דיני האש ביום טוב,שלא להכין מיום טוב לחבירו ועוד

 

    

אסור להוליד אש ביום טוב, לפיכך אין מוציאים אש מן האבנים או מן העצים, שלא הותר ביום טוב להבעיר לא מאש מצוייה. ולכן אסור להדליק בגפרורים ביום טוב על ידי חיכוך בקופסת הגפרורים, שהרי הוא כמוליד אש ביום טוב.

 

א. אין לגפרורים דין מוקצה ביום טוב, כיון שראוי להשתמש בהם על ידי הדלקה מאש מצויה. (יבי"א ב/נז סק"ד. יחו"ד א/לג)

ב. מותר להדליק גפרור מגחלים עמומות שאין בהם שלהבת כלל, אבל להדליקו מאפר (רמץ) חם, שאין שם אש כלל, יש להחמיר. (ילקו"י ה/תסז)

ג. מותר להדליק גפרור מראש הזכוכית של מנורת נפט (לאמפא), אף על פי שאינו נוגע ממש בראש השלהבת. (יבי"א ב/כז)

ד. יש להתיר להדליק סיגריה ביום טוב על ידי שאיפה בפה מראש מנורת נפט, אף על פי שאין הדלקת הסיגריה נעשית מהאש עצמו. והוא הדין להדלקת כירים של גז. אבל אסור בהחלט להשתמש במצית חשמלי או אלקטרוני ביום טוב, הן להדלקת הגז או להדלקת סיגריה. (יחו"ד א/לג)

ה. ראוי להחמיר שלא לקחת ביום טוב נייר שכתוב בו אותיות ולהדליק ממנו מאש לאש באופן שאפשר להדליק בלא זה. ויש אומרים שאין בזה משום מוחק האותיות. (יבי"א ה/לט סק"ה)

ו. אסור להדליק חשמל ביום טוב, מפני שהוא כמוליד אש ביום טוב, וכמו כן אסור לכבות החשמל ביום טוב. ומכל מקום במקומות שנוהגים להדליק החשמל ביום טוב, על פי הוראת רבותיהם, אין למחות בידם בחוזקה, אלא ראוי ונכון להסביר להם בלשון רכה ונעימה, שלא להדליק ולכבות החשמל ביום טוב. ובאופן שאין אפשרות אחרת מותר לומר לגוי להדליק לו החשמל ביום טוב, אולם אין להתיר לומר לו לכבות החשמל. ובמקומות שאין מנהג להדליק חשמל ביום טוב, אם יש כאלה שמקילין בדבר יש למחות בידם לבטל מנהגם. (יבי"א ב/נו. א/יט סק"ז. ג/טו סק"ג. כס סק"ו. יחו"ד א/לב)

ז. אין ספק שמצוה רבה להזהיר את הרבים מחומרת האיסור של נהיגה ברכב או באופניים גם ביום טוב, הן לנהג והן לנוסעים ברכב, שיש בזה כמה איסורים. (יחו"ד ג/לו)

ח. יש אומרים שמי ששכח להכין אש מערב יום טוב, גם אם יכל לעשות כן, מותר לו לומר לגוי להדליק עבורו אש ביום טוב. ויש חולקים. ומכל מקום אין להתיר לומר לו לכבות האש ביום טוב. (יבי"א אכו סק"ג)

ט. כבר נתבאר שאין להתיר עריכת הגרמופון בשבת או ביום טוב, וכן פתיחת הרדיו אסורה אף ביום טוב, אף אם מכין ההדלקה על ידי שעון שבת. (יבי"א ג/כט)

י. אסור להשמיע קול שיר מטייפ ביום טוב. וכן אסור להקליט במכונת ההקלטה, אפילו אם היתה המכונה ערוכה מערב יום טוב. (יבי"א ד/מו)

יא. פשט המנהג להתיר להשתמש בפרימוס ביום טוב, ולא חוששין שיבוא לנפח ולהגביר האש. (יבי"א א/לא סקי"א. ג/כ סק"י)

יב. אין נופחים במפוח של אומנים להבעיר הגחלים, אלא ינפח בשפופרת. ונהגו היתר במפוח של בעלי בתים על ידי שינוי להופכו מלמעלה למטה. ומפוח הקבוע במכונת בישול (פרימוס) מותר לנפח בו, שאינו נראה כעושה מלאכת אומן, הואיל ויד כל אדם שווה בו לצורך בישול. והוא הדין למפוח של פנס (לוקס). (ילקו"י ה/תע)

 

 

 

 

יג. אסור לאפות או לבשל מיום טוב לחול, ואפילו למוצאי יום טוב אסור, ואפילו מיום טוב לשבת אסור לבשל בלי עירובי תבשילין, וכן אסור לבשל מיום טוב ראשון ליום טוב שני, אפילו בשני ימים טובים של ראש השנה, ואפילו דבר שאינו מלאכה, רק טירחא בעלמא כגון הדחת קערות וצלחות. (ילקו"י ה/תע)

יד. מותר לאשה לבשל קדירה מלאה בשר או דגים קודם סעודת הצהרים, אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ואף על פי שעיקר כוונתה לצורך החול. ומכל מקום לכתחילה צריכה להזהר שלא תאמר בפירוש שעושה לצורך חול. אבל אחר סעודת צהרים אסור לה לבשל לצורך הלילה על מנת שתאכל כזית אחת מן הקדרה, שאין זה אלא הערמה. (ילקוט יוסף חלק ה’, מועדים, עמוד תע)

טו. אשה שעברה ובישלה מיום טוב לחול, בין שעשתה כן במזיד, בין שעשתה כן בשוגג, לצורך חול בלבד, בין שעשתה על ידי הערמה, התבשיל מותר באכילה. (שם)

 

 

 

 

טז. מותר לדוך תבלין ביום טוב כדרכן, שהרי אם ידוך אותם מערב יום טוב יפוג טעמם, אבל מלח אינו נדוך ביום טוב אלא אם כן היטה המכתשת בכדי שישנה ממנהגו בחול, שהרי אין המלח שנדוך מאתמול מפיג טעם. ואין שוחקים פלפלים שלהם, שדומה למעשה חול, אלא ידוכן כדרכו במדוכה אפילו בלא שישנה במדוכה. (ילקו"י ה/תעא)

יז. מותר לדוך הקפה במדוכה בלי שינוי ביום טוב, מפני שהקפה מפיג טעם ודינו כתבלין, ונחלקו האחרונים אם מותר לשחוק הקפה בריחים שלהם, והעיקר להתיר בריחים קטנות המצויות אצל בעלי בתים, אך לא בריחים גדולות של בעלי הטחנות לתעשיית הקפה. והמחמיר לכותשו במכתשת, תע"ב. (יבי"א ג/כג סקי"ז)

יח. אף על פי שיש אומרים שהטוחן קפה בריחים גדולות המצויות אצל בעלי הטחנות, חייב משום טוחן, במקום צורך גדול, כגון שכואב לו הראש, מותר לומר לגוי לטחון לו קפה בריחים שלהם. (יבי"א ג/נג סקי"ז)

יט. מותר למדוד תבלין לפני נתינתן לקדרת הבישול בכדי שלא יקדיח תבשילו, והוא הדין למלח, אבל לשקול בשר אפילו בביתו לדעת כמה יבשל, ואפילו אינו שוקל במשקל הרגיל אלא שוקל לעומתו כף או סכין אסור. אבל אם שוקל לצורך מצוה כגון שרוצה לשקול הכזיתות של המצה והמרור בליל פסח וכדומה, יש להתיר לשקול ביום טוב. וכן אין מודדין אורז כדי לבשל אלא יקח באומד הדעת. (ילקו"י ה/תעא)