גן של ורדים
ישנם זוגות שמצליחים לחיות בשלום, להעמיד דורות ישרים, ובסך הכל מצליחים לחיות באושר. האם זה רק בגלל שאחד מהם מושלם? האם זה תלוי רק בעבודתושל אחד מבני הזוג?
ישנם זוגות שמצליחים לחיות בשלום,
להעמיד דורות ישרים, ובסך הכל מצליחים
לחיות באושר. האם זה רק בגלל שאחד
מהם מושלם? האם זה תלוי רק בעבודתו
של אחד מבני הזוג?
חכמת נשים
ידוע הדבר, שכל שלום הבית תלוי בגבר וכאשר הגבר זוכה לאמונה בשלמות, לענווה ולתיקון בברית בשלמות, וממילא הוא גם מכבד את אשתו בשלמות: לא מעיר בבית שום הערה, מלא בשמחה, ובקיצור "משה רבינו" – אזי יש בבית השראת השכינה ושלום מושלם, וזה מה שנקרא באמת "שלום בית אמיתי". אולם, כל זמן שחסר לבעל חלק מהדברים הנ"ל, אז גם מה שהוא קורא לו "שלום בית" אינו אלא "הפסקת אש" או "הסכם שלום"…
לאור הדברים האלה מובן לכל מי שיש לו מעט שכל בקדקודו, שאפילו אם הבעל הוא אדם בעל רצון טוב ולומד היטב את ההדרכה שניתנת בנושא שלום בית, עובד ה' אמיתי – שעובד על מידותיו, מתפלל כדי לקיים את הדברים האלה, מתאמץ ומשתדל – עדיין יקח לו זמן רב עד שיזכה לבוא לכל המעלות הנדרשות כדי שיהיה לו שלום בית מושלם.
ומובן שבמשך הזמן הזה יעברו עליו ועל אשתו כל מיני קשיים – הן ייסורים הנובעים ישירות ממידותיו שאינן מתוקנות עדיין, ופה ושם הוא מעיר הערות, כאן מתפרץ, כאן מגלה חוסר הבנה, עובר ירידה רוחנית, נופל לעצבות וכו' – ואלה דברים שממררים לאישה את חייה, והן ייסורים הבאים באופן עקיף מעצם העובדה שהוא עדיין לא זכה לתשובה שלמה, וממילא יש עליו ועל בני ביתו דינים ומזה באים כל מיני ייסורים וקשיים הנוגעים לכל בני הבית.
כאן חשוב להדגיש נקודה חשובה מאוד, שבה הכל תלוי דווקא באישה. כלומר, אף על פי שעיקר התיקון בפועל – מצד עבודת המידות ותיקון הברית וכדומה – שייך לבעל, אולם ישנה נקודה ששם האישה צריכה להיות חכמה כדי לבנות את ביתה ולא להרוס אותו, כמו שאמר החכם באדם: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ". (משלי יד)
ומהי אותה נקודה של חכמה? החכמה לדעת להמתין בסבלנות. לקבל באהבה את אותם הקשיים. לשמוח בחלקה. לעשות את חלקה בהמתקת הדינים על ידי התשובה שהיא עושה – לעזור בתפילות שמהוות עזרה ניכרת ביותר, משום שיש לאישה כוח תפילה עצום, ועוד נקודות רבות שבהן החכמה של האישה מהווה קרקע פוריה ועזר לתיקון של בעלה ושל כל בני הבית.
אישה שיש לה את אותה חכמת נשים, יכולה להפוך בעל רשע מרושע לצדיק גמור, כמובא בגמרא על מעשה כזה. לעומת זאת, אישה שאין לה את אותה חכמה, אפילו אם בעלה יהיה אדם שרוצה ויכול להיות צדיק – אם רק יניחו לו לעשות את העבודה הנדרשת – היא עלולה להפוך אותו לשבר כלי, או פשוט לאבד אותו, ועל ידי זה לקלקל הכל.
