בקצב של השם

דחיקת השעה בהחלט יכולה להועיל,
אבל זה קורה רק בפעמים נדירות מאוד.
במקרה שלי, המקום היחיד אליו הגעתי
היה זעם עצום. שום דבר לא זז…

שנה שעברה בתקופה מקבילה לזו, הייתי בדיכאון שאי אפשר לתאר. היו אלה תשעה חודשים מייסרים ומענים, הרגשתי כמו לימון במסחטה, וברוך השם כשקיבלתי את הגט, כל המצב הדביק הזה התרחק ממני באחת.

ולא רק, כל בעיה, נושא או קושי רגשי שצפו בתוכי, סימנתי את ראש השנה כיעד להשלמתם. בתוך מוחי המתכחש, חשבתי שזה מציאותי ובהחלט סמלי, לכן גם דחפתי את סיום הגירושין, עד להסכם המגובש, במשך חודשים.

דחיקת השעה בהחלט יכולה להועיל, אבל זה קורה רק בפעמים נדירות מאוד. במקרה שלי, המקום היחיד אליו הגעתי היה זעם עצום והרבה מצבים של אפיסת כוחות. שום דבר לא זז, הצעד הבא אפילו התרחק במספר חודשים ולא יכולתי לעשות שום דבר. התפללתי והתפללתי שיקרה הנס, שמשהו ישתנה בימים האחרונים לפני ראש השנה – אבל דבר לא קרה.

במהלך שאר השנה, המשכתי לתהות ולשאול – למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? למה כל דבר הופך למאבק? למה, למה, ל-מ-ה? בכיתי והתפללתי שדברים יזוזו מהר יותר – ושום דבר לא קרה.

השנה המשיכה, אבל לא מהר בשבילי. יום אחד, וזה היה בסופו של דבר, התפילות שלי נענו והגט תם ונשלם. אבל אז החלה ההמתנה המייסרת של מכירת הבית, הצורך להמשיך הלאה בחיי בעיר אחרת, להחלים, להתחיל פגישות לצורך הכרות ובניית בית…. התפללתי והתפללתי ובכיתי והתחננתי שדברים יזוזו מהר יותר – ושום דבר לא קרה.

בסופו של דבר ועם הרבה ניסים, הגענו לשלב החוזה של הבית. אבל אז הקיץ הגיע וסגירת החוזה הייתה אמורה להיות בשלושת השבועות (יז בתמוז עד תשעה באב). בכיתי והתפללתי שדברים יזוזו מהר יותר – ושום דבר לא קרה.

בינתיים, לפחות יכולתי לממש את הרצון לעלות לארץ ישראל, וזה אכן מה שעשיתי, ברוך השם, בקיץ האחרון. הרגשתי משוחררת, למרות שהיו מספר דברים שהיה צריך לסגור שם, בארצות הברית.

עניין הבית נסגר וכעת נותר הקרב האחרון – ליישב את כל העניינים הכספיים אחרי מכירת הבית. הכל היה ברור על פי הסכם הגירושין, אבל היו עוד כמה דברים טכניים לטפל בהם, כגון המחאות, התשלומים וכו’. במילים אחרות, לעשות שוב פעם חישובים, עוד דיונים, עוד מיילים מהעו"ד ואליו,… וכל זה, כמובן, לוקח זמן. הרבה זמן. אתם כבר יודעים מה עשיתי – בכיתי והתפללתי שדברים יזוזו מהר יותר – ושום דבר לא קרה.

ואז הגיע היום המיוחל. הכל הסתדר. ההסדר הכספי הסתדר, ההמחאות היו מוכנות, הכל היה מוכן לחתימתו של האקס. עורך הדין שלי התקשר כשהוא מוטרד – האקס עושה קצת צרות. אם הוא לא יסכים, כך הסביר לי, אין מה לעשות חוץ מלהיעזר בעורך דין המתמחה בגירושין ולחזור לבית המשפט, שם להכריח אותו לחתום ו… ו… אך כמו כל דבר שמגיע לבית משפט, אפילו אם מדובר במקרה חירום, זה יכול להימשך זמן רב ועם הרבה הוצאות.

