בתור לרופא שיניים

 

 

הם ניסו לשוות למקום אופי כעין ”לובי” של בית מלון. מה הם מנסים, לרמות, או להשיג עוד לקוחות? משהו בו מריר הבוקר. כורסא נוחה. יש פינת קפה. מדוע נזכר בסבא ז”ל? לא יכול היה לדעת. אולי ראה באוטובוס מישהו דומה. עיתונים רפואיים להעביר את הזמן שמוטים על שולחן מהגוני קטן.

 
המוזיקה השקטה היוותה כיסוי ציני מעט לזעקות הכאב שבקעו לפרקים מבעד לדלת. משעמם פה. אך! – ידו נותרה ללטף את הלסת הנפוחה, כאב חד פילח ודקר את השן והזרים כאב לחניכיים. אחוז מסויים נפטרים מטיפולי שיניים, והמודעה בעיתון הבטיחה תוכנית ביטוח כלשהי, הן לכישלונות שאינם צפויים, והן, גרוע יותר, למקרים ש… לא רצה לחשוב על זה.

 

סבא ז”ל, עדין נפש. ”לשון רכה תשבר גרם” תמיד חזר ואמר. משהו בחיוך שלו היה נעים וחכם. צופן סוד עמוק!

 

קפה חם נשפך עליו לפתע, על הג’ינס, על החולצה החדשה שקנה, ועל התרמיל שהכיל סנדוויץ’ וכמה ספרים.

 

”את הרגליים הארוכות שלך אתה יכול לקפל, במחילה, ולשמור אותן קרוב יותר אלייך!” כעס עליו האיש עם הכוס, שהיתה הרבה פחות מלאה ממה ששניהם היו רוצים שתהיה. המילים שלו לא היו כל כך ברורות, כנראה שגם אצלו הלסת נפוחה.

 
”תשמע, אדוני”, הגיב, ”אנשים במצבך”…הוא הרגיש לפתע שמשהו עוצר בעדו.

 

”כן, סליחה, אנשים במצבי?” הלה התכונן למתקפה, אך לא נראה בינתיים שהתכונן לשפוך עליו את שארית הכוס.

 

”אנשים במצבך היו כועסים הרבה יותר! אני באמת לא שמתי לב, חה, יש לי כנראה רגליים של ג’ירפה, לא?” צחק למול בעל הכוס המופתע.

 

”לא, לא, אתה רחוק מלדמות לג’ירפה, וגם אני מצטער, אני זה שהייתי צריך יותר לשים לב, ממילא קשה לי לשתות, הלסת שלי נפוחה. איני יודע מדוע בכלל לקחתי קפה. כנראה בגלל העצבנות לקראת התור שלי”.

 

”אין מה להיות עצבני, אדוני”, נפנף למולו במודעה שבעיתון, ”יש ביטוח שמכסה הכול. בימינו אתה יכול לחיות כעני מרוד, אך להיפטר מן העולם עשיר כקורח! שווה, נכון?” לא זכר מי זה בעצם קורח. בטח איזה עשיר…הוא ראה לפתע שהאדון אומנם לא דומה לסבא ז”ל, אך המשקפיים והזווית בה הכובע מונח- אולי זה מה שגרם לו להיזכר.

 

”נעים כאן, כמו בית מלון!” האיש התיישב. המרירות של הבוקר התפוגגה.

 

”סליחה- אולי אתה יודע מה זה ”גרם”? ”לשון רכה תשבר גרם!" סבא שלי ז”ל תמיד חזר על זה”.

 

”היה לו ביטוח לסבא שלך?”, שאל האיש.

 

לאחרונה שם לב שאנשים לא מתקשרים זה עם זה מתוך הקשבה. הוא ניסה ללמד את עצמו לא לשגות כך. סוף סוף מה בכך, החופש המוחלט שהחל להשתולל בחוצות מתיר גם תקשורת נונסנס, ואולי אפילו מחייב זאת. הוא בז לזה. משהו בזה נראה לו עקום ומטופש. כיסוי מזוייף ומתוחכם לריקנות.

 

”אולי גרם זה כמו חמור גרם?” 

 

”כן, יתכן", חייך אל האדון. לא שם לב ששקע בהרהור. ”סליחה, אדוני, אתה הכרת את סבא שלך?”

 

”את סבא שלי?!”

 

הפעם האדון שקע בהרהורים. די הרבה זמן. התכנס בעצמו, הרכין ראשו לחזה, ולאט החל להירדם. הוא לקח מידו בעדינות את כוס הקפה והניחה על השולחן. ”סבא שלי..” מלמל האיש תוך כדי שינה. דווקא נחמד מצידם להציב כאן כורסאות נוחות שכאלה, אנשים עייפים. בחוץ הנונסנס משתולל. תן לבן אדם קצת מוזיקה שקטה ופינת קפה, והוא כמו חדש. או לפחות נרדם טוב. המרירות חזרה כנראה. התחיל להרגיש לא נוח עם הג’ינס הרטוב. אולי יהיה איזה גאון שימציא ביטוח נגד תאונות כוס קפה שמרטיבות את הג’ינסים.

 
המרירות שהיתה בו עיצבנה אותו ולא ידע כיצד להיחלץ ממנה. התנחם שדווקא היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. אם היה מתחיל לריב עם האדון זה היה הורס לו את היום. משהו בי כנראה לא נותן לי להתפרע, חשב. יש כאלה שחיים מלריב. אותי זה משפיל. אני הרוס ומריר שבוע אחר כך. נו, בטח שתתפרץ מכל תרבות הנונסנס. אופיום להמונים. תן לבן אדם קצת נונסנס באיזה פרסומת ואתה מסמם לו את המצפון טוב טוב לכמה שעות. לא פלא שבחוץ הורגים אחד את השני. מרוב מרירות על המצפון ועל העולם, לוקחים מנות מוגדלות של נונסנס ומרגישים שהכול מותר. הוא הרגיש בטוח פתאום בכורסא עם המוזיקה השקטה. אנשים עייפים. הנונסנס הרדים לנו את הרצון להיות אדם מרומם. וגם אם רוצים אין אומץ.

 
מי שרק קצת מעודן כיום נחשב עוף מוזר. אותי זה סתם מעציב. אבל זה נכון, גם להיות מעודן צריך לדעת איך. אבל איפה לומדים את זה? סבא היקר, עדין וחכם, חזר ושינן. חזר ושינן. לשון רכה! לשון רכה! תשבר גרם! תשבר גרם! לפתע הבין, סבא מעולם לא היה מריר! לא רב עם איש, וגם עם עצמו היה בשלום. סבא המתוק. אבל מה זה גרם? אולי כמו חמור גרם, הוא לא ידע. הנונסנס הרעיל לי את הקשר עם סבא. התגעגע פתאום לחן, לרוממות. סלד מהמרירות ומהציניות. התחלחל מהמחשבה שכל חייו עלולים לעבור עליו כשהוא נע בין מרירות לנונסנס ולביטוח שיניים.

 

געגוע סמוי עלה בו, ולא ידע בדיוק למה. אולי לסבא. אולי לחכמה. הדבר הראשון שאעשה כשאצא מהרופא שיניים, הבטיח לעצמו בלי נדר (כמו שסבא ז”ל תמיד אמר), זה לחפש פירוש ”גרם”. וגם מי זה קורח. נראה לי שזה איפה שהוא בתנ”ך. בלי נדר.

 

 

(מתוך "עת לחשוב" – כתב עת לחשיבה יהודית)