דוד המלך והבעל שם טוב זיע”א

קם דוד המלך ופתח: "ברשות האבות
הקדושים, וברשות בית הדין, תובע אני את
היהודי הניצב בפתח, מאיר שמו, אשר זלזל
וביזה את חיבורי היקר ספר התהילים,
אשר דמעות רבות שפכתי בעבורם…"

ההכנות למעמד הנשגב

העיירה הגדולה כולה כמרקחה, כבר ימים מספר קודם המאורע הגדול החלו כל תושבי העיר מצפים בקוצר רוח ליום המיוחל. ההכנות הלכו וגדלו וההתרגשות עלתה וגאתה העיר כולה לבשה חג, גם בקרב עניי העיר פשטה השמחה הגדולה, וכל זאת למה? לכבודה של תורה!

נגיד העיירה, ר' מאיר שמו, כתב ספר תורה מיוחד במינו ומהודר מאין כמוהו אשר מששת ימי בראשית לא נכתב ספר תורה בהידור רב כזה, אורך כתיבתו של הספר עלה על שמונה שנים לא פחות, ומחירו היה הון עתק אשר אוזן אדם לא שמעתהו. לכתיבת הספר חיפש ר' מאיר הנגיד סופר צדיק וירא שמים גדול אשר לפני כתיבת כל תיבה היה טובל ומכוון בשמות הקדושים, בחירת הסופר הצדיק הראוי לכתוב ספר תורה זה התמשכה זמן רב, שכן תנאים רבים הוצבו בפניו של הסופר, עד שנמצא הסופר הנדיר הראוי לבצע משימה חשובה זו. החומרים של ספר תורה זה נעשו בקפידה ובקדושה ומחומרים המהודרים ביותר וכל שלב ותהליך בכתיבת הספר הקדוש נעשה בקפידה ובדייקנות מתוך הידור לשמה, כך שאורך זמן כתיבת הספר עלה על שמונה שנים כאמור.

היום המיוחל הנה הגיע, יום אשר כל בני העיר ציפו לו "מעמד הכנסת ספר תורה". שהרי לספר תורה מהודר שכזה ראוי לעשות שמחה וסעודה מיוחדת הראויה לספר תורה קדוש זה. ואכן ר' מאיר לא חסך בהוצאות, כל בני העיר וסביבותיה הוזמנו למעמד גדול ונשגב זה, כרזות ענק לכבודה של תורה צצו מכל פינה ועבר. כולם הוזמנו – מרבנים וגדולי ישראל ידועי שם, עשירים וגבירים, ועד לפשוטי עם, אביונים ומקבצי הנדבות, כולם כאחד הוזמנו להשתתף בהכנסת ספר התורה ובסעודת מצוה חשובה זו.

לצורך כך ארגן ר' מאיר סעודה כיד המלך בכלים נאים ויקרים, אוכל עשיר ומגוון. הוא גם דאג למלצרים וסדרנים שיעזרו וישמשו את המוזמנים במהלך הסעודה והבטיח להם שכר הגון לצד עבודתם. למען הסדר הטוב דאג גם ליהודי אשר ישמש בתפקיד של "נוטל ידיים" – אשר ייטול את ידיהם של מכובדי האורחים בנטילת "מים ראשונים ומים אחרונים". לתפקיד זה החליט לבחור את פייטל שואב המים אשר כונה בשם נוסף "זֵייגֶער תהילים" (אומר תהילים).

פייטל שואב המים

פייטל שואב מים היה יהודי פשוט ביותר אשר התגורר בבקתה עלובה. מקור מחייתו היה משאיבת מים לתושבי העיר. יהודי טוב לב וישר, אשר התמימות והצדקות מלווים אותו בכל צעד ושעל. פייטל שואב המים כונה גם בשם: "זֵייגֶער תהילים" (באידיש: אומר תהילים) וזאת, משום שהיה מרבה באמירת תהילים, וספר התהילים היה שנון על פיו בעל פה. עם שחר אחרי סיום תפילת השחרית, לא היה זז מבית הכנסת עד שסיים את כל ספר התהילים ורק אחר כך יצא לעבודתו ועיסוקיו. גם במשך היום היו שפתותיו דובבות פרקי תהילים בעל פה, כך שספר התהילים ליווהו יומם וליל. ובהגיע יום הכנסת ספר תורה, פינה מזמנו לתפקידו בתור "נוטל הידיים" לרבנים, לגבירים ולמכבדי המוזמנים.

בעקבות המים אחרונים

ביום המיוחל לבשו כולם בגדי חג, איש לא נעדר, המעמד היה מרגש מאוד. שולחנות היו ערוכים בטוב טעם, מלצרים מסתובבים עם מגשים מלאי כל טוב ומחלקים אוכל כיד המלך לאורחים הרבים שהגיעו, בראש השולחנות ישבו נכבדי הקהילה לצד הרבנים ובראשם הגביר הנדיב ר' מאיר בעל הספר תורה. גם פייטל שואב המים "זֵייגֶער תהילים" השתתף באירוע נכבד זה, את תפקידו הראשון הוא כבר מילא בקפדנות ובנאמנות, נטל את ידיהם של הנכבדים לסעודת מצווה, ומשסיים את חלקו הראשון של תפקידו התיישב בקרן זווית וחיכה לזמן נטילת "מים אחרונים", ובזה יסיים מלאכתו ויחזור לביתו לעלות על יצועו. שכן עייף הוא כבר ממאורעות היום האחרון העומד להסתיים.

באמצע הסעודה החלו להישמע דברי תורה ופלפול מאת הרבנים והלמדנים. גם ר' מאיר כובד לשאת את דבריו, ולשמחה לא הייתה קץ. אך פייטל שואב המים לא מצא עצמו בכל זאת. שהרי אינו למדן ואינו בעל ספר, כך שלא מבין הוא את הדברים הנאמרים, לכן ישב בפינתו והחל ממלמל פרקי תהילים כמנהגו, עד שמתוך עייפותו נעצמו שמורות עיניו והוא נרדם.

כמו לכל דבר טוב גם לסעודה זו הגיע הסוף ור' מאיר הודיע על סיום הסעודה והגשת מים אחרונים למסובים. אך משום מה בקשתו לא נענתה, גם לקריאתו הנשנית להגשת מים אחרונים לא הייתה מענה שכן, פייטל שואב המים נרדם עמוק ולא שמע דבר סביבו. ר' מאיר החל כועס ורוגז וקרא בקול נוכח הסובבים כולם: "חוסר אחראיות משווע, חוסר אמון ומילוי אחר התפקיד, בושה וכלימה לו לשואב המים "זֵייגֶער תהילים" שכמותו, אשר מלבד אמירת פרקי תהילים אינו יודע לעשות דבר, ומתרשל בתפקידו. הנה נמצא הוא ישן בקרן זווית וכי מה אכפת לו?"

הדי קריאות הזעם הגיעו לאוזניו של פיייטל שואב המים אשר נעור משנתו הטרופה והוא נבעת ונחרד, צמרמורת אחזתהו, והוא לא ידע את נפשו מרוב בושה. "שיסתלק לביתו 'זֵאגֶער תהילים' הזה, ושישכח מכל תמורה המגיעה לו שכן ביישני במעמד מכובד זה".

למשמע המשפט האחרון, נשא פיייטל רגליו וברח לנפשו אל בקתתו העלובה שם המתינה לו אשתו בצפייה דרוכה. אך מה רבתה אכזבתה כשראתה את בעלה חוזר עם דמעות חמות שהספיקו למלאות את פניו והוא כולו נזוף ופגוע. פייטל כבר לא יכול לישון את הלילה, נדד הוא על יצועו מי יודע מה מצפה לו בבאות…

מפגש בבית הדין

ר' מאיר לא ידע את נפשו, זעם וכעס מלאוהו והוא יצא לאתנחתא קלה אל הגינה לשאוף אוויר צח ומרגיע. עם צאתו את מקום הסעודה והנה רוח סערה נטלתהו והעיפה אותו למדבר, שם נישא בניין גבוה מאיר כולו באור יקרות, הוא נמשך אחר אותו בניין, משנכנס שמע את הקול קורא: "ברוך הבא לאברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו. ברוך הבא לדוד המלך, וברוך הבא לר' ישראל הבעל-שם-טוב" (ר' ישראל היה בין החיים בזמן המאורע הזה). הוא נכנס לאולם ולעיניו נגלה אור גדול מאוד אשר סנוור את עינו ולא יכל להביט בפני הנוכחים, רק שמע את קולם. לעניו נגלתה רק דמותו של הבעל-שם-טוב בלבד.

קם דוד המלך ופתח: "ברשות האבות הקדושים, וברשות בית הדין, תובע אני את היהודי הניצב בפתח, מאיר שמו, באשר זלזל וביזה את חיבורי היקר ספר התהילים, אשר דמעות רבות שפכתי בעבורם, וכל מילה נכתבה במסירות נפש וברוח הקודש. ואשר כל האומרם זוכה לפעול ישועות רבות. ויהודי זה זלזל בפייטל שואב המים אשר שפתותיו דובבות תהילים וביזהו ברבים. לכן תובע אני את עלבון שואב המים, ועלבון ספר התהילים מיד מאיר העומד מולנו".

פסק דין

אימת מוות נפלה על ר' מאיר הנדיב, כן אינו תועה הוא עומד נוכח אבות האומה, דוד המלך ועוד יהודי עטור זקן הנקרא הבעל-שם-טוב, אשר טרם ידעהו, שכן הוא מכת המתנגדים, ואינו משתייך לחסידים. עומד הוא כקש ברוח וכעלה נידף מול הדרת קדושתם, ואינו יודע להשית עצות לנפשו.

"אכן תביעתך תביעת אמת ובן מוות הוא על מעשהו הנפשע". ענו האבות הקדושים בנחרצות. קם הסנגור, הלוא הוא הבעל-שם-טוב הקדוש לשאת את דברו ואמר: "ובכן, אנא מכם האבות הקדושים, ודוד המלך אף על פי שצודקים הינכם, ובן מוות הוא, וחטא הוא חטא גדול. אנא חננוהו נא בזאת שיעשה תשובה שלמה, תשובת המשקל, אשר אני אהיה ערב עליה ותנו לו חיים במתנה. יקבל על עצמו מאיר זה כי מיד שיחזור למקום הסעודה יזמין את פייטל ואותי, יבקש סליחה קבל עם ועדה ויספר את מאורעותיו האחרונים. או אז תהא תשובה לחטאו וימחל עוונו". סיים הבעל-שם-טוב הקדוש. דבריו הכנים והטהורים התקבלו על כולם ופסק הדין יצא לתת חיים לר' מאיר הנדיב תמורת תשובה שלמה שיעשה.

הערב האמיתי

עם סיום המשפט הוחזר ר' מאיר למקום ממנו נלקח. והוא נכנס אל מקום האירוע כשכולו נרעש ונסער. מיד שלח את בנו עם מרכבה רתומה לסוסים אל ביתו של פייטל שואב המים להביאהו לבקשת סליחה, ומרכבה נוספת נשלחה אל ביתו של הבעל-שם-טוב, הסנגור והערב ומליץ טוב שהיה לו במשפט.

דפיקות נשמעו על דלת ביתו הרעועה של פייטל. "וכי מי מחפשני בשעה כזו, ושמא רוצה הגביר ר' מאיר להענישני?!" תמיהות וחששות גברו על פייטל והוא קם בעצלתיים לפתוח את הדלת. לתדהמתו גילה כי בפתח עומד לא אחר מאשר בנו של ר' מאיר כשהוא קורא לעבר פייטל בתחנונים: "אנא בוא עימי דבר חשוב לאבי אליך".

קם פייטל שואב המים קם בכבדות ונשרך אחר בנו של ר' מאיר. גם הכרכרה השנייה שהופנתה לעיר מעז'יבוז' הגיע בקפיצת הדרך, ולמרות השעה המאוחרת נראה היה כי ר' ישראל הבעל-שם-טוב חיכה רק להם.

תוך זמן קצר הובאו השניים אל מקום הסעודה. משנכנס הבעל-שם-טוב למקום ראהו ר' מאיר בפעם השנייה בחייו, ומיד זיהה אותו כסנגורו במשפט שנערך עבורו לפני זמן קצר. הוא פנה לצדיק בקריאה: "רבי, יישר כוחכם" ונפל מתעלף. מיד השיבו לו את רוחו, וכשהתאושש קמעא קם על הדוכן והחל מספר את סיפורו נוכח קבל עם ועדה, מעת עזיבתו את המקום ועד הגיעו הנה בחזרה.

"ובכן" סיים את דבריו: "על מנת לעשות את תשובתי, ראשית מבקש אני את סליחתו המלאה של דוד מלך ישראל על שזלזלתי בספרו ספר התהילים הקדוש אשר למעלותיו העצומות אין קץ וסוף, ואת סליחתו המלאה של פייטל שואב המים "זֵייגֶער תהילים", אשר דוד המלך בעצמו עומד ומגן עליו בזכות מזמורי התהילים אשר הורגל בהם, ובזה מקבל עלי תשובה שלמה לבל אבזה חלילה את אומרי התהילים ובעליו, ומודיע אני קבל עם ועדה למען יראו וייראו את מעלתם הגדולה והעצומה של מזמורי התהילים הקדושים וכוחם הגדול". התעוררות והתרגשות רבה אחזה בכולם כאחד.

דוד המלך סלח, פייטל שואב המים גם הוא סלח. הבעל-שם-טוב היה הערב והעלה את תשובתו לשורשה. ר' מאיר עשה תשובה, והקהל כולו הפיק את הלקח של הסיפור הנפלא: לספר התהילים יש עוצמה גדולה וחזקה מאוד לאין ערוך ולאין שיעור, וכל מי שמרבה באמירתם זכות דוד המלך עומדת ומגינה עליו.

ואנו גם לומדים עוד לקח נפלא, כי רק הצדיקים האמיתיים יכולים להיות ערבים לנו ומליצי יושר בעדנו שנזכה לתשובה שלמה. הם ערבים לנו בעולם הזה ובעולם הבא.

זכות דוד המלך וזכות רבי ישראל הבעל-שם-טוב (שיום הילולתם חל בחג השבועות – ו' סיון) תעמוד לנו ולכל ישראל, להיות ערבים ומליצי יושר למעננו ולמען כלל ישראל. אמן.