בעגלה ובזמן קריב

שמונה צ’קים חזרו, המקרר ריק
לגמרי, הגלגל נשבר ואיך בכלל
משיגים 3,000 ש"ח תוך יום? ריבונו
של עולם, בעגלה ובזמן קריב…

כל השבוע הייתי חולה. במוצאי שבת התחלתי להתאושש מעט, וביום ראשון בערב שמתי לב שהמצב הכלכלי שלי בכי רע, ושאם לא אשיג עד מחר 3,000 ש"ח במזומן יחזרו לי שמונה צ’קים לפחות, ביניהם שניים של בעל המינימרקט הקפדן, ועוד כמה שזו תהיה עוגמת נפש גדולה לא פחות, שלא לדבר על העמלות למי שמחזירים לו צ’ק…

ניסיתי לחשוב מה ביכולתי לעשות. הוריי היקרים עזרו לי לאחרונה עד קצה גבול היכולת, יש לי עוד הרבה צ’קים להחזיר לגמ"ח של ר’ מאיר לוין, השכן סומך, שלפעמים עזר לי בעת צרה לזמן קצר, עזב לפני חודש את הבניין, ואפילו מהבנק עצמו לקחתי שתי הלוואות בלית ברירה ולא שייך בכלל לדבר על נוספת. ממש לא ידעתי מה ניתן לעשות.

אשתי הודיעה לי שמחר היא הולכת לקניות החודשיות במינימרקט כי המקרר ריק לגמרי. כמובן שלא היה לי מה לתת לה חוץ מצ’ק דחוי. כיסוי אין, אבל דיו עוד יש!…

רשמתי לה צ’ק וממש לא ידעתי מאין יבוא עזרי. הסתובבתי בבית, מנסה לדלות איזו עצה.

היה קשה לי להירדם באותו לילה ובמהלכו התעוררתי כמה פעמים. ממש נדודי שינה. האנשים שיכולים לעזור לי נגמרו, ונותר רק הנעלם מכל נעלם.

סיימתי את התפילה בבוקר במניין של הרב מימוני ליד הבית. כשעליתי במעלית למטבח ראיתי את אשתי מוכנה לצאת עם עגלת הקניות הגדולה שלנו למינימרקט. ליבי נחמץ בקרבי. נזכרתי בסכום הגדול שעלי להשיג היום ואם לא…

בקושי הצלחתי לאכול משהו ולא ידעתי בדיוק מה לעשות. האם ללכת למקום עבודתי כרגיל או לבקש מהמנהל שעמו אני בקשר די טוב, שיאפשר לי לאחר או אפילו להעדר כדי לסדר את החוב. לבסוף התקשרתי למנהל, כאשר בליבי מפעמת איזו תקווה קלושה שכאשר אספר על מצבי הוא יציע לי איזו הלוואה לטווח קצר.

"אין בעיה. אני מבין את מצבך. נלך לקראתך…" אמר המנהל. ליבי החסיר פעימה והוא המשיך בדבריו: "תוכל לאחר היום שעתיים…"

"תודה רבה", מלמלתי ונפלתי על הכורסה באנחה קורעת לב. מזל שהוא לא שמע אותה.

נמנמתי על הכורסה בגלל העייפות מהלילה ובגלל טיפת הייאוש. "מה יהיה, ריבונו של עולם?! הפעם אני לא רואה אפילו קצה חוט".

כאשר הגיע הזמן ללכת לעבודה, קמתי ועמדתי לצאת מהבית. בדיוק אז נכנסה אשתי עם עגלה עמוסת מצרכים אבל מקרטעת לגמרי.

"מה קרה?", שאלתי וחשבתי בליבי: וכי חסרות לי צרות?…

"אל תשאל", אמרה אשתי, "ליד גן הילדים של הרב אליהו, שפעם למדת אצלו בכולל, גלגל אחד יצא מהמקום ונפל על הכביש. בקושי הצלחתי להוציא אותו מהכביש, ועוד יותר בקושי הגעתי לכאן".

"כל הכבוד", אמרתי לה, "אבל אם הגלגל יצא, זה סימן שהפקק הלבן הקטן שתופס אותו נפל שם. חייבים לחפש אותו, אחרת אי אפשר לתפוס את הגלגל כמו שצריך".

‘חסרות לי צרות שאני צריך לחפש כעת פקק לבן קטן באיזו מדרכה?!’… הרהרתי לעצמי בדרכי לשם.

ההכרח לא יגונה. מיהרתי לגן הילדים והתחלתי לחפש פקק לבן דהוי באורך חצי ס"מ וקוטר רבע ס"מ. התחלתי לחפש ולא הצלחתי למצוא. טוב, מה לעשות, נלך לעבודה. ממילא זה כסף קטן ליד ה-3,000 ש"ח שאני צריך להשיג היום.

לפתע אני שומע מכונית אפורה גדולה צופרת. היה זה הרב אליהו שבא להחנות את מכוניתו. היו לי זיכרונות טובים מהלימוד בכולל שלו, עד שלא הצליח לעמוד בתשלומים לאברכים וסגר את הכולל ופתח לאחר מכן גן ילדים.

"רועי. מה נשמע? טוב שאני רואה אותך עכשיו כעת!", קרא לעברי.

"שלום, רבי אליהו", עניתי. לא הבנתי מה כל כך טוב לראות אותי.

"ברוך השם, הגן הקדוש שלנו משגשג ואני אפילו שוקל לפתוח בחזרה את הכולל. בכל אופן עשיתי חישובים עם מנהל החשבונות שלי לגבי תשלום כל החובות שהיו לי לאברכים…", אמר לי לאחר שהחנה את רכבו.

החוב הזה פרח לגמרי מזיכרוני, כאילו היה שייך לגלגול הקודם. לא היה לי מושג באיזה סכום מדובר, ואפילו לא הקפדתי על רבי אליהו הצדיק שעשה הכל כדי לשלם לנו, ואפילו חיסר מממונו.

הוא נכנס לביתו ולאחר שיצא הושיט לעברי מעטפה תפוחה ואמר: "רציתי להתקשר אליך בעוד שבוע עד שאתארגן, אבל אם פגשתי אותך כעת, נסגור את העניין. יש פה 3,500 ש"ח במזומן. אני מקווה שאתה מוחל לי על העיכוב הגדול. פשוט נכנסתי לחובות, ורק לאחרונה יצאתי מהם".

"יצאת מהם בדיוק בזמן", אמרתי לו, כשאני מתאפק שלא לחבקו ולנשקו.

לאחר שהודיתי לו מאוד ונפרדנו, נזכרתי בפקק שנפל. הבטתי למטה וראיתי אותו שוכב ליד עמוד החשמל כאילו המתין לי. הרמתי אותו ולא ידעתי מה לומר לקדוש ברוך הוא. משום מה אמרתי "בעגלה ובזמן קריב"…
 

* **
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il

(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)