בסיס לדבר האסור,דין מוקצה מחמת מצווה

 

 

א. מותר לשאת בשבת שעון-יד אלקטרוני אוטמאט המופעל ע"י מצבר, ואין זה נחשב כבסיס לדבר האסור. אך הדבר ברור שאסור ללחוץ בלילה על כפתור השעון האלקטרוני להדליק אור כדי להבחין ולראות את השעה, שהרי זו הבערה גמורה האסורה מן התורה. ( יחו"ד הכה)

ב. נהגו להקל גם בשעון יד אלקטרוני עם מחשב, ואין לגזור שמא ישתמש במחשב שבשעון. [שהגזרה היתה בנר שדרכו לדעוך, שמא יטה, ולא בהבערה חדשה, שמא ידליק].

 

   

ג. הקישוטים שתולים בסוכה, וכן פירות ושאר מיני אוכלים שתולים אותם בסוכה לנוי, הרי הם מוקצים מחמת מצוה ואסורים בטלטול ביום-טוב, ובשבת חול המועד. ואם נפלו על השולחן ואי אפשר לאכול, יש אומרים משום אוכל נפש ביום טוב, מותר לטלטל המוקצה ולהסירו. ואם אפשר יעשה כן על ידי טלטול מן הצד, דהיינו שינער המפה וכדומה. וקישוטי הסוכה או הפירות שנפלו מהסוכה בחול המועד, מותר לטלטלן ולהחזירן למקומן, אבל אסור ליהנות מהם בכל ימי החג. אולם פירות שהתנה עליהם בערב החג בנוסח "אני מתנה על נויי הסוכה לאוכלם מתי שארצה", אם יפלו יוכל לאוכלם. אבל אם התנה עליהם בנוסח "אני מתנה עליהם לאוכלם כשיפלו", אין תנאי זה מועיל כלל, ועדיין הם באיסורם, שמתוך שהוקצו בבין השמשות של כניסת החג הוקצה לכל החג כולו. אבל כשמתנה לאוכלם כשירצה, לא הוקצו בבין השמשות. (ילקו"י ד/ב תפה)

ד. הסכך והדפנות של הסוכה הרי הם מוקצים, ואסור גם ליהנות מהם אף בחול המועד. ובזה לא מועיל שיתנה מערב החג. אך הסדינים אינן מוקצה, ולכן לא יקשרם מערב יום טוב אלא יענבם בעניבה כדי שאם ירדו גשמים ביום טוב יוכל להסירן. ולכתחילה טוב להתנות עליהן מערב יום טוב. (ילקו"י ד/ב תפו)

ה. הדס ולולב, בשבת שקודם לחג סוכות, וכן בשבת חול המועד, הרי הם מוקצים מחמת גופם, ואסור לטלטלם אפילו לצורך גופם או מקומם. אבל אתרוג אינו מוקצה, שהרי הוא ראוי להריח בו. [ומכל מקום טוב שלא להריח בו בימי חג הסוכות שלא להכנס בספק לגבי ברכת הריח שלו]. ואם הוא עומד למכירה ראה לעיל דין מוקצה מחמת חסרון כיס.

ו. ביום טוב של סוכות לאחר קיום מצות לולב, מותר לטלטל את הלולב כדי להניחו ולהצניעו במקומו. ואף אשה שאינה חייבת בלולב מותרת לטלטל הלולב להניחו במקומו.

ז. שופר בראש השנה מותר לטלטלו גם אחר התקיעות, שהרי ראוי לתקוע בו למי שעדיין לא יצא ידי חובה כראוי. (ילקו"י ד/ב תפס בהערה)

 

 

ח. דלת או חלון-הזזה שיצאו ממקומם בשבת, הרי הם מוקצה ואסור לטלטלם, מאחר ואסור להחזירם למקומם בשבת. ואין עליהם תורת כלי. אבל אם נתפרקו מבעוד יום, וגם חושב להשתמש בהם בשבת לאיזה צורך שהוא, מותרים בטלטול. (ילקו"י ד/ב תפט)

ט. כלים הניטלין בשבת שנתפרקו דלתותיהן מהן, מותר לטלטל את הדלתות בין שנתפרקו בחול בין שנתפרקו בשבת, אף שאסור להחזירם בשבת שמא יתקע, מכל מקום שם כלי עליהם.

י. בגד רטוב שהניחוהו במכונת ייבוש מערב-שבת, מותר להוציאו מהמכונה בשבת אחר שהמכונה תפסיק לפעול, אף שהבגד היה רטוב בבין השמשות. ומותר להורידו מהחבל בשבת. (ילקו"י ד/ב תצ)

יא. דבר שהיה מוקצה ביום שעבר, וביום שאחריו אינו מוקצה, אין לאסור לטלטלו מחמת שהיה מוקצה ביום שעבר. ולפיכך מותר לטלטל [ולאכול] חמץ ביום שבת שלאחר שביעי של פסח, אחר שמכרוהו לגוי מערב פסח. (ילקו"י ד/ב תצא)

יב. ביצה שנולדה בשבת או ביום-טוב, דינה כמוקצה ואסור ליגע בה, וכל שכן שאסור לאוכלה. ואם נתערבה באלף כולן אסורות. אך מותר לכפות עליה כלי כדי שלא תשבר, ובלבד שהכלי לא יגע בביצה. (ילקו"י ד/ב תצא)

יג. לול של תרנגולים שהתרנגולות מטילות בו ביצים, ובמשך יום השבת שוברים את הביצים, אף שיש הפסד גדול אין להקל לטלטל את הביצים. ולכן יש להסדיר אופן שהביצה תרד למטה כדי שהתרנגולות לא ישברוה. (ילקו"י ד/ב תצח)

יד. מותר לכסות מוקצה בכלי שמלאכתו להיתר, כדי להגן על המוקצה שלא ישבר וכדומה. ולכן מותר לכסות מנורת חשמל ע"י צלחת וכדומה, במקום שאין חשש שע"י הנגיעה בחשמל יבוא לידי כיבוי המנורה ח"ו. (ילקו"י ד/ב תגב)

טו. נוטל אדם את בנו הקטן והאבן בידו, ולא חשיב כמטלטל מוקצה בשבת. והוא שיש לו עצבון כשאינו עם אביו, וכדומה. ולא התירו אלא באבן, שאם תפול האבן לא יטלנה. אבל אם היו בידיו מעות וכדומה, אסור ליטלו בידיו, שמא יפלו המעות ויבוא אביו לטלטלן.

טז. אסור לטלטל בשבת פנקס קבלות ריק, שאפשר דחשיב כמוקצה מחמת חסרון כיס. אבל קבלה שנכתב עליה שם התורם והסכום שנתרם על ידו, מותר לטלטלה בשבת, כדי ליתנה לתורם. אלא שלכתחילה נכון ליתן את הקבלה לתורמים בימי החול. (ילקי ‘י ד/ב תצו)

יז. מותר לטלטל בשבת שיניים תותבות, ואין בזה איסור מוקצה. וכן נכה שהרכיבו לרגלו פרוטזה, מותר לטלטלה בשבת. (ילקו"י ד/ב תעז)

יח. השלג והברד אינם מוקצים בשבת, ומותר לטלטלם. ולכן שלג היורד על הבגדים, מותר להורידו בידו. והוא הדין שמותר ליתן שלג או ברד לתוך כוס יין או מים, והם נימוחים מאליהם ואינו חושש. וכן מותר להניחם בחמה או כנגד המדורה כדי שיפשירו, [כשאינם יכולים להגיע לידי חום שהיד סולדת בו]. ומותר ליהנות בהם בשבת, ואין בזה משום איסור נולד.

יט. נוצה או אבק שניחלו בבגדים, מותר להסירם בשבת, ואין בזה איסור לא משום מלבן [כמבואר לעיל סימן שב], ולא משום טלטול מוקצה [הנוצה או האבק].

כ. מותר לנקות כסא מהאבק שעליו כשרוצה לישב. וכן כוס או צלחת שנפלו לתוך בוץ, מותר לנקותן בשבת, ולא חשיב כמטלטל מוקצה. [הבוץ]. (ילקו"י ד/ב תצח)

   

   

כא. מוקצה ביום טוב חמור יותר ממוקצה בשבת, ולכן קליפות של פירות הראויים למאכל בהמה ועוף, ועצמות הראויים לכלבים, אף שמותר לטלטלן בשבתי מ"מ אסור לטלטלן ביו"ט. והני מילי שנתפרקו ביום טוב, אבל אם נתפרקו מערב יום טוב שרי, דהוי מוכן מבעוד יום. והטעם שהחמירו במוקצה ביו"ט יותר מבשבת, מפני שכבוד קדושת יו"ט קלה בעיני הבריות, ולכן עשו חז"ל סייג לדבר כדי שלא יבואו לזלזל בקדושת יו"ט. ולכן לא יניח הקליפות הנז’ בצלחת ריקה, שהרי הוא מבטל כלי מהיכנו, שאסור לטלטל הכלי עם הקליפות שבתוכו במשך כל היום, אלא יניח תחילה גרעין או איזה פרי או פרוסת פת בתוך הצלחת, ואח"כ יתן לתוכה את הקליפות או את העצמות. אבל קליפות שאינם ראויות למאכל בהמה ועוף, וכגון קליפי אגוזים ושקדים גם בשבת אסורים בטלטול. ומותר לטלטל אח"כ את הכלי שבתוכו הפרי או הפרוסה עם הקליפות והעצמות כדי להשליכו לאשפה, שהכלי נעשה בסיס גם לדבר המותר.