ברית

 

עיקר תאוות ניאוף נמשך על ידי הגנבה של הבעל-דבר (היצר הרע), שגונב וחותר במחשבת האדם בכמה תחבולות וערמימיות וגנבות, עד שמביאו לידי הירהור, חס ושלום, ועל כן סמך "לא תנאף" אצל "לא תגנוב", כי עיקר ניאוף בא על ידי בחינת גנבה של הבעל-דבר, וזה בחינת (תהילים נ): "אם ראית גנב ותירץ עמו ועם מנאפים חלקך", היינו שהפסוק מוכיח: אם ראית גנב, שהוא היצר הרע, ותירץ עמו, ועל ידי זה: ועם מנאפים חלקך, כי באמת היה ראוי לך להיזהר מאוד מהגנב הזה, כי צריכים לשמור מחשבתו מאוד, שלא ילכד ברשת הגנב הזה, ואתה לא די שלא שמרת עצמך ממנו, אף גם: ותירץ עמו, שנתרצית אחריו, רחמנא ליצלן, ועל ידי זה: ועם מנאפים חלקך, כנ"ל. על כן צריך האדם להיזהר ולהשמר מאוד, שלא יהיה כרוך אחר המחשבות רעות, שמכניס היצר הרע בדעתו על ידי גנבותיו ותחבולותיו, רק ישתדל בכל כוחו לגרש ולבער הגנב מקירבו, כי באמת הבחירה ביד האדם לגרשו, כי המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו, ושם עיקר הבחירה. אשרי השומר מחשבתו היטב, קדוש יאמר לו.

 

 

 

צריך לדעת שיש נשמות כשרות שנולדו בכשרות וגם לא קילקלו מעשיהם, שאין באים עליהם כלל מחשבות כאלו, ואפילו כשמדברים בפניהם מעניינים אלו לא אכפת להם כלל ואינו מבלבל דעתם כלל. וזה דומה כמו שמדברים מתאווה הידוע בפני סריס שבודאי אינו מבלבל דעתו כלל, כן אלו האנשים כשרים הנ"ל אינם שומעים כלל ואינו נכנס באוזניהם כלל עינייני חקירות ובלבולים הנ"ל. ובאמת הקושיות והחקירות של ההמון – עם הם שטותים גדולים ואינם קושיות כלל.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.