גן עדן בעולם הזה
תכלית הבריאה יכולה להתקיים אך ורק על ידי שלום בית. לכן, אם אין בעולם שלום בית בין איש לאשתו הבורא לא השיג את התכלית שלשמה הוא ברא את העולם!
כל הדברים הכי טובים בעולם, מההשפעות הגשמיות, דרך ההשפעות הרוחניות ועד הגאולה של כל העולם – כולם תלויים בדבר אחד – בשלום בית!
בגשמיות – הבריאות של הבעל, האישה והילדים, הן הגופנית והן הנפשית – תלויים בשלום בית. בפרט הבריאות הנפשית, משום שבית שאין בו שלום בית כולם לוקים בבעיות נפשיות. וכן הפרנסה, העשירות, ההצלחה וכו', כולם תלויים בשלום בית.
ברוחניות – בודאי הכל תלוי בשלום בית, כגון התשובה, אור האמונה, השגת התורה וכו'. ועיקר העיקרים – כל הגאולה תלויה בשלום בית, כמו שנסביר בהמשך.
חשיבות ההדרכה
מתוך ניסיון ועבודה של שנים רבות עם זוגות הבאים אלי לייעוץ והכוונה בבעיות "שלום בית", ראיתי בבירור שלמרות שכל זוג הוא מקרה לגופו, עם בעיות שונות ורקע אחר ותנאים שונים וכדומה – בכל זאת ישנו מכנה משותף בין כל המקרים: כולם לא קיבלו הדרכה נכונה לשלום בית.
ובודאי כל אותם זוגות שיש להם בעיות בשלום בית, אין זה משום שהם אנשים רעים המעוניינים לצער זה את זה, אלא הם רוצים בכל מאודם לשמח אחד את השני, לחיות ביחד באהבה וכו'. אם כן מה חסר? פשוט מאוד – הם לא למדו איך לחיות ביחד.
ישנן כמה סיבות המונעות את האדם מלחפש ולקבל הדרכה בשלום בית:
יש החושבים שפשוט אין בזה צורך, ואומרים: מה יש ללמוד? האם הורי למדו שלום בית? האם אני אדם מוגבל בשכלו שצריך שיסבירו לו איך לחיות עם אשתו? אז כמו שכולם מתחתנים ומסתדרים, ולומדים איך לחיות ביחד, כך גם אנחנו נלמד…
אילו המציאות היתה שהבעל צריך לחיות ביחד עם גבר כמוהו, היתה טענתם פחות או יותר מובנת, כי באמת כל אדם שפוי בדעתו לא צריך שום הדרכה כדי לחיות בשלום עם חבריו, אולם משום שכאן מדובר בחיים עם אישה, שהיא שונה מהגבר בכל מהותה, צריך וצריך הדרכה.
זאת, משום שישנו שוני מהותי בין הגבר והאישה, שוני שמעטים מבינים עד כמה הוא קיצוני – היצר הרע של האיש אינו דומה ליצר הרע של האישה. הלך המחשבה, הרגישות לדברים אלו או אחרים, כל אלא שונים הם בתכלית בין האיש לאישה, והשוני הזה הוא דבר המצריך לימוד מעמיק. אילו היו הבעלים מעמיקים להתבונן בשוני העצום במבנה הנפשי והרוחני שבין האיש והאישה, והיו חשים עד כמה נפש האישה שונה משלהם, הם היו מחפשים בכל כוחם מי שידריך אותם איך לחיות עם הבריה הזאת שנקראת "אישה".
לכן, אין הדבר תלוי כלל בשכלו של הבעל אלא בלימוד, וכמו שאדם לא מצפה לדעת רפואה בלי ללמוד שנים ארוכות בפקולטה לרפואה, והוא יודע היטב את מיעוט ידיעתו ולא תולה את זה בטיפשות אלא בחוסר הכשרה, כך הוא ממש בעניין החיים עם האישה. חוסר הידיעה אינו נובע מטיפשות אלא מחוסר לימוד מתאים.
