גדולה של אישה פשוטה
איך מודדים גדולה של אישה פשוטה שגידלה את ילדיה בקשיים של המעברה באותם ימים? דרך האור שהעבירה לילדיה ולנכדיה, מהגדול ועד לנינה הקטנה. סיפור מרגש.
באותם ימי עוני במעברה, התעקשות על חינוך במוסד דתי המרוחק משמעותית מן העיר היה בגדר מותרות עבורה. הרעב הקשה ללחם העלה למקום הראשון בסולם העדיפויות, סיום בהצלחה של כל ילדיה, מסלול של 18 שנות לימוד מלאות ולימודי מקצוע מתקדמים בהמשך.
בתוך כל הקושי של עבודת ניקיון בשלושה מקומות ביום כדי לפרנס שישה ילדים ובעל חולה לב, היא זכתה להעניק להם יראת שמים ואהבת חסד מתוך דוגמא אישית מופלאה.
מתוך אמונה תמימה טהורה, היא הודתה לבורא עולם בכל בוקר על הכוח שנתן לה לעשות את החיל. תוך כדי הודיה וחיוך חם לילדיה היא הקימה אותם תוך שמחה במעט האוכל שהצליחה להכניס לפיהם. היא שלחה אותם ללמוד ובכל בוקר מחדש ביקשה שילמדו היטב, כדי שלא יעברו את מה שהיא עוברת לפרנסת הבית.
בסוף כל יום קשה, לפני שהילדים נשלחו למיטה רחוצים ונקיים, היא לקחה בידה המחוספסת את ילדיה בשורה ונעמדה לפני מזוזת הבית. היא ביקשה בקול עבור כל אחד מילדיה, עבור בריאות הבעל ופרנסת הבית. רק אז שלחה אותם לישון עם ברכת אליהו הנביא על ראשם.
מאמרים נוספים בנושא:
עם המצוקה הכלכלית ובעיות הבריאות של אביהם, הם למדו לראות ולהעריך דרכה כל מתנת חינם של השם יתברך ולמדו על הכרת הטוב. גם שנים אחרי שהסתדרה כלכלית היא לעולם לא שכחה ולא נתנה לילדיה לשכוח את פעילי השכונות שארגנו עבודה בחקלאות לתושבי המעברות. בימים שבהם כבר לא ידעה מאיפה תשיג פת לחם, הם התייצבו בשקט בפתח ביתה עם שקים של תפוחי אדמה ושאר ירקות. כשדאגה פן יסתבכו בשבילה רק אמרו בשקט שבעלי השדות אישרו להם, שלא תדאג לכלום רק לבני משפחתה. אמרו ולא יספו. גם את השכנה שהייתה לה כאחות וטיפלה במקומה בילדים בימים נזעקה לסעוד את בעלה בבית חולים במצבו הקשה, לא נתנה להם לשכוח – לא אותה ולא אף אחד אחר מאלו שעזרו לה בימים הקשים. כל אותם ימים רק בקשה אחת הייתה בפיה – שכשיגיע הרגע ותהיה להם את האפשרות, או אז שיעבירו את החסד הלאה למי שיראו שזקוק לו.
הילדים גדלו והצליחו בלימודם במוסדות החילוניים לצד האמא שכל שני וחמישי, עת ארון הקודש נפתח בבתי כנסיות העמידה מגש עם נרות לצדיקים ושטחה את בקשותיה כדי שימליצו טוב בעדה ובעד משפחתה. עם השנים הם למדו לאסוף את כל הבקשות, קטנות וגדולות – ולהפקידם בליבה, שתעביר אותם הלאה למרומים. כמו תלמיד שפונה אל רבו כך ביקשו ממנה כל יום מול המזוזה בקשות יומיות.
מתוך המצוקה הכלכלית ובעיות הבריאות של אביהם הם למדו לראות ולהעריך דרכה כל מתנת חינם של השם יתברך ולמדו על הכרת הטוב….
הנכדים שגדלו במוסדות חילוניים לצד סבתם שהייתה להם כמגדלור, רצו לעצמם עוד יותר מן הקדושה… הם זכו למצוא בני זוג ממשפחות דתיות והקימו בתים של תורה.
בתים של תורה שכל עם ישראל נבנה מהם לבטח: בתים של רדיפת החסד והכרת הטוב, בתים של יראת שמים טהורה ואמונה תמימה ופשוטה, בתים של אהבת כל יהודי באשר הוא יהודי וחיפוש תמידי אחר כל נקודת אור במי שעומד מולם.
בתים שבהם זוכים לחוות בכל רגע ורגע על בשרם את דברי רבי נחמן מברסלב הקדוש: "גם בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך… גם מאחורי כל הדברים הקשים העוברים עליך, אני עומד…"
והנינה בת השנה וחצי? בגילה הצעיר היא כבר יודעת מה עושה לסבתא רבתא טוב על הלב: "תטא, תטא, זהזה" היא צועקת לעברה בגיל ורננה, ומפריחה נשיקה לעברה של מזוזת הבית.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור