בקו הבריאות

 

 

 

החשיבות הרבה שחז"ל ייחסו לענייני רפואה מנועת והתנהגות בריאותי נאותה באה לידי ביטוי ברור בסיפור המובא במסכת שבת (דפ"ב ע"א): "אמר ליה רב הונא לרבה בריה, מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא דמחדדין שמעתיה, אמר ליה מאי איזיל לגביה, דכי אזילנא לגביה מותיב לי במילי דעלמא, אמר ליה מאן דעיין לבית הכסא לא ליתיב בהדיא ולא ליטרח טפי, דהאי כרכשתא אתלת שיני יתיב, דילמא משתמטא שיני דכרכשתא ואתי לידי סכנה, אמר ליה הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא, כ"ש זיל לגביה".

 

(פירוש הסיפור: רב הונא אמר לרבא הבן שלו: למה אתה לא הולך ללמוד אצל רב חיסדא, הרי הלימוד שלו חד. ענה לאביו: מה אני אלך אליו? דבריו מתעסקים בהבלי העולם ולא בדברי תורה. אביו ממשיך ושואל: ומה הוא אמר לך? עונה לו הבן: שתיכנס לבית הכסא אל תתאמץ, מכיוון שנפתח הנקב בחוזקה ונשמטים שיני הכרכשתה (חלק המחבר את המעי לפי הטבעת). השיב לו אביו: ואתה קורא לזה הבלי עולם? אתה כן צריך רבי כזה).

 

ואמנם קבעו חז"ל והפוסקים שהשמירה על בריאות הגוף והנפש היא חובה גדולה – הן במובן הרעיוני והן במובן ההלכתי. אף כי "הרפואה המונעת" הטובה ביותר לפי השקפת התורה היא שמירת התורה והמצוות, כנאמר: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה’ אלקיך… כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" (שמות ט"ו, כ"ו), וכן: "ועבדתם את ה’ אלקיכם… והסירותי מחלה מקרבך" (שם, כ"ג, כ"ה).

 

אף במצב הקיים, שבו "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", יש חשיבות רבה לרפואה המונעת, שכן חייבים לנהוג כדרך העולם, "ורוב בני אדם בחטאתם לא זכו אל המעלה הגדולה הזאת, ועל כן תצוינו התורה לשמור משכונותינו ומקומותינו לבל יקרנו מוות בפשיעתנו, ולא נסכן נפשותינו על סמך הנס" (ספר החינוך, מצוה תקמ"ו).

 

ואמנם רבות ממצוות התורה כוללות בתוכן לא רק מרכיבים רוחניים ורעיונות נעלים אלא גם תועלת של רפואה מונעת, אף על פי שכמובן לא זו הייתה מטרתן העיקרית. ברור שמצוות התורה הן בראש ובראשונה מצוות רוחניות, שברובן אין אנו יודעים את כל כוונותיהן וסודותיהן הנשגבים, ואין התורה עצמה מסבירה את טעמיהן, אך קשה לשלול מהן את ערכן העצום ברפואה מונעת, הגופנית והנפשית כאחת.

 

התורה היא תורת חיים וחסד, ובודאי חלק מטעמי המצוות הללו כולל גם את המגמה לשמור על הבריאות והחיים למעשה. ברבים מדיני התורה ניתן למצוא את רוב עקרונות הרפואה המונעת וההיגיינה הפרטית והציבורית: מניעת מגפות והדבקות, ניקיון אישי וציבורי, מניעת הרעלות ותאונות, ומן הראשונים האריכו לבאר הרבה מצוות מבחינת ערכן הבריאותי (ראה ספר החינוך במצוות ע"ג, קמ"ז, קנ"ד, קס"ו, קע"ח, ועוד, בכור שור, הובא בתו"ש כרך י"ד במילואים עמ’ רצ"ה-רצ"ט).

 

כבר בגמרא מצאנו הרבה עצות להנהגת בריאות נכונה, רובן מתייחסות לרפואה מנועת אישית, וחלקן – לרפואה מונעת ציבורית.

