בית שרוף

אתר ברסלב ישראל מבקש לחזק את ידיהם של תושבי ירושלים והסביבה בעקבות האש הנוראית המשתוללת ביישובים, שורפת, בוערת ואוכלת בתים, רכוש, עצים, משחיתה יערות שלמים, דונמים ומשטחים שלמים של פירות וירקות נשרפים והכל עולה באש ומתכלה.  

השם יתברך ימלא את כל חסרונכם הן הגשמי והן הרוחני במהרה ותזכו לכל השפעים והטוב שבעולם. ותשבו לאיתנכם פי מיליון יותר ממה שהיה, שיהיה לכם הכי טוב שבעולם!

יסוד האש

אש היא אחת מארבעת היסודות שטבע הקדוש ברוך הוא בבריאה, בטבע. 'אש' הוא יסוד מאד חשוב , המלאכים בנויים מאש למשל (לעומת אדם שמורכב מבשר ודם).

עם האש עושים הרבה דברים טובים וחשובים, כמו למשל איתו מחממים ומסיקים, מבשלים, יוצרים תנועה כדוגמת קיטור ועוד הרבה דברים טובים.

אולם אש יכולה להיות גם שלילית ביותר, הרסנית ומסוכנת. "אש התעברה" – זוהי אש שמכלה, ששורפת.

רבי נחמן אומר ששריפה באה בעקבות שנאת חינם ככתוב בספר המידות 'על ידי שנאה בא בלהות ועל ידי שנאה בא שריפה'.

מורנו, כבוד הרב שלום ארוש שליט"א בחודשים האחרונים מנסה להגביר את האש הטובה והמחממת שבלב, ולהבעיר אותה לכיוון של אהבת חינם, נתינה, ברכות ותפילות.

שהרי החום שבלב הוא בעצם האש הטבעית שיש בלב ואסור לכבות אותה, אדרבא, להבעיר אותה ביתר שאת לאהבת חינם ואחדות.

בכל יהודי ויהודי – שוכנת בליבו האש. השאלה היא, איזו אש?! אם האש הזו מופנית לכיוונים חיוביים וטובים אזי היא אש טובה ורצויה; לעומתה, אם מצויה שנאת חינם, איבה, מריבות ותככים אזי היא אש שורפת ומזיקה, היא אש התבערה. אש כזו ששורפת הכל ומכלה בתים, שטחים, רכוש, עצים, חיות וחס וחלילה גם בני אדם.

בברסלב בוערת אש

זוהי דוגמא חיה לאש טובה ומבורכת, אש של חיים וחיות!

"בברסלב בוערת אש הבער אותה בליבי" כך עמד רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן, עמד שעות בתחינות, צעק והתחנן אל השם יתברך שבברסלב ישנה אש מיוחדת, אש אלוקית טובה ומבורכת, תכניס בליבי והבער אותה גם אצלי! אש של חיים!

זוהי אש טובה, מבורכת, אש שאינה שורפת, אלא אדרבא היא להבת אש כמו בטבע שעולה מעלה וסוחפת את האנרגיות של האדם כלפי מעלה ואינה מכלה ושורפת.

הבית הנשרף (מתוך הספר 'רבי נחמן מברסלב' , פרק לב, מ.גולסטסקי)

בליל שבת, פרצה שריפה גדולה בברסלב. לשונות האש גדלו והתעצמו מרגע לרגע, כשבתי העירייה העשויים עץ משמשים חומר דקל מצוין לבעירה הופכים למלאכת אש. עשן סמיך התמר השמיימה והקשה על הנשימה. התושבים כולם נטשו את בתיהם בבהלה עצומה ובזעקות שבר. הם מהרו לשאת את ילדיהם הרכים ולהימלט על נפשם בחיפזון. 

רבי נחמן שערך באותו הזמן סעודת שבת הבחין בלהבות המתקרבות ושמע את ההמולה המשתוללת בחוץ, הוא הבין כי זה סימן משמיים לעזוב את המקום, רבים רצו לבית הכנסת כדי לחלץ את ספרי התורה הקדושים.

ברחו הלאה וקדימה כדי לצאת מכלל סכנה, עלו מעלה ההר, שם אמר רבנו הקדוש "וכי עלה על הדעת, שאנחנו נלך, בליל שבת בדרך הזו, על פני השדה?" שהרי כל צעד ושעל היו שקולים ומדודים אצלו, אך מהשם מצעדי גבר כוננו.

קבלת הייסורים באהבה

רבי נחמן עזב את ברסלב אל תחנתו האחרונה באומן. בדרך אמר לתלמידיו :"הכל טובה. טוב שעזבתי את ברסלב. לא ראוי שתושבי המקום יהיו בצער ואני בשמחה"

על מה השמחה? שאלהו תלמידו

"אילו רק בתיהם היו נשרפים הייתי משתתף בצרתם, והייתי מצטער מאד. עכשיו שגם ביתי נשרף, אני צריך לקבל זאת באהבה ובשמחה. להתגבר ולשמוח שמחה גדולה מאד. שמחת קבלת הייסורים באהבה. לכן טוב שנפרדתי מהם, כי אין זה מתאים שהם יהיו שרויים בצער ואני בשמחה".

בהמשך הנסיעה רבי נחמן חיזק את תלמידיו בסיפורי ובדבריו אמונה וביטחון בשם יתברך, "השם יתברך עוזר לישראל תמיד, אין דור יתום".