דין ברכות היין והמים בסעודה ועוד

 

א. במקומות שעיקר שתייתם הוא עראק וקוניאק, ומביאים אותם לפני המזון להמשיך תאוות המאכל, ובפרט בסעודות גדולות, הוי כיין שלפני המזון, ואפילו אם שתה רביעית אינו מברך אחריו ברכה אחרונה. אלא שאין לשתות מהעראק בין נטילה לברכת המוציא.

ב. הקובע סעודתו על עוגה, דהיינו שאוכל למעלה מ-216 גרם, אם שותה מים באמצע האכילה, אין לו לברך ברכת שהכל על המים, כדין השותה מים באמצע הסעודה. אבל אם אוכל פחות משיעור קביעות סעודה, אם שותה מים, מברך עליהם שהכל.

ג. האוכל קוסקוס ושאר מעשה קדירה, ושותה מים באמצע האכילה, יברך על המים שהכל. והברכה על הקוסקוס היא "בורא מיני מזונות", גם אם קובע סעודתו על מאכל זה, ואוכל יותר מ-216 גרם. ואם יש בקוסקוס תערובת של ירקות או בשר, אינו מברך על תערובת זו, שברכת מזונות שבירך על הקוסקוס פטרה כל מה שמעורב שם, שהם טפלים לעיקר.

ד. האוכל עוגה ורוצה לשתות תה או קפה באמצע אכילתו, צריך לברך על המשקה שהכל נהיה בדברו, שאין ברכת מיני מזונות פוטרת המשקה. וגם כשהובאו לפניו ביחד, צריך להקדים ולברך בורא מיני מזונות על העוגה, ואחר כך יברך שהכל נהיה בדברו על המשקה, לאחר טעימה מן העוגה. ואם אוכל כזית מהעוגה צריך לברך בסוף "על המחיה" בלבד, לפי מנהגינו שאין מברכים ברכה אחרונה אחר שתיית תה או קפה בעודם חמים.

ה. השותה רביעית מים או מיץ פירות בבת אחת, באמצע אכילת העוגה, צריך לברך שהכל ולבסוף "בורא נפשות". ויקדים בברכה האחרונה ברכת "על המחיה", ואחר כך ברכת "בורא נפשות". אבל האוכל פירות או ירקות שיעור כזית, ואוכל גם כן עוגה, יקדים בברכה האחרונה "בבורא נפשות" על הפרי, ואחר כך ברכת על המחיה. ואם קדם ובירך על המחיה, לא יברך נפשות.

 

 

ו. דברים הנאכלים בתוך הסעודה הבאים ללפת בהם את הפת, כגון בשר ודגים וביצים וגבינה ודייסא, ומיני מלוחים וסלטים, וכן דברים הבאים להשביע, אפילו אוכלם בלי פת, אין צריך לברך עליהם לא לפניהם ולא אחריהם. ואפילו אם לא היו לפניו בעת שבירך על הפת, אינם טעונים ברכה. ואפילו אם הובאו לו באמצע הסעודה מבית אחר. ואם הם דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, דהיינו שאין דרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון תאנים וענבים וכל מיני פירות, אם אוכל אותם בלי פת, טעונים ברכה לפניהם, שברכת המוציא אינה פוטרתם, שאינם מעיקר הסעודה. אבל אינם טעונים ברכה לאחריהם, שכיון שבאו בתוך הסעודה, ברכת המזון פוטרתם. ומ"מ אם סילקו השולחן מלפניהם והביאו שולחן אחר, או שהסירו המפה והביאו מפה אחרת, ועליה פירות לקינוח, צריכים לברך על הפירות בין לפניהם בין לאחריהם, שהרי בכיו"ב ברור שהסיחו דעתו ומשכו ידיהם מן הפת.

ז. ולכן מה שמצוי בחתונות שעוזבים את השולחן בסיום הסעודה ועוסקים בשמחת חתן וכלה, והמלצרים מפנים את השולחנות, ואח"כ פורסים מפה ומניחים פירות, יש לברך עליהם לפניהם ואחריהם, מאחר שהיה כאן סילוק השולחן או סילוק מפה.

ח. האוכל מיני מתיקה, כגון: סוכריה, מסטיק וכו’, שאין דרך לאוכלם עם הפת, מברך עליהם ברכה ראשונה. אבל אינו מברך ברכה אחרונה, שברכת המזון פוטרתם. אבל אם אוכלם עם הפת, אינו מברך עליהם אף ברכה ראשונה.

ט. וכן האוכל חבוש מבושל, מברך עליו בורא פרי העץ, שאף שהוא מבושל, הדרך להביאו לקינוח סעודה, ולא לשם מזון, ולכן צריך לברך עליו תחילה.

י. לכתחילה אין ראוי לאכול עוגה בתוך הסעודה, מאחר שיש ספק ברוב העוגות אם ברכת מזונות או המוציא. ורק מחמת הספק נהגו לברך, שלא בשעת הסעודה, מזונות. ולכן האוכל עוגה בתוך הסעודה אינו מברך עליה. וטוב שיכוין בברכת המוציא לפטור גם את העוגה. ובעוגה שיש בתוכה אגוזים ודבש וכו’, והעיסה נילושה עם סוכר, וגם היא יבשה שכוססים אותה, כמו בקלאווה, או גלילית, שבעוגה כזו לכל הדיעות מברכים מזונות, ואוכלה לשם קינוח, לאחר שכבר שבע מאכילתו, יכול לברך על זה מזונות.

