בקשה אחרונה

מגפי עור, מעיל מפרוות כבש, מכנסיים
מעורו של צבי וכובע בלוי – אלה הם בגדיו
הישנים של ווסילי. "תכין את עצמך",
צעק השומר, "אנו יוצאים בעוד עשר דקות!"…

המלך ואיש היער, חלק 4

תקציר מהפרקים הקודמים – השר המושחת פוזניקוב ומפקד המשטרה החשאית סמנקין בונים עלילה חמורה נגד ווסילי. ווסילי מואשם בבגידה, קשירת קשר נגד המלכות ומרידה במלך, נשפט, ונידון למוות בתליה.

* * *

בשעה שלוש לפנות בוקר, שרר מעין שקט מפחיד בארמון. בעוד שש שעות, יתלו את ווסילי למוות. המלך הסתובב מצד לצד – הוא לא הצליח להירדם בשום אופן. הוא סירב להאמין שווסילי בגד במולדת, אך מה יעשה נגד כל העדויות וההוכחות? החוק הממלכתי התנה ביצוע גזר דין נגד שר בחתימתו של המלך בלבד. המלך גוסטב ערך בדק בית בכל חדרי ליבו – כל המשפט נדף ריח מצחין, אך שוב, מה יעשה? צריך הוכחות מנגד וחומר מוצק כדי להפריך את טענות הקטגוריה. המצפון של המלך לא נתן לו רשות לחתום…

גרוע יותר מחוסר ההחלטיות של המלך בעניין גזר הדין, הייתה התעלומה בעניין בקשתו האחרונה של ווסילי, אותה המלך והפרלמנט היו חייבים לאשר על פי חוק. מה עומד מאחורי בקשתו של ווסילי לנאום במשך חמש דקות לפני המלך וכל האצולה בפומבי, כאשר הוא לבוש בבגדיו הישנים מהיער? מדוע הבגדים האלה דווקא? מה יגיד? המלך המשיך להתהפך מצד לצד עד לאורו הראשון של בוקר.

זרם בלתי פוסק של אנשים הגיע אל עיר הבירה ואל חצר הארמון במשך כל הלילה. עבור האזרח הפשוט, ווסילי היה קרן אור שבקע מתוך מעבה עמוק של חושך. תוך זמן קצר מאז שהתמנה לשר הפנים, הוא עשה רבות למען הנתינים הפשוטים חסרי הייצוג והישע. אותם איכרים וכפריים עניים שנרמסו תמיד על ידי השרים המושחתים הקודמים, כעת באו למחות נגד גזר הדין. להבדיל, כל בני האצולה שמחו להיפטר מן השר הצעיר, "איש היער", שכה בייש אותם.

* * *

08:30: שומר בית הסוהר פותח את התא של ווסילי וזורק לו כלאחר יד תרמיל ובו בגדים גסים – מגפי עור, מעיל מפרוות כבש, מכנסיים מעורו של צבי וכובע בלוי. "תכין את עצמך", צעק השומר, "אנו יוצאים בעוד עשר דקות!"

08:42: השומרים מוציאים את ווסילי מן התא שלו ומלווים אותו רגלית מעבר לכיכר אל חצר הארמון, שם הוצב הגרדום. רבבות נוכחים, ואלפים ממשיכים להגיע. המשמר המלכותי מתקשה לשמור על הסדר.

08:49: קושרים את ידיו ואת רגליו של ווסילי, ומעלים אותו אל משטח הגרדום.

08:50: התליין המלכותי ממתין ליד ווסילי בעוד הקטגור הראשי מקריא את כתב גזר הדין ומעביר אותו אל המלך, על מנת שיחתום עליו.

08:51: דומיה מוחלטת בקהל, ומתח גבוה באוויר שלא ניתן לתאר בכלל. המלך מכריז: "ווסילי אברהמוביץ’ זלוטניק, הריני מעניק לך את בקשתך האחרונה!" המלך רואה את ווסילי לבוש בבגדיו הישנים מן היער וכמעט מתעלף. שני קצינים מן המשמר המלכותי תופסים את המלך ותומכים בו. רופא החצר חש אל המלך ובודק את דופק ליבו. המלך מתאושש וחוזר לעצמו. הוא נושם עמוק ואומר לווסילי, "נתונות לך חמש דקות להגיד את דבריך האחרונים".