ובנוסף, מלבד הנקודה המסוימת של השוני בין האיש לאישה, מהווה כל מסגרת הנישואין מכלול שלם של מצוות, שצריכות כל אחת מהן לימוד רב, כמו כל שאר ההלכות והמצוות שיש בתורה. לדוגמא: כל אחד מבין שכדי להניח תפילין הוא צריך הדרכה – כיצד מניחין, מתי מניחין, מה עושים וכו', ואפילו מי שיקנה את התפילין המהודרות ביותר, אבל יניח אותן שלא במקומן, כגון על האף… הרי שלא יצא ידי חובתו במצוות תפילין…
מצוות תפילין היא מהמצוות הקלות והפשוטות ביותר לקיים, הרבה יותר ממצוות הנישואין הכוללת הלכות רבות ומצוות רבות שתלויות מאוד בכוונת הלב, ועל מנת לקיימן כראוי בודאי צריכים הרבה לימוד, הדרכה, והרבה תפילה וסייעתא דשמיא…
מקצועות התורה
ישנם כאלה, שהם רבנים חשובים בכל מיני מקצועות התורה, ובודאי אינם מבינים מדוע הם צריכים הדרכה, וכל שכן הדרכה מרבנים שהם קטנים מהם בלימוד, בעיון ובקיאות וכדומה.
התשובה לרבנים הללו היא, על פי מה שאמר בן זומא: "איזהו חכם, הלומד מכל אדם" (אבות ד) שנאמר: "מכל מלמדי השכלתי וגו'" (תהלים קיט), וכמו שיש רופא שהוא מומחה עולמי לבעיות עיניים, אבל כשחולה בליבו, אפילו אם יש לו מעט הבנה בתחום זה, כי סוף כל סוף למד רפואה, בכל זאת הוא מתייעץ עם המומחים לבעיות לב ולא מתבייש בזה ולא רואה בזה פחיתות כבוד, כמו כן יתכן מאוד שרב גדול המתמחה בתחום הלימוד והפיסיקה, יהיו לו בעיות בשלום בית, ואין זו בושה שילמד ממי שקטן ממנו בלימוד שהוא מומחה לשלום בית.
ואם הבאנו עד עתה דוגמא מאדם פשוט שחייב ללמוד שלום בית, וגם מרב גדול שחייב ללמוד נושא זה של שלום בית, ממילא כל אחד צריך לקחת מוסר לעצמו שהוא חייב ללמוד שלום בית. זאת, משום שכמעט כל הבעיות של שלום בית נובעות מחוסר ידיעה. כלומר, שאם היו יודעים את הדבר החסר היתה נמנעת הבעיה.
למען האמת, הגאווה היא הגורם העיקרי לכך שהאדם לא מוכן לקבל הדרכה ולא מוכן להתאמץ עבור השלום בביתו – להרבות בתפילה, בלימוד, בשינון, בתרגול וכו', כי מחמת גאוותו נראה לו שאצלו זה אמור לבוא באופן טבעי, אז האם אדם נפלא כמוהו צריך בכלל להתאמץ כדי לשמח את אשתו? עצם זה שהיא נשואה לו כבר אמור לשמח אותה אוטומטית…
שלמות הבריאה
צריכים להבין היטב, שתכלית הבריאה יכולה להתקיים אך ורק על ידי שלום בית. לכן זה לא משנה אילו מצוות יעשה האדם בעולם הזה ובאיזו עבודת ה' יעסוק. ובשורה התחתונה, אם אין בעולם שלום בית בין איש לאשתו, הבורא לא השיג את התכלית שלשמה הוא ברא את העולם, כמו שנסביר עתה בסייעתא דשמיא.
בבריאת האדם כתוב: "ויברא א-להים את האדם בצלמו בצלם א-להים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם" (בראשית ב). מכאן רואים שאין נקרא אדם אלא מי שנשוי, שהרי דווקא הזכר והנקבה כשהם ביחד נקראים אדם, אבל זכר בלא נקבה או נקבה בלא זכר אינם אדם.
בזוהר נאמר: כל דיוקן שלא נמצא בו זכר ונקבה אינו דיוקן של מעלה. כי דמות העליונה שעליה נאמר "בצלם אלוקים ברא אותו", הוא זכר ונקבה. עד כאן דבריו. נמצא, שכאשר אין חיבור של זכר ונקבה אין צלם אלוקים.
עוד מובא שם: כל מקום שלא נמצאים זכר ונקבה באחדות, הקדוש-ברוך-הוא לא משרה שכינתו ומדורו באותו מקום. נמצא, יהיה האדם הצדיק הכי גדול בעולם, אם אין במקומו זכר ונקבה – ה' יתברך לא שוכן שם…
ובמדרש כתוב: לא איש בלא אישה ולא אישה בלא איש, ולא שניהם בלא שכינה. ופירושו: איש בלא אישה הוא כלום. אישה בלא איש אף היא כלום, ושניהם בלי השכינה אינם כלום, משום שבלי שיהיה להם שלום בית, אין ביניהם השכינה – גם הם אינם כלום. רק כאשר זוכים לשלום בית שעל זה נאמר "איש ואישה זכו שכינה ביניהם", רק אז ישנה שלמות והשראת השכינה.
