דברים שנוהגים לאכול בליל ראש השנה,סדר קריאת התורה

סימן תקפג - דברים שנוהגים לאכול בליל ר"ה (המשך) - א. מנהג יפה להביא על השלחן בב' לילות של ראש השנה, תמרים, רמונים, תפוח מרוקח בדבש, רוביא (לוביא), כרתי, סילקא (תרדים), וקרא (דלעת)...

3 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

סימן תקפג – דברים שנוהגים לאכול בליל ר"ה (המשך)
 
 
א. מנהג יפה להביא על השלחן בב’ לילות של ראש השנה, תמרים, רמונים, תפוח מרוקח בדבש, רוביא (לוביא), כרתי, סילקא (תרדים), וקרא (דלעת). ונכון לנהוג לברך על פירות אלה לאחר נטילת ידיים וברכת המוציא, או לאחר ברכת המזון. ויש נוהגים בכל זה לפני נטילת ידיים, לאחר הקידוש מיד. וכשאוכלים בתוך הסעודה אין לברך האדמה על שום תבשיל של לוביא או קרא ושאר מיני ירקות מבושלים, אפילו אוכלם בלי פת. ואם נוהגים בזה לפני נטילת ידים, לאחר הקידוש מיד, יברך בורא פרי האדמה על הקרא והלוביא, ובברכתו פטר כל ברכות אדמה שלפניו.
ב. יקדים תחילה לברך בורא פרי העץ על התמרים, שהם קודמים לכל שאר הפירות (חוץ מזית). ואם הם חדשים אצלו יברך גם שהחיינו. ובברכת העץ שבירך על התמרים פטר כל פירות העץ שעל השולחן, וכשיאכל אחר כך מהרמונים והתפוח, יאמר עליהם רק נוסח היהי רצון. וכן בברכת שהחיינו שבירך על התמרים פוטר כל מיני פירות חדשים שלפניו מברכת שהחיינו. ויכסם במפה בעת הקידוש לבל יפטרם בברכת שהחיינו שאומר בקידוש.
ג. יש להקדים ברכת הנהנין ואחר כך אמירת נוסח יהי רצון. ולאחר שיברך על התמרים ויטעם מהם, יאמר "יהי רצון מלפניך ה’ אלהינו ואלהי אבותינו שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו", ויאכל עוד מהם. ויש נוהגים לומר תחילה היהי רצון ואחר כך ברכת הנהנין על הפרי וטועמים. ויכולים כל בני הבית לשמוע הברכה והיהי רצון מגדול הבית ולצאת ידי חובתם. והשומע מחברו שאומר יהי רצון נכון שיענה אחריו אמן. ורשאים גם כן לברך כל אחד ואחד בפני עצמו ולטעום ואין בזה שום חשש לברכה שאינה צריכה.
ד. כשאוכל מהרמונים אומר: "יהי רצון וכו’ שנהיה מלאים מצוות כרמון". ועל התפוח בדבש אומר: "שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". ועל הרוביא אומר: יהי רצון שירבו זכיותינו, ויש מוסיפים "ותלבבנו". וכשאוכל קרא אומר: יהי רצון שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו. וכשלוקח הכרתי בידו יאמר: יהי רצון שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו. ואין צריך לאוכלו, כי אין רגילים לאכול דברים חריפים וחמוצים בראש השנה. ואחר כך יקח ראש כבש או איל בידו ויאמר "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב וזה זכר לאילו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו עליו השלום". ואם לא מצא ראש כבש, יקח ראש עוף, ויאמר: "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב" (ולא יותר). ויוכל להביא בשר כבש עמו, ויוסיף: וזה זכר לאילו של יצחק וכו’.
ה. יש נוהגים לאכול דגים בראש השנה לפרות ולרבות כדגים, ובפרט כשחל בשבת. ויש נמנעים מאכילת דגים בראש השנה. ויש נוהגים לאכול קישואים בליל ראש השנה, וכיון שאין אוכלים את הקישואים לקינוח סעודה, ונאכלים קודם הסעודה ויש בהם כדי לגרור תאוות המאכל, אין לברך עליהם בורא פרי האדמה.
ו. יש שאין אוכלים ענבים בראש השנה, וטעמם על פי הסוד. ודוקא ענבים שחורים, אבל ענבים לבנים המנהג לאוכלן בראש השנה. ויש נוהגים לאכול ריאה בראש השנה.
ז. אם חל ליל טבילת אשתו בליל ראש השנה, אסור לדחות את הטבילה לאחר ראש השנה, אלא ינהג בקדושה ובטהרה.
ח. מנהג נכון לאכול בראש השנה דברים שמנים (בשר שמן) ודברים מתוקים וטעימים לחיך, וככתוב בנחמיה: לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדוננו, ואל תעצבו כי חדות ה’ היא מעוזכם. ואין להביא עצמו לידי בכיה ממש בתפילותיו.
ט. יתאמץ בכל כחו לשלוט ביצרו לבל יבוא לידי כעס והקפדה בתוך ביתו ביחוד בלילי ראש השנה ויומיהם. וטוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר. ונכון ללמוד משניות מסכת ראש השנה בסעודת ראש השנה, כי דבר בעתו מה טוב.
י. ראש השנה שחל להיות בשבת, יש מתירים לקרוא לאור הנר, שאימת יום הדין עליהם. ויש שנראה מדבריהם להחמיר. ועל כל פנים בדברים שאין שגורים בפיו, יש להחמיר גם ביום הכפורים. ומיהו לאור החשמל אין איסור בקריאה לאור הנר בשבת. וגם במנורת חשמל שאפשר להגביר את מידת האור אין לגזור שמא יטה, ומותר ללמוד לאורם בשבת. ומכל מקום נכון שיכתוב מערב שבת על פיסת נייר "שבת" ויניחנו סמוך לכפתור החשמל.
יא. נוהגים שלא לישון בראש השנה. ונכון להתגבר ולהשכים קום על כל פנים עם הנץ החמה, ולהתכונן לתפילה בכוונה כראוי. ואם הוא עייף ומוכרח לישון אחר האכילה, מותר לישון אחר חצות היום, בין ביום הראשון של ראש השנה, בין ביום השני של ראש השנה. וכל היושב בטל כישן דמי.
 
