דברים נסתרים

דווקא אחרי שאדם מתחזק, מתגבר
על הניסיון, מקבל על עצמו הנהגה
טובה, לפעמים במסירות נפש ממש…
נוחתת עליו מכה. דברים נסתרים?
כבר אמרו את זה קודם. 
 
  
ימי החנוכה, כך מלמד רבי נחמן מברסלב, הם ימי חינוך, הודאה והלל. חנוכה מאיר את אור האמת, אור שער החמישים של הקדושה. זהו זמן שאדם מגיע להכרה והארה שעליו רק להודות ולהלל את בורא עולם. ובעצם, זה דבר שצריך לעשות כל החיים.
 
את עיקר הארת האמת השלמה של עבודת התודה וההודאה, מקבלים דווקא כשמתגברים ומודים על מה שנראה כרע. על מה שהולך שלא כסדר, לא כמו שרוצים. והיכן מצאנו עניין זה בצורה ברורה ומובהקת? כמובן, בעוד סיפור מדהים שהתורה מספרת לנו. והפעם, על יוסף הצדיק (פרשת מקץ).
 
יוסף הצדיק הוא הדוגמא הכי חזקה שיש לנו בתורה להתמודדות עם ניסיונות קשים, כאלה שבחיים לא היינו רוצים להתנסות בהם. אבל יוסף הצדיק, בתוך כל הניסיונות הקשים הללו, לא הפסיק לשמוח ולהודות לבורא עולם. כן, כזה היה יוסף הצדיק. ומעשיהם של צדיקים הם אבני דרך עבורנו, ללמוד מהם. לכן כל אדם, בכל ניסיון שהוא נמצא, צריך להתבונן בדמותו של יוסף הצדיק ובניסיונות שעבר, ולקבל חיזוק גדול מאוד.
 
יוסף הצדיק עמד במבחני אמונה גדולים מאוד (הרחבה בנושא זה תמצאו בספר בגן האמונה), כשהגדול מכולם הוא הניסיון עם אשת פוטיפר. דווקא לאחר שעמד בניסיון זה, מול פיתוייה של אותה מרשעת, מה היה השכר שקיבל עבור עמידתו בניסיון זה? הוא הושלך לכלא. באופן טבעי, מה עושה בן אדם שמגיע למצב כזה? התשובה מן הסתם ברורה. אבל כאן התורה מגלה לנו כוח עצום שיכול להיות בכל אחד מאיתנו! יוסף הצדיק הוא דוגמא עבור כולנו – במצב הזה הוא לא מפסיק לשיר ולרקוד בשמחה בכלא, וכפי שמספר המדרש "מכרכר ומפזז", לכן בורא עולם היה איתו.
 
אנשים רבים עוברים ניסיונות בחיים, ניסיונות דומים. ודווקא אחרי שהם מתחזקים, מקבלים על עצמם עוד הנהגה טובה, ולפעמים הם עושים את זה ממש במסירות נפש, או שהם מתגברים כנגד כל הסיכויים ומצליחים לעמוד בניסיון גדול ו… מקבלים את 'המכה'. הם מתמרמרים ומתרעמים – איך זה יכול להיות? זו תורה וזו שכרה? מילא, הם מבינים שיתכן כי יש להם גם עבירות להיענש עליהן, אבל העונש מגיע דווקא אחרי שעמדו בניסיון?!
 
יוסף הצדיק, גם אם נאמר שהישיבה בכלא הייתה עונש על שהביא דיבת אחיו לאביו, כפי שמובא ב'בעל הטורים, זה יהיה מובן, אבל מדוע ניתן לו עונש זה דווקא אחרי מעשה גדול של מסירות נפש ממש? מי היה עומד בפיתוי כזה? מי היה מצליח לברוח מידיה של אותה אישה? אצל יוסף הצדיק השאלות האלה לא עלו כלל. הוא אחז באמונה שלמה ותמימה שכך מנהיג הבורא את עולמו, ואיך שהוא מנהיג את עולמו – כך הוא, יוסף הצדיק, יקבל הכל באמונה.
 
רבי נחמן מברסלב סיפר מעשה. איש עני היה מטופל בילדים רבים, שחכר (שכר) פונדק מאחד הפריצים בסכום מועט יחסית, לא כמו שהיה נהוג באותם ימים. זו הייתה פרנסתו, אמנם בדוחק אבל פרנסה. בכל אופן, איש מהשכנים, אפילו לא הגויים, לא ניסה לקחת את הפונדק. אף אחד לא העלה בדעתו להציע לפריץ סכום קצת יותר גבוה ולזכות במקום פרנסה בטוח. כך חי אותו יהודי במשך שנים, עד שהגיע לשכונה יהודי שלא נתן את דעתו לדרך בה כולם מתחשבים באותו יהודי עני. הוא פנה אל הפריץ והציע דמי חכירה גבוהים יותר. והפריץ? לא חשב פעמיים. היהודי העני נאלץ להיזרק לרחוב, להישאר ללא קורת גג וללא פרנסה. ובאותה שנה, מדגיש רבי נחמן מברסלב, אותו יהודי שעשה מעשה אכזרי כזה זכה לבנים אחרי שנים רבות של עקרות! וסיים רבינו: "וכך מנהיג הקב"ה את עולמו…"
 
זה משהו שרואים היום בחוש. רעידות אדמה, גלי צונאמי, רעב, כאב, ייסורים – הנהגה של בורא עולם שאנחנו, בני האדם הקטנים, לא מבינים. מי שלא מחזיק באמונה פשוטה ותמימה צריך לדעת שהוא בסכנה גדולה. הוא עלול ליפול ממש. לנגד עיניו קורים דברים, מתחרשים אירועים שהוא לא מבין – הרשע, כמו שמספר רבינו הקדוש, מקבל שכר, על מה? והצדיק – דווקא אחרי שעומד בניסיון מקבל עונש? איך יכול להיות? בנקודה זו עלינו להשתמש במסר שיוסף הצדיק מלמד אותנו כדי להתחזק. יוסף עמד בניסיון עצום, בגדולה ובגבורה. זרקו אותו לבור, והוא בכלל לא ידע אם הוא ייצא משם אי פעם. רק הפחד שתופס את האדם מעצם המחשבה של מה יהיה, מפיל את האדם לזרועותיו הפתוחות של הדיכאון. אבל המדרש מספר לנו משהו אחר – יוסף הצדיק רקד בבית הכלא.
 
ושלא תטעו ותחשבו שיוסף הצדיק לא היה צריך להתגבר על היצר הרע. שהרי, הזוהר הקדוש מעיד שהיו לו קשיים להחזיק במידת השמחה. היו לו ניסיונות של עצבות אבל הוא התגבר על הכל והכריח את עצמו להיות בשמחה ולהתחזק באמונה, לכן רקד, שמח והודה. ובתמורה? השכינה הקדושה הייתה איתו, אפילו בבית הכלא של מצרים.
 
כל הניסיונות
 
יוסף הצדיק חווה את כל הניסיונות שאדם עובר בחיים.
 
זיווג – קודם כל, הוא לא ידע אם הוא יוצא משם. שנית, איזה זיווג ימצא בבית הסוהר? אבל הוא הודה לבורא עולם על זה. ואם כך, כל אדם שמתקשה במציאות הזיווג ילמד מיוסף הצדיק, יודה וישמח בניסיון שהשם נתן לו.
 
ילדים – ברור. על פי השכל והטבע, איך יהיו לו ילדים? אבל הוא שמח והודה. הוא לא נתן את דעתו לשום מחשבה מבלבלת, רק האמין בבורא וסמך עליו שיום אחד הוא אכן יזכה לזה. ואם כך, כל אדם שעל פי הטבע נראה כי לא יהיו לו ילדים – ייקח את דמותו של יוסף הצדיק ויתחזק, ישמח במציאות שהשם שם אותו בה ויודה לו. הישועה לא תאחר מלהגיע.
 
פרנסה – מי חושב על זה בכלל…
 
לימוד תורה – כידוע, יוסף ידע בעל פה והשיג השגות גבוהות ונפלאות. אך עדיין, זה בטח לא מתקרב למה שאפשר ללמוד ולהשיג בבית המדרש. וכידוע, בבית הסוהר בו היה, מקום של גילולים וטינופת, ובפרט במצרים שנקראת כולה "ערוות הארץ" – אי אפשר ללמוד! אבל יוסף הצדיק לא התלונן. הוא הודה לבורא עולם. המשיך את עבודת הבורא כמו שהשם רוצה.
 
והעיקר, לשים את הדגש כולו על האמונה בבורא עולם שמביאה את האדם לביטול מוחלט. 'ריבונו של עולם, כך אתה רוצה שאעבוד אותך? במקום הזה? בתנאים האלה? מצוין. אם כן, אשתדל בכל כוחי, בכל מה שהעמדת לרשותי לעבוד אותך…' אתם מתארים לעצמכם שיוסף הצדיק לא יכול היה לעבוד את השם כמו בבית מדרשו של יעקב אבינו, נכון? הוא היה צריך לטפל באסירים, לדבר איתם, לראות מה שלומם – זה היה התפקיד שלו בבית הסוהר. כך הגיע לשר המשקים ושר האופים.
 
וביטול זה, משמעו, אמונה שלמה בהשגחה של השם על כל אחד ואחד מאיתנו, על כל פרט ופרט בעולם. לא משנה מה יעבור על האדם, עליו להיות תמיד שמח, להודות ולשבח. לא משנה איזה ניסיון, איזה חסרון, מה הקושי, באיזה מקום ותנאים אתה נמצא – בזמנים כאלה, כשהכל הפוך ממש ומתנגש עם כל השאיפות שלך – תאמין שכך השם רוצה שתעבוד אותו.
 
מדברים אלה מובן שהעצבות היא התנגדות לבורא עולם, כל שכן כאשר אדם כועס. רק כאשר אדם שמח בכל, זה מראה שהוא מקבל על עצמו את ההשגחה של השם, שהוא מאמין בה. כי אם הוא עצוב ולא מרוצה ממה שהשם עושה איתו, אז ההשגחה של השם, למעשה, לא טובה לו. כשאדם מבין את זה, הוא זוכה לקבל כלים להתגבר על העצבות והכעס שמתגברים על הרצון להמשיך הלאה ומדכאים אותו.
 
תצעק!
 
קשה לך? אתה נמצא בניסיון קשה? תצעק לבורא עולם – 'אבא שבשמים, תזכה אותי לקבל את כל מה שאתה עושה איתי בשמחה ובאהבה, שאזכה להיות מרוצה ושמח עם כל מה שאתה עושה איתי. שלא אכעס, שלא אפול לעצבות. תן לי אמונה שתביא אותי לביטול הנפלא הזה…' כי גם הייסורים, שבדרך כלל באים בגלל העוונות ואדם צריך להתבונן ולפשפש במעשיו – מה חטא ולעשות תשובה, אבל העיקר הוא – לקבל באמונה את הניסיון. ואמונה, משמעה שמחה, לקבל באהבה את מה שקורה איתי, ולא משנה כמה זמן הניסיון הזה נמשך, או אם אזכה לדעת על מה ולמה קיבלתי אותו – קודם כל להאמין בבורא עולם. רק כאשר אדם מקבל את הניסיון כך, אז תהיה לו היכולת גם לפשפש במעשיו, להתוודות ולעשות תשובה. כי עיקר הניסיון, הוא הכנעה, שהיא עיקר התשובה. וגם אם הניסיון בא כעונש על עבירות, אם מקבלים אותו באהבה זה מביא לתיקון המושלם, כמו שידוע לנו מהזוהר הקדוש – כאשר עם ישראל קיבלו את עונש הנדודים של ארבעים שנה במדבר במקום להיכנס לארץ ישראל תוך שבוע-שבועיים, וזה עונש נורא – שכל הדור היה צריך למות במדבר – אם היו מקבלים את העונש הזה בשמחה ובאהבה אז בתום ארבעים השנים היה מגיע העולם לתיקונו והייתה באה הגאולה.
 
האמונה מביאה לביטול, לאמירת תודה והודיה לבורא עולם. זה עניינו גם של חג החנוכה – אור האמונה, כפי שאנו מוצאים אותו אצל יוסף הצדיק. דבר שמתבטא בהלל, שבח, שמחה וריקודים. כי כך, ורק כך, זוכים לנצח את כל המלחמות, לעלות מעומק הבור לרום המעלות, להיות שליט על כל הארץ כמו יוסף הצדיק. יהי רצון שנזכה לאור החג הקדוש הזה, לאור המנורה שהוא אור הדעת, האמונה וחכמת התורה שיאירו את חיינו באור פני מלך חיים ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.