כפי שאתם מתארים לעצמכם, כמעט ואיבדתי את הכל. כל זמן שהשקעתי בהמתנה ובתפילות, והנה, או-טו-טו אני עומדת לסיים הסיוט הזה – וזה שוב מתעכב!!! אז מה עשיתי?

בכיתי והתפללתי, בכיתי והתפללתי. עשיתי 30 דקות מהירות של התבודדות בהן התחננתי להשם שיעשה נס, השתמשתי בכל מה שכתוב בספרים, כל מה שעלה בדעתי וכל מה שלמדתי. השתמשתי בכל הנשקים הרוחניים שבאמתחתי. ואז… התחלתי להודות להשם על המצב הזה – על זה שלימד אותי לפנות אליו, להתפלל, לבכות, להתחנן ולבקש. על המתנה העצומה שכבר מהרגע הראשון אני פונה אליו, ורק אליו, כי הוא מקשיב לתפילה כנה היוצאת מלב נשבר. ועל העובדה שאני כאן, בישראל, ולא באמריקה.

ואז קרה משהו. עורך הדין שלי נפגש עם האקס והכל נחתם והיה מוכן. כשקיבלתי את המייל שבישר ש"הפגישה הייתה מוצלחת", לא יכולתי להשתלט על השמחה שמילאה אותי. עורך הדין אמר לי שיש כמה דברים קטנים שעדיין צריך לסדר, אבל זה כבר מצד הבנק, ותוך ימים ספורים אקבל את הכסף, בעזרת השם.

וואו. סוף סוף, זה נגמר. אני כאן בישראל, מרגישה בטוחה וחזקה כך שאבנה את חיי מחדש. זה נגמר. העניין הכספי וההמחאות הסתדרו… בדיוק לפני ראש השנה.

ואז זה באמת הכה בי. כל התפילות, כל הדמעות – חשבתי ששום דבר לא קורה. חשבתי שהשם לא שומע אותי, שלא אכפת לו, שהן בוזבזו, כי עובדה – זה לקח המון זמן.

אבל זאת לא האמת. האמת היא, כפי שהסבירה לי הרבנית שלי (והיא בעלת ניסיון רב ועשיר המורכב משנים רבות בייעוץ וטיפול באנשים), כל זה בכלל לא אמור היה לקרות במשך שנה, אלא לפחות 3-5 שנים – וגם הגט לכשעצמו הוא נס לא קטן בכלל, כי מי יודע מתי זה היה קורה ומתי הייתי מקבלת אותו. אז השם בהחלט זירז את הדברים – זה פשוט לא היה לפי המהירות שאני רציתי. זה היה בקצב של השם.

יתירה מזו, השם לקח כל אחת מן התפילות כדי שהכל יהיה מושלם ומוכן לפני ראש השנה – ושמר אותן לשנה הזאת. באהבתו הרבה אליי, היענותו בשנה שעברה, מכמה סיבות, לא הייתה טובה בשבילי. הייתי צריכה לעבור את כל זה מסיבות אותן אני רק מתחילה להבין עכשיו. ובזמן הטוב ביותר מבחינתו, הוא ענה לכל תפילותיי השנה ברוך השם, בדיוק לפני ראש השנה (הנוכחי) זה קרה – הכל נשלם ויש לזה מטרה נפלאה – שאתחיל את השנה רעננה, בלי שאריות, אפילו של יום אחד, מהשנה שחלפה.

לבורא עולם יש קצב משלו. ולנו נותר רק להתאים עצמנו לקצב הזה, לא לבקש קצב אחר, לא לדחוק את השעה, כי כל דבר בעתו ובזמנו.

שתהיה לכולנו שנה נפלאה, אמן!