 

הוסיף והגדיל לעשות בזה הרמב"ם (בספרו "היד החזקה") שבו הוא מונה עצות רבות בתחום הרפואה המונעת. סיכמו של הרמב"ם: "כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו, עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא, ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו, אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו, או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו, או אם תבוא מכת דבר או מכת בצורת לעולם" (רמב"ם, דעות פ"ד ה"כ).

 

כלומר, רפואה מונעת נכונה מכל הבחינות מונעת מחלות ומביאה להארכת תוחלת החיים, אלא אם כן מדובר באדם שנולד עם מטען תורשתי שלילי, או שיש לו הפרעות מלידה במבנה הגוף או בתפקודו, או שלא הקפיד על רפואה מנועת נכונה לזמן ארוך, או שנפגע ממחלות זיהומיות או מפגעי טבע וכדומה.

 

אורח החיים המומלץ לכל יחיד על ידי הרפואה המונעת המודרנית, הכולל דיאטה נכונה, פעילות גופנית, שינה מספקת, חלוקה נכונה בין עבודה למנוחה, הימנעות מחומרים רעילים ומזיקים – כל זה ויותר מתואר בתלמוד ובפוסקים בהרחבה ובגישה עקרונית דומה לדרישות המודרניות.

 

מכאן ניתן לומר, שיותר מששמרו ישראל על התורה, שמרה התורה על ישראל.

 

לפי פוסקים ובעלי הגות אחדים מקור החיוב לשמירת הבריאות והחיים הוא כללי ביותר ויסודי בשמירת התורה כולה, והוא כדי שיוכל האדם לקיים את מצוות התורה וללמוד את התורה:

 

"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים (מבריאים) ומחלימים" (רמב"ם, דעות, פ"ד, ה"א. ראה בשמונה פרקים להרמב"ם פ"ה).

 

"בהיות בגוף שום הפסד באיזה עניין שיהיה תתבטל פעולת השכל כפי אותו ההפסד, ועל כן הרחיקה אותנו תורתנו השלמה מכל דבר הגורם בו הפסד… כי מהיות הגוף כלי לנפש… מפני זה צריך האדם להשתדל על כל פנים בחיות גופו להעמידו על ישובו ובריו וכוחו… ועל כן היה מחסדי הא-ל הגדולים עלינו אנחנו עמו אשר בחר, והרחיק ממנו כל מאכל מזיק אל הגוף ומוליד בו ליחות רעות" (ספר החינוך, מצוה ע"ג, מצוה נ"ח, מצוה תקמ"ו).

 

"מאוד צריך האדם לשמור חוקי בריאות הגוף על פי דרכי הרפואות, כדי שיהיו לו כלי הגוף בריאים ויכולים לעשות עסקיהן הראויין, כי לא יתקיימו במצוות אלא בבריאות הגוף ושמירת נפשו מכל נגף וסכנה, ואז כשיהיה גופו ונפשו בריא וחזק וטהור יקנה המידות הנכבדות ונוחל העולם הזה והעולם הבא" (שביל אמונה, בהקדמה לנתיב הרביעי).

 

"הטעם שהזהירה התורה על שמירת הנפש הוא מטעם שהקב"ה ברא את העולם בחסדו להיטיב להנבראים, שיכירו גדולתו ולעבוד עבודתו בקיום מצוותיו… והמסכן את עצמו כאילו מואס ברצון בוראו, ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו, ואין לך זלזול אפקירותא יתור מזה" (באר הגולה, סוף שו"ע חו"מ).

 

"ומצוה להנהיג עצמו במידה טובה והנהגה טובה לשמור בריאותו, כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת הבורא יתעלה" (מ"ב סימן קנ"ה סקי"א. וראה במהרש"א ח"א ברכות דנ"ד ע"ב, לעניין ברכת הגומל).

 

 

ספרים מומלצים בנושא זה: "אני ערב לו" ו"הבריאות הלכה למעשה"

(מתוך "המשך בריא" מאת המחבר)