דיני ברכת הקשת והחמה,ברכות פרטות ועוד

 

א. אין לברך שהחיינו עם ברכת החמה. ויש נוהגים באותה שעה ללבוש בגד חדש, ומברכים שהחיינו. ונוהגים שהשליח ציבור מברך ברכה זו בקול קם, והקהל מברכים עימו בלחש. ויש נוהגים שהשליח ציבור מברך לבדו, והקהל יוצא ידי חובה מדין שומע כעונה, ועונים אחריו אמן. והמברך והשומעים יכוונו לצאת ידי חובה. ויש נוהגים שהשליח ציבור מברך בקול רם, ואחר שסיים הברכה הקהל חוזר ומברך אחריו, כדרך שעושים כן בספירת העומר. וכל מנהג יש לו על מה שיסמוך. ויש אומרים שהנשים חייבות בברכה זו, ויש חולקים, ולכן נכון שהנשים תעמודנה בצד האנשים, בנפרד, ותשמענה את הברכה מהשליח ציבור, ויצאו ידי חובתן. וסומא לא יברך ברכת החמה בשם ומלכות, אלא ישמע מהשליח ציבור ויכוין לצאת.

ב. אם השמים מכוסים בעבים, ואין השמש נראית כלל, אף על פי שאור זריחתה ניכר, הואיל ואין גלגל החמה נראה ברקיע, אין לברך ברכת החמה בשם ומלכות. אבל אם היו העננים זקים וקלושים, וכעין מסך דק, ורואים את גלגל החמה ברקיע, מברכים ברכת החמה בשם ומלכות. ואם כשהיתה מכוסה בעננים בירכו עליה בלי שם ומלכות, ושוב חזרה וזרחה בעבים, רשאים לברך בשם ומלכות. ואם יום תקופה החמה היה מעונן וגשום, והחמה מכוסה בעבים, ובאמצע קריאת שמע זרחה השמש, ויש חשש שאם לא יברכו עתה, תחזור ותתכסה שוב בעננים, ואולי שוב לא יוכלו לברך עליה, אם אפשר לסיים הפרק, ולהפסיק ולברך בבין הפרקים שפיר דמי, ואם אין שהות כלל, כגון שהעבים סמוכים לחמה, יפסיקו אף באמצע הפרק ויברכו ברכת החמה, מפני שהיא מצווה עוברת.

ג. המרכיב משקפיים רשאי לברך ברכת החמה כשרואה אותה דרך המשקפיים, ואינו צריך להסירם. ואפילו אם היו המשקפיים כהות, כגון משקפי שמש. אולם הרואה דמות השמש בראי, אינו מברך ברכת החמה.

ד. לכתחילה יש להדר בברכה זו ברוב עם ובציבור, ומי שלא השיג מניין לומר ברכת החמה מיד בתחילת היום, אין להשהותה כדי לאומרה במניין, אלא יזדרז לאומרה ביחידות, שמצוות זריזין מקדימים למצוות עדיפה על מצוות ברוב עם הדרת מלך. וחולה שאינו יכול לצאת מביתו, ומרותק למיטתו, אם רואה את גלגל החמה דרך חלון ביתו, יכול לברך עליה, ואפילו אם הוא יושב או שוכב רשאי לברך. ואין צריך שיעמוד בעת הברכה.

ה. הנוהגים לומר עלינו לשבח לאחר ברכת החמה, כשיאמרו ואנחנו כורעים ומשתחווים וכו’, יזהרו מאוד שלא ישתחוו כנגד הצד של השמש אל מול השמש, אלא יפנו לצדדים, וישתחוו לה’ בהדרת קודש.

 

 

ו. המתפלל על מה שעבר, כגון שנכנס לעיר ושמע קול צווחה, ואמר יהי רצון שלא יהיה קול זה בתוך ביתי, או שהיתה אשתו מעוברת אחר ארבעים יום לעיבורה, ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זה תפילת שווא. אלא יתפלל אדם על העתיד לבוא, ויתן הודאה על לשעבר. כגון הנכנס לעיר גדולה אומר, יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו שתכניסני לכרך זה לשלום, והנכנס בשלום אומר, מודה אני לפניך ה’ אלוקינו שהכנסתני לכרך זה בשלום. ביקש לצאת אומר, יהי רצון וכו’ שתוציאני מכרך זה בשלום.

ז. מי שאשתו צריכה ללדת, יתפלל עליה שתלד לחיים טובים ולשלום, ויהיה זרע של קיימא, ועוסק במצוות ובמעשים טובים.

ח. הנוסע מעיר לעיר שיעור פרסה, מברך תפילת הדרך עם צאתו מהעיר. ואין צריך לעצור את הרכב כדי לברך תפילת הדרך, אלא יכול לברך כשהוא נוהג ברכב. ואין צריך לומר אותה אלא פעם אחת ביום, ואפילו אם ינוח בעיר באמצע היום. אבל אם דעתו ללון בעיר, ואחר כך נמלך ויצא מהעיר כדי לשוב לביתו וכו’, צריך לחזור ולברך תפילת הדרך פעם נוספת. ואין לאומרה כשעדיין הוא בתוך העיר, אלא לאחר שיצא מהעיר ויתחיל בנסיעתו בכביש בין עירוני. ואם שכח לאומרה, יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע בתוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה. ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה.

ט. וכן הטס במטוס ושוהה בטיסה שיעור שעה ושתיים- עשרה דקות, אומר תפילת הדרך בשם ומלכות, וכשמגיע למחוז חפצו יברך ברכת הגומל. והטס במטוס/ אוירון הליכה וחזרה בו ביום, ובצירוף ההליכה והחזרה יש שיעור שעה וחומש ששוהה בטיסה, מברך תפילת הדרך וברכת הגומל, בשם ומלכות.

י. לעולם יהיא אדם רגיל לומר: כל מאן דעבד רחמנא לטב עביד.

יא. אם אי אפשר לו לאדם ללמוד אחר הצהריים בלא שינת צהריים, יישן, וכשניעור משינתו אין צריך לברך אלוהי נשמה, אבל יטול ידיו בכלי בלא ברכה. ואין להאריך בשינת הצהריים. וגם בזה לא תהייה כוונתו להנאת גופו, אלא להחזיק גופו לעבודת הבורא. וכן בכל מה שיהנה מעולם הזה לא יכוין להנאתו, אלא לעבודת הבורא. כדכתיב, בכל דרכיך דעהו, ואמרו חכמים כל מעשיך לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון אכילה ושתיה והליכה וכו’, כולם לעבוד את בוראך, או לדבר הגורם לעבודתו, שאפילו אם היה צמא או רעב ושתה להנאתו, אינו משובח, אלא יכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו.

 

יב. מה שיש נוהגים שמתפללים תפילת מנחה מקוצרת בלי חזרת השליח ציבור, אין מנהג זה נכון לפי ההלכה, וחובה לבטלו. אולם אם יש מניין מצומצם, ומתוך העשרה ישם כמה אנשים שאינם מהוגנים, שלא יטו אוזן קשבת לשמוע את חזרת השליח ציבור, ולענות אמן, יש להעדיף באופן כזה להתפלל תפילת שמונה עשרה אחת, בין בשחרית ובין במנחה. וכשיש שם מניין של יראי שמים, ומכל שכן כשיש שם מספר גדול, שלא ייבצר שיש עשרה המכוונים לפחות בסוף הברכות של החזרה, חובה התפלל מנחה עם החזרה, וחלילה להקל. ולכן חובה קדושה מוטלת על ראשי הישיבות לבטל מה שנהגו בכמה ישיבות, לדלג על חזרת השליח ציבור, ולהחזיר עטרה ליושנה ולהנהיג חזרת השליח ציבור כתקנת גאוני ישראל, ויעמדו על המשמר וישגיחו שהקהל יטו אוזן קשבת לברכותיו של השליח ציבור לענות אמן.

יג. כשהזמן מצומצם והשליח ציבור אומר תפילה אחת בקול רם, עד האל הקדוש, נכון יותר שכל הקהל יתפללו תפילת העמידה מילה במילה עם השליח ציבור, וכשיגיעו לקדושה יאמרו יחד כל נוסח הקדושה, וימשיכו התפילה בלחש, וזה יותר נכון ממה שיש נוהגים להמתין מלהתפלל עד לאחר שמסיים השליח ציבור ברכת האל הקדוש, כדי לענות אמן אחר ברכותיו, ואחר כך מתחילים להתפלל תפילת שמונה עשרה, וכן המנהג כסברא ראשונה.