 
סימן תקפד – סדר קריאת התורה
 
 
יב. אין אומרים הלל בראש השנה, ויום הכפורים. אבל אין צריך לדלג ההלל כשקורא פרקים אלה בדרך קריאתו בתהלים.
יג. יש להזהר בעת מכירת המצוות, פתיחת ההיכל, הקמת ספר תורה, והעליות, שלא ישיח שיחה בטלה. וטוב שיעיין באיזה ספר בשעת המכירות. ומן הראוי שהגבאים האחראים, לא יאריכו להכביד על הציבור במכירת המצוות בזמן ממושך ביום הקדוש הזה.
יד. מותר למכור העליות בשבת וחג, ואין בזה משום איסור מקח וממכר, וכן מותר לערוך מגביות בימים הנוראים, ובשאר שבתות, לטובת מוסדות תורה וישיבות קדושות, שהכל לצורך מצוה הם.
טו. בעת פתיחת ההיכל בימים הנוראים, נכון לומר שלש עשרה מדות שלש פעמים. ונוהגים גם לומר שתים עשרה פעמים פסוק "לעולם ה’ דברך נצב בשמים".
טז. נוהגים להעלות לספר תורה את התוקע.
יז. אף על פי שמותר להוסיף עולים יותר מחובת היום, לא ירבו עולים נוספים יותר מדאי, פן יקוצו הציבור מרוב עייפות.
יח. אחר קריאת התורה אומר המפטיר קדיש, ואם שכח המפטיר לומר קדיש אחר קריאת התורה, והתחיל בברכות ההפטרה, ובשמעו שהקהל גוערים בו לומר קדיש, התבלבל ואמר קדיש בין ברכות ההפטרה להפטרה, צריך לחזור ולברך שוב את ברכות ההפטרה.
יט. אם יש ברית מילה בראש השנה, מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר. ויש שנהגו שאין המוהל מקנח פיו אחר המילה, ובפה מלוכלך בדם המילה הלח, תוקע בשופר, לערב מצוות מילה בשופר. 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה