דינ משלוח מנות

 

 

א. מי ששולח לחבירו מולייתא (פסטיל) הממולא בשר, או עיסה מטוגנת שממולאת בזרעונים וקטניות (סמבוסך), שיש להוסיף מנה נוספת ממין אחר, כדי שיהיו ב’ מנות.

ב. השולח פת ותבשיל, חשוב כשתי מנות ויוצאים בזה ידי חובת משלוח מנות. (ילקו"י ה/שכז)

ג. ראוי להיזהר במצוות משלוח מנות, שיהיו המנות יקרות וחשובות, לפי ערך הנותן, כדי להראות חיבה וריעות למקבל. ואם המקבל עשיר יותר, טוב שיהיו גם לפי ערך המקבל. וטוב שיהיה בהם כדי שיעור סעודה. (ילקו"י ה/שכח)

ד. לכתחילה טוב לשלוח את שתי המנות בבת אחת, ולא בזה אחר זה כי בזה חשיבותם ניכרת יותר. ונכון לחלק המנות לתת כל מנה בכלי בפני עצמו. (ילקו"י ה/שכט)

ה. כל המרבה לשלוח מנות לריעים הרי זה משובח, שעל ידי זה מרבים חיבה וריעות בין אדם לחבירו. ומכל מקום כל ששלח מנות כהלכה לאדם אחד מחבריו, אין צריך להזהר בכל הפרטים הנ"ל כששולח ליתר חבריו, שאין זה אלא להידור מצוה. (ילקו"י ה/שלא)

ו. מנהג נכון שלא לעשות סעודת פורים עד לאחר שיקיים מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים. אבל לטעום מעט לפני כן מותר, ואין בכך כלום. (ילקו"י ה/שלא)

ז. יוצא אדם ידי חובת משלוח מנות כששולח לרבו, שהוא גם כן בכלל: ומשלוח מנות איש "לרעהו". (ויש בזה גם מצות עשה דכבוד תורה לשלוח לרבו). וכן הבן ששולח לאביו משלוח מנות, וכן רב ששלח לתלמידו, ואב ששלח לבנו, יצאו ידי חובת משלוח מנות.

ח. השולח מנות לרעהו בעילום שם, שאין המקבל יודע מי שלח אליו המנות, יש אומרים שלא יצא ידי חובת משלוח מנות, ולכן יחזור וישלח מנות לצאת ידי חובה. ומצות משלוח מנות היא דוקא ביום פורים ולא בליל פורים. (ילקו"י ה/שלג)

ט. אשה חייבת במשלוח מנות, ותשלח לרעותה. ולא ישלחו איש לאשה, ואשה לאיש. פן יבואו לידי ספק קדושין, אלא ישלחו איש לאיש ואשה לאשה. (ילקו"י ה/שלג)

י. הבנים הסמוכים על שולחן אביהם, מבן י"ג שנים ומעלה, והבנות מגיל י"ב שנה ומעלה, חייבים במשלוח מנות לחבריהם. ואפילו קטנים שהגיעו לחינוך, טוב לחנכם למצוה זו.

יא. עני המתפרנס מן הצדקה גם כן חייב במשלוח מנות. ואם אין לו לסעודת פורים אלא מנות אלו, יחליפם עם חבירו העני, שהוא ישלח אליו סעודתו וחבירו ישלח אליו הסעודה שלו. ובזה יקיימו ומשלוח מנות איש לרעהו. אבל השולח לחבירו מנות, ומתנה עמו שהם מתנה על מנת להחזיר, אינו יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות. (ילקו"י ה/שלד)

יב. הלוקח מנותיו בעצמו ומביאם לחבירו, יוצא ידי חובת משלוח מנות, ואין צריך לשולחם על ידי שליח דוקא. וכן השולח מנות על ידי קטן שלא הגיע למצות, או אפילו על ידי גוי, שאין מועיל בהם דין שליחות, אף על פי כן יצא ידי חובת משלוח מנות. והשולח מנות לקטן לא יצא וצריך לחזור ולשלוח מנות לגדול. (ילקו"י ה/שלה)

יג. השולח מנות לאדם "חשוב", אין אותו המקבל יוצא ידי חובת משלוח מנות בקבלתו, מפני הנאתו של השולח מנות אליו, שעל כל פנים אין כאן אלא הנאה בלי אכילה.

יד. השולח מנות לרעהו וסירב הלה לקבלם כגון שמחל לו עליהם, יחזור השולח ויקיים מצות משלוח מנות לאדם אחר. (ילקו"י ה/שלו)

טו. השולח עוף שחוט לחבירו מכלל המנות, ויצא טרף, צריך לחזור ולשלוח מנה אחרת תחתיו, ואז יקיים משלוח מנות. והשולח מנות לחבירו ונגנבו או נאבדו צריך לשלוח מנות אחרות תחתיהם. ומי שהוא אבל בתוך י"ב חודש על אביו או על אמו, מותר לשלוח לו מנות. והאשכנזים נוהגים שלא לשלוח לו מנות. (ילקי"י הכשלז הליכות עולם ח"א עמ’ רלז)