לכן, על האישה לדעת מספר דברים חשובים שיסייעו לה לבנות את ביתה בחכמה:
1. על האישה להתרחק ממידת הגאווה. לא לחשוב שמגיע לה בעל מושלם וחיים מושלמים בלי שום צער.
2. כולנו בני אדם. כל אישה צריכה להכיר בעובדה שהיא לא התחתנה עם מלאך, אלא עם אדם שצריך לעבוד הרבה כדי לתקן את עצמו.
3. כל אישה צריכה לדעת שאם יש לה ייסורים אזי הכלל ש"אין ייסורים ללא עוון" חל גם עליה, לכן אף היא צריכה לעשות תשובה ולא לתלות את כל האשמה בבעלה, אפילו שהייסורים שלה באו דרכו.
4. כל אישה צריכה לדעת שה' יתברך לא חייב לה כלום, והבעל שהיא קיבלה זה בדיוק מה שמגיע לה.
5. כל אישה צריכה להיות שמחה בחלקה – בבעל שה' נתן לה, ולהשתדל לחיות איתו בשלום, לחפש את הטוב שבו ולהתפלל עליו, ולא להתמקד בחסרונות שלו ולהיות ממורמרת, וכתוצאה מכך למרר גם לו את החיים.
וכידוע, לאישה אין שום "פטור" מלעשות מתשובה, מאמונה בהשגחה הפרטית של הקב"ה, לקבל את החיים בשמחה ובענווה.. לכן, אישה שמאבדת את הסבלנות לנוכח הטעויות של הבעל – שמבעטת בייסורים ומאשימה את בעלה בכל ייסוריה ולא מפסיקה לבזות אותו, ודורשת ממנו שייתן לה חיים מושלמים של אושר ורוד, אחרת היא תמרר לו את החיים ואף תתגרש ממנו – אישה כזו הורסת את ביתה ואת עצמה, ועליה נאמר: ואיוולת בידיה תהרסנו.
לעומת זאת, אם יש לה את נקודת האמת להבין את כל הדברים שמנינו, ויש לה מידת ענווה והיא שמחה בחלקה ויודעת שהיא צריכה להמתין בסבלנות, אך במקביל להתפלל ולעשות תשובה, עליה נאמר: חכמות נשים בנתה ביתה, כי בזכותה יבנה הבית.
ביחד עם עבודת הבעל, שעובד בעצמו על מידותיו ועושה תשובה, והיא גם עושה תשובה ומוסיפה את התפילות שלה ל"סל התפילות" של משפחתם, אזי הדינים מתמתקים ביתר קלות. בדרך זו, בסופו של דבר, היא ובעלה יצליחו בחיים ויגיעו גם לאותו "שלום בית" מושלם ונכסף.
אולם אם האישה תרבה בתלונות ולא תעשה את מה שהיא יכולה, ולא תעשה שעת- התבודדות, ולא תעזור בתפילותיה להמתיק את הדינים, אלא רק תצפה שהכל יהיה מתוק ומושלם מעצמו וכהרף עין, אזי צריכים רחמי שמים מרובים שבבית כזה ישרור שלום, כי אם הבעל אינו עובד ה' ובעל מדרגה עצומה של הבלגה וקבלת בזיונות באהבה – סופו למאוס בה, והבית יהרס כליל חס ושלום.