יד. אם הוא תענית ציבור, והיתה השעה דחוקה והתפללו קדושה, כשיגיע השליח ציבור לברכת רפאינו יאמר שם עננו בקול רם ברכה בפני עצמה, והקהל ישמעו ויכוונו לברכתו, וימשיכו בתפילתם, וכשיגיעו לשומע תפילה יאמר בלחש תפילת עננו, חוץ מהשליח ציבור, וימשיכו התפילה עד הסוף.

טו. צריך אדם להתפנות מכל עסקיו כדי להתפלל מנחה, ועל כן מנעו חכמים לכל אדם לעשות כמה מלאכות קבועות סמוך לזמן מנחה, שלא ישכח להתפלל. ולכן אמרו, לא ישב אדם אצל הספר להסתפר סמוך למנחה וכו’. ומכל מקום יש המקילים להסתפר אפילו אחר שהגיע זמן מנחה קטנה, מאחר ויש אצל הספר מספר זוגות של מספריים, ואפילו אם ישבר הזוג לא יצטרך לחזר אחר זוג אחר. והמקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו.

טז. אין צריך להימנע מלהסתפר בלילה, וכל שכן שאין להימנע מלהסתפר אחר חצות היום לאחר תפילת מנחה, ואפילו לדעת האר"י ז"ל אפשר להקל בזה.

יז. דיינים הדנים סמוך למנחה גדולה, אינם צריכים להפסיק את הדיון כדי להתפלל מנחה גדולה. ואם רוצים לכתחילה לישב לדין כדי לגמור הדין, ומעמידים אצלם שמש בית דין שיזכיר להם על תפילת מנחה, יש להם על מה שיסמוכו.

יח. מה שרבים נהגו לאכול ארוחת צהריים קודם שהתפללו מנחה, כבר כתבו האחרונים להליץ על המנהג, שיש להם על מה שיסמוכו. ומכל מקום עדיף יותר להתפלל מנחה קודם הסעודה. אולם בסעודה גדולה כגון סעודת מילה, או סעודת שבע ברכות ונישואין, נכון להתפלל מנחה גדולה קודם הסעודה. והמקילים לאכול קודם שיתפללו מנחה גדולה יש להם על מה שיסמוכו. אבל סמוך למנחה קטנה המקילים בזה אין להם על מה שיסמוכו.

יט. מי שקראוהו לסעודת מצווה והמסובין כבר התפללו מנחה, אינו רשאי להתפלל יחיד כדי להשתתף עימם בסעודה. ומכל מקום מותר לאכול פירות הרבה, או פת כביצה בלבד, ומשקה ושאר תבשילים העשויים מחמשת מיני דגן מותר, אם אינו קובע עליו סעודתו.

 

כ. תפילת מנחה תקנוה כנגד תמיד של בין ערביים, שזמנו חצי שעה אחר חצות היום (משש שעות ומחצה מהיום, בשעות זמניות). וכיון שבשאר ימות השנה (לבד מערב פסח) לא היו מקריבים קרבן התמיד אלא מתשע שעות ומחצה, לפיכך לכתחילה ראוי להתפלל מנחה קטנה, שהוא לאחר תשע שעות ומחצה מהיום. ולעולם יהא אדם זהיר וזריז בתפילת המנחה, שלא ישהה אותה, אלא מיד כשיגיע זמנה יתפלל במניין. ומכל מקום הרוצה לסעוד ארוחת צהריים לפני תפילת מנחה, ראוי יותר לנהוג להתפלל מנחה גדולה קודם שיאכל. ולפיכך, מנהג הישיבות הקדושות להתפלל בכל יום מנחה גדולה לפני ארוחת צהרים, הוא מנהג שיסודתו בהררי קודש, וכן ראוי לנהוג.

כא. מי שאינו משיג מניין לתפילת מנחה קטנה ויש לו מניין רק לתפילת מנחה גדולה, עדיף להתפלל לכתחילה מנחה גדולה, ובציבור, מאשר להתפלל מנחה קטנה ביחיד, וכן ראוי להורות.