלק בבניית בית המקדש השלישי? מה יש ביכולתנו לעשות? הנה שתי הצעות:
 
האחת – ללמוד קדשים, חלק התורה שעוסק בעבודה בבית המקדש.
 
ה"חפץ חיים" אמר שלימוד קדשים עוזר להחיש את הגאולה. הוא גם ציטט את התלמוד שאומר, שכאשר אנו לומדים קדשים זה נחשב כאילו בנינו את בית המקדש בימינו, וכשאנו לומדים על הקורבנות זה כאילו שהקרבנו אותם (מנחות קי"א עמוד א).
 
השנייה – לומר תיקון חצות.
 
תיקון חצות הוא העבודה שנעשית בשעת חצות (שעל פי רבי נחמן מברסלב שש שעות אחרי השקיעה) כדי לקונן על חורבן בית המקדש ולהתגעגע לבנייתו של הבית השלישי.
 
רבי נחמן עצמו אמר פעמים רבות שתיקן חצות הוא פעולה חשובה מאוד שמסייעת לבניית בית המקדש. ואמר: "… אך כעת, שהשם יתברך מצפה לשוב אלינו ולחזור ולבנות בית מקדשנו, ראוי לנו שלא לעכב, חס ושלום, בניין בית המקדש, רק להשתדל בבניינו, על כן מאוד צריך להיזהר לקום בחצות, להיות מתאבל על חורבן בית המקדש…" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה ס"ז).
 
אמירת תיקון חצות ולימוד קדשים הם רק שתי הצעות. אבל בכל מה שאנו עושים, נשתדל לצפות לבניית בית המקדש במהרה בימינו, לעבודה העצומה שנעשתה שם על ידי הכוהנים, לשירת הלויים, שתתגלה מלכות השם והעולם יהיה מקום טוב יותר לחיות בו, אמן.