ובעיני ראיתי את שני צידי המטבע:
מצד אחד – נשים שהבעל שלהן היה גרוע מאוד ורחוק מכל עבודה עצמית, אבל היתה להן סבלנות וענווה, היתה להן את אותה "חכמת נשים", והן עשו שעת-התבודדות כל יום ושמחו בחלקן ובבעל שה' נתן להן – כפי שהוא, ומצאו את הנקודות הטובות שבו למרות שידעו שהחיים הם לא "גן של ורדים" אך הצליחו להפוך אותם לגן שכזה. ולמרות כל הקושי, הן לא סבלו הרבה משום שעשו תשובה בכל יום, וממילא לא היו עליהן דינים, וכך הן הצליחו להעמיד את כל הבית על כל תחומיו: חינוך הילדים, הטיפול בבית ואף סייעו בתפילותיהן שהבעל יהפוך לעובד ה'. הווי אומר: חכמות נשים בנתה ביתה…
ומצד שני – נשים שזכו לבעל שהיה לו רצון טוב והיה מוכן לתקן, לשמוע, לעבוד על עצמו, אבל מטבע הדברים עדיין טעה במה שטעה ונכשל במה שנכשל, ואותן נשים לא רצו לקבל את התיקון שלהן ולא היו מוכנות להשקיע בעבודה זו, ולא היו מוכנות לקבל את המציאות שהאדם בא לעולם הזה כדי לתקן, אלא רצו שהכל יהיה מושלם תיכף ומיד, לא סייעו בתפילותיהן אלא רק האשימו את הבעל ורטנו – התוצאה היתה: או שהתגרשו, או שהבית שלהן לא הצליח. הווי אומר: ואיוולת בידיה תהרסנו…
ראיתי נשים שהבעל עשה דברים נוראים, אך הן החזיקו איתו! כי היתה להן נקודת ענווה, וזה מה שהציל את הבית. הן זכו להתגבר על הכל.
וראיתי גם את ההיפך – שנשים איבדו בעל שהיה לו פוטנציאל טוב מאוד.
זה הפירוש על דברי שלמה המלך: "חכמת נשים בנתה ביתה ואיוולת בידיה תהרסנו". בודאי אין כוונתו לומר שהתיקון תלוי בה, כי בפועל הבעל הוא זה שצריך לעבוד, הוא המשפיע והמאיר לבית, ובודאי הכל תלוי בבעל. אלא כוונתו של שלמה המלך כשאמר "חכמות נשים בנתה ביתה" היא, שעל ידי חכמת האישה להמתין לבעלה, להתפלל עליו ולהבין שגם היא צריכה לעשות תשובה, בזה היא יכולה להציל את המצב אפילו במקרים שהמצב קשה מאוד, וכל שכן אם בעלה עובד על מידותיו.
"ואיוולת בידיה תהרסנו", כלומר אותו חוסר סבלנות, חוסר לקיחת אחריות על החיים – על ידי זה היא הורסת בידיה ממש את מה שיכול היה להיות הבית שלה. וגם אם הבעל ממש עובד על עצמו ומידותיו, הרי שחוסר הסבלנות של האישה שובר אותו, קל וחומר אם מדובר בבעל שהוא אדם 'רדום' ואינו יודע מימינו ומשמאלו, אז ברור מאליו שחוסר הסבלנות של האישה יהרוס כל סיכוי שהוא יגיע אי פעם לתיקון שלו.
המסקנה היא, שאמנם נכון הוא הדבר שאנו זועקים ומעוררים את הבעל: הכל תלוי בך! העבודה מוטלת עליך! האישה לא היתה צריכה לרדת לעולם הזה רק בשביל התיקון שלך! היא המראה שלך! וכו'. אבל גם לאישה יש לנו מה לומר: אף את ירדת לעולם הזה כדי לעזור לו להגיע לתיקון שלו, לכן אדרבה – תעזרי לו!
מציאות זו רואים בכל דור ודור. ישנם זוגות שמצליחים לחיות בשלום, להעמיד דורות ישרים של נכדים ונינים, ובסך הכל מצליחים לחיות באושר. האם זה רק בגלל שהבעל מושלם? האם בכל אותם זוגות רבים שמצליחים לחיות כך הבעל הוא עובד ה'? בעל תיקון הברית? לא ולא. גם לאישה יש חלק בשלום בית, והשלום הזה תלוי במידת הענווה שלה ובשמחתה בחלקה.
ובנוסף, אם היא עושה בעצמה שעת-התבודדות, הרי שאז היא יכולה להפוך את כל הבית מן הקצה אל הקצה. האישה היא הכהן הגדול של הבית וכשהיא עושה התבודדות, היא מכפרת על כל הבית ויכולה להמתיק הרבה מאוד מהדינים שיש על הבית, ובתפילותיה יכולה להפוך את בעלה לצדיק.