יא. יש הנוהגים בשבת ויום טוב, לברך על בשר ודגים, ביצים ומיני תבשיל קודם הנטילה והמוציא, כדי להשלים מאה ברכות בשבת. ויש להם על מה שיסמוכו. ואין חילוק בזה בין אנשים לנשים. וכיון שאוכלים קודם הסעודה, יזהרו שלא יאכלו כזית, כדי שלא יכנסו בספק ברכה אחרונה. ואם אכלו מהם כזית קודם הסעודה, אחר הקידוש, לא יברכו ברכה אחרונה, שספק ברכות להקל.

יב. כשחל ט"ו בשבט בשבת, יש לאכול מפירות שבעת המינים ושאר הדברים שנוהגים לאכול בליל ט"ו בשבט, רק לאחר סיום הסעודה, או אחר שאכל כזית מן הלחם, שאז ברכת המזון פוטרתם. ולא יאכלם בין הקידוש לסעודה, כדי שלא יכנס לספק ברכה אחרונה, וכנזכר לעיל. ובשבת ויום טוב מותר לכתחילה להניח הפירות לאחר ברכת המזון, כדי לברך עליהם גם ברכה אחרונה, ולהשלים בכך חיוב מאה ברכות בכל יום. ואין לחוש בזה לברכה שאינה צריכה. ובימות החול שאינו חסר ברכות להשלים למניין מאה ברכות, לכתחילה אין להניח הפירות לאחר ברכת המזון, אלא אם כן אינו אוכל כשיעור. ואם אכל כשיעור, יברך אחריהם ברכה אחרונה. וכן יעשה בליל ראש השנה, שאחר שבירך המוציא יאכל כזית ויברך על התמרים ושאר דברים שנוהגים לאכול בליל ראש השנה. ואין הבדל בזה בין אנשים לנשים, שגם האישה לכתחילה צריכה לברך מאה ברכות בכל יום.

יג. האוכל ירקות חיים או כבושים בתוך הסעודה, אינו מברך עליהם בורא פרי האדמה, אבל אם אוכל מלפפון חי בסוף הסעודה לקינוח סעודה, או חזרת, קודם ברכת המזון, צריך לברך עליהם האדמה. ואפילו אם אכל מהם בתוך הסעודה כשהם מבושלים, מברך עליהם כשהובאו לפניו חיים לקינוח סעודה. ואפילו אם אכל מהמלפפון החי בתוך הסעודה בסלט, ובא לאוכלו בסוף הסעודה לשם קינוח סעודה, מברך עליו האדמה. שמכיון שתחילה היה בתערובת סלט, ונשתנה הרי פנים חדשות באו לכאן. אלא שאם יש לפניו סוג ירק אחר (שברכתו שווה להם), מהיות טוב יברך עליו ויפטור אותם, אבל אין מעכב. והוא הדין במי שאכל פירות עם לחם (כגון אבטיח או בננה), ובגמר סעודתו אוכל מהם חיים לקינוח, מברך עליהם לפניהם.

יד. האוכל פירות מבושלים בסוכר (קומפוט) בסוף סעודתו לקינוח סעודה, במקום פירות רגילים, צריך לברך עליהם ברכת העץ, וכן המנהג. ואם יאפשר יברך על פרי אחר ויפטור פירות אלה. אבל אין לברך עליהם ברכה אחרונה.

טו. וכן האוכל פודינג בסוף סעודתו, מברך ברכה ראשונה על הפירות שבפודינג (ואם אפשר שיברך על פרי אחר לפוטרו). ואם אוכל לחם עם הפודינג בתחילה וסוף, אף על פי שבאמצע אוכל קצת פודינג על ידי כף בלי לחם, אין צריך לברך עליו שהכל.

טז. האוכל דברים כבושים בסעודה, כגון זיתים או מלפפונים, אינו מברך עליהם, שנחשבים כדברים הבאים מחמת סעודה.

יז. לכתחילה אין ראוי לאכול גלידה בתוך הסעודה או בסיומה, אלא יניחנה לאחר ברכת המזון, ואז יברך ברכת שהכל. ואין הבדל בזה בין גלידה בתערובת חלב, לגלידה שאין  בה תערובת חלב. ואם בכל זאת אוכל מהגלידה בסוף הסעודה, לא יברך.

יח. האוכל באמצע הסעודה עוגה העשויה מבצק פריך הנכסס בשיניים ויש בתוכה גלידה, הנקראת גלילית, רשאי לברך עליה מזונות, כל שאוכלה לקינוח בעלמא. אבל לכתחילה עדיף להשאיר גם עוגה כזו לאחר ברכת המזון, שאז יוכל לברך עליה מזון בשופי.

יט. מי ששתה יין כשיעור ומיד ישוב לאכול, לא יברך על הגפן, שברכת המזון פוטרתו. וכן אם אכל כזית עוגה סמוך לסעודה, לא יברך על המחיה שברכת המזון פוטרתו. ואין חילוק בין עוגה שברכתה מזונות לכולי עלמא, או בעוגה שיש בה מחלוקת אם ברכתה מזונות או המוציא. וכן אין חילוק בין אם אכל קודם הסעודה, וידע שהוא עומד לסעוד, לבין אם אכל כשיעור ואחר כך הזמינוהו לאכול מיד, שבכל זה לא יברך ברכה אחרונה על העוגה, או על הפירות, או על המים. וכן האוכלים פירות או ירקות כשיעור סמוך לסעודה, לא יברך אחריהם ברכה אחרונה קודם שסועד. ולכתחילה ראוי שלא לאכול כשיעור סמוך לסעודה. ואם רצה יאכל וישתה כשיעור ברכה אחרונה, ויברך, וישהה מעט ויעשה היסח הדעת בין הברכה האחרונה ובין נטילת ידיים לסעודה.