ווסילי כיוון מבט חודר לעבר המלך ובעזות דקדושה הסתכל היישר לעיניו. "לא מזמן, אדוני המלך, היית לכוד ביער, אבוד, ונתון לחסדי טורפים מכל הסוגים, הן על ארבע והן על שתיים. שם ביער, לא היית מלך בכלל, רק אובייקט ללעג ולליצנות. גורלך בידי השודדים הברברים היה חרוץ, כפי שהעיד הסכין החד שכבר נח על צווארך. אף אחד לא הכיר אותך זולתי, ווסילי אברהמוביץ’ זלוטניק. שמתי את נפשי בכפי כדי להציל את נפשך ולא ביקשתי שום תמורה. אתה, אדוני המלך, התעקשת לקחת אותי אל הארמון, ומחמת כבוד המלכות לא סירבתי. אולי הייתי בוגד, גנב, מושחת ושקרן כמו פוזניקוב וחבריו (כל הקהל פעור פה), הייתי שוחט אותך אז ביער, נוטל את מאה הרובלים שהיו בכיסך, ונותן את גופך לזאבים. בחיים לא היו מוצאים אותך. אך לא, אדוני המלך, רק אני חשתי לעזרתך, ללא כל בקשה או ציפייה לתמורה. רק אחרי שהוצאתי אותך מן היער, קיבלתי צרור הבטחות מכם. הגעתי הנה בגפי וכעת אצא מכאן בגפי. אך איש לא יכול להכחיש את כל הטוב שעשיתי בכל המלוכה מאז היותי לשר. שירתי אותך ואת כל האזרחים ללא כל אינטרס עצמי. אין לך ולו שר אחד נוסף שיוכל להגיד כך על עצמו. ליבי ומצפוני נקיים, הריני מקדם את פני המוות עם לב נקי ותמים, כאשר כפות ידיי נקיות מכל רבב זעיר של מעילה, בגידה, או כל אשמה אחרת. הנני חדור אמונה שיש צדק בעולם, ומעלילי השקר הרודנים עוד יטעמו את הפרי הרעיל של מעשיהם…"

ההמונים כבר לא יכלו להתאפק. רבבות החלו לשאוג בקול אדיר ואחיד, "ווסילי, ווסילי", כאילו הר געש עומד להתלקח. דמעות חמות זלגו מעיני המלך. ההמונים החלו לשיר, "הוא זכאי! הוא זכאי!" המלך ידע שהם צודקים. דברי אמת ניכרים. המלך נזכר באומץ ליבו של איש היער וביושרו. הרי שנים כבר הוא חושד בפוזניקוב. כעת בירר היטב את האמת בליבו ויישב את עצמו – ללא ספק, ווסילי חף מפשע. אני המלך, וזאת מלכותי. ההיגיון והיושר מפריכים את כל הראיות הנסיבתיות של פוזניקוב וחבריו. האמת ניכרת. המלך לחש דבר מה באוזני מפקד המשמר, העלה את כתב גזר הדין, וקרע אותו לעיני ההמונים.

* * *

ווסילי הוחזר למעמדו בתור שר הפנים. פוזניקוב, סמנקין, קונסטנטינוב ועשרות אחרים נעצרו, נחקרו, הודו במאות פשעים נגד המלוכה, נשפטו ונכלאו.

עד היום, אם הנכם מטיילים ביערות של דרום-מערב רוסיה, תקשיבו היטב כאשר נושבת הרוח ביערות: העצים לוחשים: "ווסילי, ווסילי…"

סוף המעשה – אל תחמיצו את הפרק הבא של אתר "ברסלב ישראל" ובו הפירוש על המעשה "המלך ואיש היער".

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת  www.lazerbrody.net