המסר כאן הוא לכל אחד מבני הזוג בנפרד, ואסור לערב בין הדברים! על כל אחד מבני הזוג לדעת מהי עבודתו ולעשות אותה! שלא יצפה מהשני לעשות את כל העבודה, ולא יאשים את השני בצרות שלו. האישה תתרכז בעבודה שלה, וכשיש לה ייסורים תעשה תשובה, תתפלל ותשמח בחלקה, והבעל אף הוא יעשה את שלו, כפי שאנו מרבים להדריך את הבעל – להאיר באשתו, לשמח אותה, לעשות תשובה וכו'.
לבעל אומרים: כל האחריות עליך. ולאישה אומרים: כל האחריות עליך. כל אחד צריך לדעת את התפקיד שלו – כי זה שלום בית אמיתי. לאישה אסור לומר את מה שהרב אומר לגברים בשיעוריו – שכל האחריות על הבעל. זאת טעות! את זה הרב צריך לומר לבעל, אולם היא צריכה לדעת שגם עליה מוטלת האחריות. וראינו נשים שהן יותר סבלניות לבעלים שלהן מכיוון שהן מבינות את התפקיד שלהן.
אם כל אחד מבני הזוג לא יבין שכל האחריות מוטלת עליו, ולא יסתכל על מה שהשני צריך לעשות, בית כזה לא יחזיק מעמד ח"ו. אם אחד יסתכל על מה שהשני צריך לתקן ויסיר מעליו את האחריות, ויחשוב שהוא האדם המושלם בעולם ולחיות איתו זה התענוג הגדול ביותר – קשה יהיה מאוד לתקן אצלם את שלום הבית. כי כל אדם שיש לו קצת שכל בקדקודו צריך להבין שגם הוא צריך לתקן, כי הוא לא מלאך משמים… כמו שמספרים על אישה אחת שאמרה לבעלה: אתה ממש לא אברהם אבינו. אמר לה הבעל: גם את ממש לא שרה אמנו…
עיקר המסר לנשים הוא: לא 'לתפוס טרמפ' על מה ששמעו מהרב שמדריך את הבעל שהכל תלוי בו, ולכן חושבות שכאן זה מתחיל ונגמר – שיש להן סיבה טובה את מי להאשים בכל הצער שלהן, משום שהן פטורות מלעשות תשובה. זאת לא הדרך להגיע לשלום בית. אלא צריך שיחיו אף הן את האמונה ש"אין ייסורים ללא עוון", וידעו שכל צער שיש להן מגיע להם על פי דין, ואם יעשו תשובה כל יום אזי יוכלו להמתיק את הדין ולא יהיו להן ייסורים. ואם בכל זאת סובלים מצער כלשהו, חשוב להבין שזה דבר בלתי נמנע בעולם הזה, כי אין אדם שאין לו צער בחייו, אפילו לצדיקים. אך אם שואפים להגיע למידת הענווה, קל מאוד לסבול את זה הצער.
לכן חשוב מאוד שתדענה הנשים, שגם נשותיהם של צדיקים גדולים סבלו צער מבעליהן כאשר היה עוד צעיר, וטעה במה שטעה. אולם היתה להן סבלנות! ולכן הן זכו. על זה נהוג לומר: מאחורי כל איש גדול עומדת אישה גדולה – אישה שידעה לעבור אתו את כל המורדות והעליות, הקשיים והניסיונות, עד שזכו למה שזכו ביחד.
י"א תשרי התשע"ד
9/15/2013
כל מילה בסלע! מאמר חובה גם למי שקראה את “חכמות נשים”! תודה לרב הצדיק על הארת העיניים, השם יברך אותך! שנזכה לשלום בית אמיתי.
י"א תשרי התשע"ד
9/15/2013
תודה לרב הצדיק על הארת העיניים, השם יברך אותך! שנזכה לשלום בית אמיתי.