הרמ"ק זצ"ל כותב: אדם שאין עמו אישה פשוט שאין עמו שכינה כלל, כי עיקר השכינה מצד הנקבה.
מליקוט קצר זה אפשר להבין מדוע הבריאה לא יכולה להגיע לשלמותה ללא שלום בית, כי עיקר הבריאה היתה משום שאיווה הקדוש-ברוך-הוא לעשות לו דירה בתחתונים, רצה לשכון כאן בעולם התחתון והנמוך הזה. ומאחר ובלי חיבור של איש ואישה באחדות אמיתית, ה' יתברך לא משרה את שכינתו. אם כן, מובן שבלי שלום בית אין מתקיימת תכלית הבריאה.
אדם שלא מוכן להתחתן בודאי שאינו מקיים את תכלית הבריאה, כי כאמור אין השכינה שורה אלא במקום שיש זכר ונקבה, ואדם רווק, צדיק ככל שיהיה, לא יכול בשום אופן שתשרה עליו השכינה. לכן ראינו שצדיקים גדולים שהתאלמנו לעת זקנתם מיד התחתנו, אף שלא היו זקוקים לזה כלל מצד עצמם.
כשנפטרה אשתו הראשונה של רבי נחמן מברסלב זיע"א, מיהר להשתדך שוב, ואמר, שאם לא היה מתבייש היה מתחתן תיכף אחר החודש לפטירת אשתו, מכיוון שכתוב: "לא טוב היות האדם לבדו", הוא רוצה למעט ככל האפשר את הזמן שהוא בגדר "לא טוב".
גם אחרי שאדם מתחתן הוא לא יוצא ידי חובתו בקיום תכלית הבריאה, אלא עד אשר יהיה לו שלום בית. ואותם זוגות שיש ביניהם שנאה ומחלוקת, לא די שאינם מקיימים את תכלית הבריאה, אלא בכמה אופנים הפגם שלהם גרוע משל הרווק, משום שאצלם השכינה מצפה לשכון, והפירוד שביניהם גורם לפירוד בעליונים חס ושלום.
רק כאשר האדם מתחתן וגם יש לו שלום בית אמיתי, שפירושו אחדות מוחלטת עם אשתו ולא "הפסקת אש", רק אז העולם יכול להגיע לתכליתו. כי הבורא רוצה לשכון ביניהם ועל ידי השלום והאהבה ביניהם הם מושכים את שכינתו לעולם ובזכותם ברכה ושפע בעולם כולו, כמו אותם אחים שסיפרנו עליהם במאמרים הקודמים, שעל ידי האהבה ביניהם איווה הבורא להשכין שכינתו בעולמו.
וזכור כלל זה היטב! צריך שיהיו זוג נשוי, ושיהיה ביניהם שלום-בית אמיתי, באהבה גמורה, ממש אחד!
אם בני זוג מתחתנים ואין להם שלום בית, לא זו בלבד שהשכינה אינה שורה שם, אלא מי יודע אילו נזקים הם גורמים ואיזה חושך הם מורידים לעולם בחוסר השלום בית שלהם, לכן גם אי אפשר לדעת לאן הם יגיעו עם הבעיות הללו – לנזקים עצומים להם לילדיהם ולכל העולם, ר"ל.
המסקנה מדברינו עד כאן היא, שכל אדם צריך לדעת לעבוד על שלום בית. גם מי שחושב שיש לו שלום בית, צריך לדעת שעדיין אינו יודע בכלל מה זה שלום בית. כי כאמור, אין אנו מדברים על "הפסקת אש" או על "הסכמי שלום"! אלא, שלום בית פירושו אחדות גמורה ואהבה – "אהבה" בגימטריה = "אחד"!
לפי זה מובן עוד יותר עד כמה צריכים לקבל הדרכה בשלום בית, משום ששלום בית אינו עוד מצוה ממניין המצוות, אלא זו המצוה שבה תלויה כל הבריאה כולה!
יהי רצון שנלמד היטב את ההדרכה לשלום בית, ונתפלל לקיים הכל, ועל ידי זה נזכה שישרה הקדוש-ברוך-הוא שכינתו בינינו, בקרוב בימינו ממש. אמן סלה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור