דאגות? דבר על זה!
הרי 'עשרה קבין שיחה ירדו לעולם', קח לך אחד מהם ודבר על זה. אל תיתן לדאגות לשבש את חייך ולהכניס בליבך מחשבות על מה יהיה ואיך יהיה...
הרי ‘עשרה קבין שיחה ירדו לעולם’, קח לך אחד
מהם ודבר על זה. אל תיתן לדאגות לשבש את חייך
ולהכניס בליבך מחשבות על מה יהיה ואיך יהיה…
תארו לעצמכם עולם בלי דאגות, בלי לחשוב על המחר ובלי לחשוב מה יהיה, איך ולמה…
גם אם ננסה לתאר ואולי גם לדמיין, זה פשוט לא יקרה. בעולם בו אנו חיים יש דאגות, ולא סתם דאגות, אלא דאגות שלא פעם לוחצות על הלב, מטרידות ואף מחבלות בשמחת החיים שלנו. בקיצור, דאגות מכף רגל ועד ראש – המצב הכלכלי, הבטחוני, החברתי, הרוחני, דאגה מכישלון ודאגה ממה שיאמרו עלי – לא חסר, יש ‘מספיק’ סיבות לדאוג.
אז מה עושים?
אמרו חז"ל: "דאגה בלב איש – ישחנה". דבר על זה! היא לוחצת לך על הלב? אל תשמור אותה בפנים, הוצא אותה החוצה כדי שיוקל וירווח לך, הרי ‘עשרה קבין שיחה ירדו לעולם’ – קח לך אחד מהם ודבר על זה. אל תיתן לדאגות לשבש את חייך ולהכניס בליבך חששות ומשקעים כבדים על מה יהיה ואיך יהיה.
נכון, אנחנו דואגים. תחומי החיים הם רבים וכך גם כל מה שמסתעף מהם, כולל הדאגות. אנחנו לא יודעים מה יהיה ואיך יהיה, אין לנו מושג אם העבודה שהצלחנו להשיג, אחרי מאמצים רבים, תהווה מקור פרנסה בטוח עד הפנסיה, אנחנו גם לא יודעים אם ניכשל או נצליח במשימה זו או אחרת. אנחנו לא יודעים וזה מה שבעצם מדאיג – חוסר הידיעה שגוררת אחריה ‘אם…’
ככל שנצבור בליבנו דאגות וגם ‘אם…ואם…’ – נפגע בשמחה שלנו וביכולת הריכוז עד כדי איבוד פרופורציות ממש, שיובילו אותנו להילחץ ולבכות מכל דבר ואפילו הקטן ביותר, עד כדי כך. בדרך זו רק נקטין את היכולת שלנו להתמודד, או לנסות להתמודד עם דאגות אלו, ונגרום לכך שלא נוכל אפילו להוציא את זה החוצה, והרי אמרו חז"ל שהכי טוב לעשות בזמנים שכאלה – "ישחנה" – לדבר עליה.
כשאנו רוצים להוציא את מה שמדאיג ומציק לנו החוצה ו’לדבר על זה’, אנו זקוקים לאוזן-קשבת, שהיא אחד מהדברים שאפשר לעשות בעזרתה חסד גדול – הקשבה לצער הזולת ולמה שעובר עליו. לכן חשוב שנדבר עם אדם שיקשיב לנו ויבין אותנו. זה יכול להיות חבר טוב, בן או בת הזוג, הורים או אחים – והעיקר שיהיו מוכנים להקשיב. במידה ואנו מתקשים לשתף את הסובבים אותנו במה שעובר עלינו ובדאגותינו, אל דאגה! יש לנו כתובת נפלאה להשיח את כל מה ‘שמכרסם’ את ליבנו – אבינו שבשמיים, כי הוא אבא וחבר טוב. הוא מוכן להקשיב לנו בכל פעם שנפנה אליו, הוא תמיד שם והוא אוזן קשבת – הן לדאגות המטרידות אותנו, והן לרגעים שמשמחים אותנו.
בנוסף לאפשרות לדבר על מה שמדאיג ומציק לנו, להלן מספר עצות נוספות, מאוד יעילות, להתמודד עם הדאגות:
חצי הכוס המלאה – אחת הדרכים להתמודד עם הדאגות, בנוסף ל’ישחנה’ היא, ‘לטבל’ אותן בשמחה, בטחון, אמונה וכמובן בתפילה. לגרום ואולי גם להכריח את עצמנו להסתכל על חצי הכוס המלאה, ובדרך זו להפוך אותן לדאגות חיוביות שיובילו לעשייה ממשית כדי להתמודד איתן, אחרת, רק נינזק מהן מכיון שהתמודדות עם דאגות שליליות גורמת לעצבות וייאוש. אולם ברגע שמסתכלים על חצי הכוס המלאה, אנו בעצם מסתכלים על הנקודות הטובות שבנו, כך אנו מחזקים ומעודדים את עצמנו ואף מונעים בעיות שיכולות להתעורר מנסיון כזה ואף להחריף את המצב.
