דין סחיטה בשבת ומלאכת דש,דין סחיטת לימון ועוד

 

 

א. כל פרי שנוהגים באיזה מקום לסוחטו כדי לשתות את מימיו מחמת צמא או תענוג, [מפני שהפרי מצוי במקום ההוא בשפע רב] אסור לסוחטו בשבת בכל העולם כדין תותים ורימונים.

ב. ולפיכך אסור לסחוט אגסים מפני שבכמה מדינות נוהגים לסוחטן למשקה.

ג. וכן אסור לסחוט תפוחי עץ בשבת, שיש מקומות שרגילים לסוחטם. וכן אסור מדברי סופרים לסחוט בשבת תפוחי זהב ואשכוליות למימיהם, הואיל ונוהגים לסחוט מהם הרבה מאד במקומותינו. וכן יש להחמיר בעגבניות וכדומה שלא לסוחטן אלא על גבי מאכל.

ד. וכן אסור לסחוט בשבת מנגו, קלמנטינות, אננס, וכיוצא באלה, שמאחר שהדרך לסוחטן למימיהם, ממילא אסור לסוחטן בשבת מדרבנן. (ילקו"י ד/ג שמג)

ה. פירות שאין דרך לסוחטן בשום מקום בעולם מותר לסוחטם בשבת אף לצורך המשקה, שאינו אלא כמפריד אוכל מאוכל. ואפילו אם הדרך לסחוט אותם לשתות מימיהם לרפואה, מותר.

ו. ומכל מקום נראה שלא הותר לסחוט פירות אלה אלא ביד, אבל לא במסחטה, אפילו ידנית שאינה פועלת על ידי חשמל, משום דהוי כעובדין דחול. [והדבר פשוט שמיקסר הפועל על ידי חשמל בלאו הכי אסור להשתמש בו בשבת]. (ילקו"י ד/ג שדמ)

ז. יש אומרים שאסור לחתוך אשכוליות לחצאין ולתת עליהם סוכר ולאכול מהאשכולית בכפית, שנמצא סוחט בשבת. ויש מתירים אף שעל ידי אכילתו נסחט קצת משקה מהפרי, שהרי אינו מתכוין דוקא למיץ בשעה שהוא אוכל, וגם לא ייבצר שמעט מהפרי מתערב עם המשקה שבכף. וכן עיקר. (ילקו"י ד/ג שמה)

ח. יש אומרים שאסור למצוץ בשבת בפיו מן הענבים את המשקה שבהם, וכן אסור למצוץ בפיו את המרק מתוך הבשר, או את היין מתוך פת ששרו אותה ביין. ויש מתירים בזה בין בענבים ובין בבשר ופת הבלועים בהם משקים. ואף-על-פי שהעיקר כסברת המתירים, מכל מקום נכון להחמיר בענבים שעיקר איסור סחיטתם מן התורה, לבל ימצוץ המשקה בפיו. אבל בשאר פירות שסחיטתם אסורה רק מדברי סופרים, כגון תותים ורימונים תפוחי זהב ואשכוליות, יש להקל. וכן יש להתיר למצוץ הבשר שנשרה במרק והפת שנשרה ביין. במה דברים אמורים כשמוצץ הענבים דרך יניקה ואינו מכניסם לתוך פיו, אבל אם מניחם לתוך פיו ומוצץ המשקה ואחר כך משליך החרצנים והזגים, מותר לכל הדעות, שדרך מאכל הוא.

ט. בוסר, והם ענבים שעדיין לא נתבשלו כל צרכן, אסור לסוחטן בשבת אפילו לתוך קערה שיש בה אוכל, ואף שמותר לסחוט פירות לתוך קערה שיש בה אוכל כאשר יבואר להלן, מכל מקום בבוסר אסור, שמאחר ואינם ראויים לאכילה, נמצא הסוחטן כבורר אוכל מתוך פסולת. ובמקום צורך כל שהוא יש לסמוך על סברת המקילים כשעושה כן על מנת לאכול לאלתר, הואיל וגם בבורר אוכל מתוך פסולת בעלמא כל שעושה לצורך אכילה לאלתר מותר.

י. פירות או ירקות הכבושים בחומץ או במי מלח, [כגון מלפפון חמוץ, וכדומה], וכן ירקות שלוקים, מותר לסוחטן בשבת לתוך קערה ריקה, כל שאינו צריך למים היוצאים מהם, ואינו סוחטם אלא כדי לתקנם ולהכשירם לאכילה. וכן מותר לסחוט לפת או חצילים מטוגנים, או שאר ירקות מבושלים, מהשומן שנבלע בהם, כשעושה כן כדי לתקן את האוכל, [שקשה לאוכלם מרוב שמנינותם]. ואם הוא צריך למימיהם אינו מותר לסוחטן אלא לתוך קדירה או קערה שיש בה אוכל. אבל אם אין בה אוכל, אסור. (ילקו"י ד/ג שנ)

         

 

יא. מותר לסחוט לימון בשבת, שהעיקר לדינא לדידן כדעת מרן בשולחן ערוך, להקל בזה בכל ענין, בין כשסוחטו בפני עצמו לתוך כלי ריקן ובין כשסוחטו לתוך כלי שיש בו משקה, או על מנת לערבו אח"כ בתוך אוכל. והמחמיר שלא לסחוט לימון אלא גבי אוכל, תבוא עליו ברכה. (ילקו"י ד/ג שנ)

יב. ומכל מקום אם עושה לימונדה נכון לחוש לכתחילה לדברי המחמירים שלא לסחוט את הלימון לכוס ריק ואחר כך ליתן שם סוכר ומים, אלא יתן את הסוכר בתחילה לתוך הכוס, ויסחוט עליו הלימון באופן שהמיץ יבלע בסוכר, ואחר כך יערה עליו מים. ואף שמעיקר הדין נתבאר שאין איסור בסחיטת לימון בשבת, מכל מקום כיון שהוא דבר שבנקל אפשר להחמיר בו, לפיכך טוב שיסחוט את הלימון על גבי סוכר, וכמבואר. ואם אין הלימון נבלע בסוכר אלא צף מעליו, אין טעם לחומרא זו, שבזה לא שייך לומר משקה הבא אל האוכל כאוכל דמי, ולכן יסמוך על עיקר הדין שמותר לסחוט לימון בשבת. (ילקו"י ד/ג שנב)

יג. אם רוצה לסחוט לימון לתוך כוס תה חם, אין לסחוט הלימון לתוך הסוכר קודם שיערה מים רותחים מכלי ראשון לתוך הכוס, מפני שכשמערה מים חמים שהיד סולדת בהם מהכלי שעל האש, הרי הוא מבשל מי הלימון בעירויו, ונמצא שעושה חומרא המביאה לידי קולא. אלא יערה הרותחים לכוס ריק, ומשם יערה לתמצית הלימון והתה. וטוב להחמיר שלא לסחוט לימון לתוך כוס תה חם שהיד סולדת בו [כלי שני], מפני שיש אומרים שהלימון נחשב דבר חריף שמבשל אף בכלי שני כמו בקלי הבישול. ולכן טוב שימתין מעט עד שהתה יצטנן מעט ולא יהיה חם בחום שהיד סולדת בו, ואז יוכל לסחוט לתוכו את הלימון. (ילקו"י ד/ג שנב)

יד. מותר לשפשף הידים בחתיכת לימון שנסחט, כדי להעביר הלכלוך, אף שהלימון נסחט בשעת רחיצת ידיו. ומעיקר הדין יש להקל בזה אפילו בלימון שעדיין לא נסחט, וסוחטו בעת השפשוף בידיו. (ילקו"י ד/ג שנג)

 

 

טו. מותר לסחוט אשכול ענבים בשבת לתוך קדרה שיש בה תבשיל, או לתוך קערה וצלחת שיש בהם אוכלים, שמשקה הבא לתוך האוכל דינו כאוכל, והרי הוא כמפריד אוכל מאוכל שאין בזה משום מפרק. וכל שכן שמותר לסחוט שאר פירות כגון תפוחי זהב ואשכוליות לתוך אוכל מהטעם הנ"ל. לפיכך מותר לסחוט בשבת תפוזים לתוך סלט פירות או גזר מרוסק [שריסקוהו מערב-שבת] כדי להטעימם. וכן מותר לסחוט פירות על גבי בננה או תפוח-עץ מרוסקים לצורך הכנת מאכל לתינוקות. במה דברים אמורים כשהמאכל שבתוך הקערה מרובה והמשקה הנסחט עליו מתערב ורובו נבלע בתוכו ומתקנו, ולכן נחשב כאוכל. אבל אם המאכל הוא דבר מועט והמשקה הנסחט צף עליו מפני ריבויו של המשקה, הרי הוא מפרק ואין בזה היתר כלל. (ילקו"י ד/ג שנד)

טז. אם סוחט ענבים לתוך קערה שאין בה אוכל, אף שדעתו אחר כך לתת שם אוכל, הרי זה אסור מדרבנן, כיון דלא מוכחא מילתא שעושה כן לצורך האוכל. ולצורך חולה שאין בו סכנה, מותר [אף בכהאי גוונא שסוחט לתוך קערה שאין בה אוכל, ודעתו לערבם אחר כך עם אוכל], כשעושה כן על ידי שינוי. ואם עושה כן לצורך מניעת צער, וכיוצא בזה, יש להקל על ידי אמירה לגוי כיון דהוי שבות דשבות במקום צער. (ילקו"י ד/ג שנה)

יז. מה שיש נוהגים לתת שתיים או שלש כפיות סוכר לתוך הכוס, וסוחטים על זה תפוחי זהב חצי כוס או יותר, באופן שהמשקה צף על הסוכר, יש למחות בידם, שאיסור גמור הוא [מדרבנן] משום מפרק. ובלאו הכי אין המשקה בא לתקן את האוכל, כי אדרבה הסוכר נטפל למשקה ונימוח בתוכו, ולא שייך בזה משקה הבא לאוכל כאוכל דמי. [וכל שכן שאין להקל בזה בענבים]. (ילקו"י ד/ג שנו)

יח. אין לסחוט פירות העומדים למשקים לכוס שבו משקה, שאין המשקה כאוכל לענין זה.

יט. משקים שזבו מאליהן בשבת מענבים, אפילו היו הענבים עומדים לאכילה אסור לשתות המשקים הללו עד למוצאי שבת, גזרה שמא יסחוט בידים. אבל משקים היוצאים מתותים ורימונים, אם עומדים למשקים אסור לשתות המשקים היוצאים מהם, ואם עומדים לאכילה, משקים היוצאים מהם מותרים בשבת, הואיל ואין איסור סחיטה בהם אלא מדברי סופרים. 

כ. הפורס תפוזים או שאר פירות ונתקבץ שם מעט משקה שנסחט מאליו בשעת החיתוך, מותר לשתותו בשבת. (ילקו"י ד/ג שנז)