רגיעה – רצוי מאוד לקבל את הדברים שקורים לנו בפרופורציה הנכונה ולהגיע למצב של רגיעה, עוד בטרם נפנה משאבים ומאמצים על מנת למצוא פיתרון. אחת הדרכים להירגע יכולה להיעשות על ידי שימוש בדימיון באופן חיובי, כלומר, ננסה להתמודד מול הגרוע מכל, כתוצאה מהדאגות, בצורה דמיונית. ננתח את הדאגה על מרכיביה בכנות, וכך, בדרך דמיונית, נוכל גם לקבל פיתרונות או החלטות שיובילו תחילה לרגיעה ושלווה. בשלב הבא ננסה למצוא בין ‘הפתרונות הדימיוניים’ משהו שאפשר לממש ולהפוך אותו לפיתרון מעשי. בתירגול הזה המוח יעלה אפשרויות שונות של עשייה, לכן גם נוכל ‘לדלות’ כמה מהן ולממש אותן. ובנוסף, נצליח בדרך זו גם לשמור על כושר הריכוז המהווה מרכיב בעל משקל גדול בזמן התמודדות כזאת.
לטשטש את הדאגה – דרך נוספת להתמודדות היא, לטשטש את הדאגה. איך? להעסיק את עצמנו. מצב של שיעמום מוביל למחשבות יתר בתוספת דאגות יתר. אדם עסוק מצליח לטשטש את הדאגות שלו בעזרת המטלות היומיות ושאר עיסוקי היום-יום. מטלות אלו אומנם לא מעלימות את הדאגות אך בהחלט מורידות משקל רציני מהלחץ הנובע מהן. ועצם היותנו עסוקים מהווה יתרון עצום, מכיון שאז יש לנו סדר ותוכן לכל יום. וכשיש בידינו יתרון גדול כזה – לא נשתעמם, לא נחשוב וכמובן שלא ניכנס לדאגות הנובעות משיעמום, מכיון שדאגות מסוג זה יכולות לגלוש לכל תחום ו’להעסיק’ אותנו, אולם בדרך שלילית.
עבודה על המידות ושליטה על הרגשות – אפשרות נוספת להתמודד עם הדאגות היא, עבודה על המידות שעוזרת מאוד לשלוט על הרגשות. הדאגה, כידוע, מלווה בחששות, פחדים, כעס תיסכול ולחץ, וכן בהרגשות פיזיות כמו כאבי ראש ובטן. עבודה על המידות תעזור לנו לשלוט על הרגשות ולמתן את התגובות שלנו ב’רגע של דאגה’. הרבי מקוצק זצ"ל אמר: "שלושים שנה עבדתי על הכעס, עד שהצלחתי להכניס אותו לכיס. כשאני צריך אותו, אני שולף אותו". דבריו מלמדים אותנו שלא הרגש שולט על האדם, אלא אנו שולטים עליו וככל שנעבוד יותר על מידותינו כך גם נוכל לשלוט עליו. אפשרות זו, של עבודה על המידות ושליטה על הרגשות, משאירה בידינו את ההחלטה האם יש ביכולתנו להניח לדאגה להשתלט עלינו, או להתנגד לה.
השלמה – אחד הדברים שגורמים לאדם דאגות יתר, היא העובדה שהוא לא משלים עם המציאות הלא רצויה לו. חוסר הבנה של הדברים המתרחשים סביבו, שהם בעלי מסר ולימוד חשובים לגביו, גורמת לו להרגיש חוסר השלמה עם המציאות, ובמקום לפענח את המסר הזה, להבין מה הקב"ה רצה לרמוז לו או ללמד אותו, הוא פשוט שוקע בעוגמת נפש ואכזבה, ובמקום לשאול מה? הוא שואל איך? למה? ומדוע?
אולם אם ישכיל האדם וינסה להבין את המסר, הוא יזכה להתבונן ואף לקבל הזדמנות של נקודת צמיחה ושגשוג, הן ברוחניות והן בגשמיות. וכל עוד ההסתכלות על מה שקורה איתו תהיה סביב השאלות שמגיעות מהמקום של האכזבה, הוא ימשיך להילחם במציאות שאיננה ניתנת לשינוי, דבר שיוליד כעס, תסכול ומירמור, והרבה מחשבות ודאגות כמו: לא מגיעה לי אכזבה כזאת, מגיע לי יותר טוב וכדומה. בדרך זו הייאוש יכה באדם כזה ללא הרף וימנע ממנו להשלים עם מה שהוא ומי שהוא, וימנע גם את יכולתו להשקיע את הכוחות הדרושים לו להתמודדות מול הדאגות והאכזבות במצב כזה.
לסיכום…
חשוב להבין, הנסיבות הקיימות במצבים מסויימים לא הן שגורמות לנו להרגיש מאושרים, או מאידך, אומללים ומודאגים. אלא הדרך שבה נגיב ונתמודד איתן. כשנדע להשלים עם המצב והמציאות המוכתבים לנו, כל אחד ותפקידו שלו, עם נכונות להבין את המסרים שאנו מקבלים – נצליח לשלוט על מה שמטריד ומדאיג אותנו וגם על רגשותינו. אמונה בטחון ושמחה יתרמו להצלחה זו, ואת משקלן יהיה אפשר להרגיש בזמן התגובה וההתמודות עם דאגה זו או אחרת.
והתפילה…כמובן, כי אי אפשר בלעדיה.
לכן,
נתפלל לאלוקים שיתן לנו את הכוח לשנות את מה שיש ביכולתנו לשנות (מידות טעונות תיקון או שמחה שצריכה חיזוקים).
נתפלל לאלוקים שיתן לנו את הסבלנות לקבל את מה שאין ביכולתנו לשנות (להשלים עם המציאות הקיימת, לשמוח עם מה שיש לי ולא להתעצב ממה שאין לי).
נתפלל לאלוקים שיתן לנו את החוכמה להבחין בין השניים.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור