דיני היסבה ואבע כוסות

 

 

א. ההיסבה צריכה להיות בצד שמאל, ואם הסב בצד ימין, כאלו לא הסב כלל, ובמצה צריך לחזור ולאכול, וכן בארבע כוסות חוזר לשתות בהיסבה. והנשים שלא היסבו, וכן איש שאינו בקו הבריאות וקשה לו לחזור ולשתות, כדאים הם הפוסקים המקילים שלא להצריכם לחזור ולשתות. (חזו"ע ב/קכג)

ב. גם איטר-יד שכל מעשיו ביד שמאל, צריך להסב לצד שמאל, ככל אדם. ויש אומרים שאם היסב לצד ימינו, בדיעבד אינו צריך לחזור ולשתות בהיסבה. (חזו"ע ב/קכג)

ג. אם שכח להסב בכוס ראשון, ונזכר אחר שתייתו, כשחוזר לשתות שוב, שותה בלי ברכת הגפן, כיון שברכת בורא פרי הגפן פוטרת עד כוס שני, ועד בכלל. (חזו"ע ח"א סי’ מט)

ד. מצווה לקדש על יין אדום, ומנהג ספרד שמקדשים עליו אפילו אם היין הלבן משובח ממנו. ומיהו אם אינו לבן יותר מדאי, אם הוא משובח מן האדום, לו משפט הבכורה. ובשעת הדחק יוצאים ביין לבן, וכן ביין מבושל, וכן ביין צימוקים שנתבשלו הצימוקים עם מימיהם וסיננם. אבל יין צימוקים ע"י שריית שלשה ימים מעת לעת, עדיפי מיין מבושל או יין צימוקים שמבושלים עם מימיהם. ומיץ ענבים בלי תערובת, עדיף מכולהו, ואחר כך יין צימוקים שנישרו במים שלשה ימים, ואחר כך יין מבושל או יין צימוקים שנתבשלו. (חזו"ע ח"א סי’ ו-ח, וחזו"ע ח"ב עמ’ קכד)

ה. אין לקחת לכתחילה יין משוחזר לארבע כוסות, וישתמש ביין רגיל או במיץ ענבים עם הכשר כדת, ומכל מקום המברך על יין משוחזר בורא פרי הגפן, יש לו על מה שיסמוך. (יחו"ד ב/לה)

ו. יוצאים ביין של שביעית, אם לא הגיעה שעת ביעורם, שבדרך כלל אוכלים בענבים וביין עד הפסח. אך יזהר שלא ישפוך מן היין של שביעית באמירת דצ"ך עד"ש באח"ב, כנהוג. (שו"ת חזו"ע ח"א סי’ ו-ח. וח"ב עמ’ קכה)

ז. אפילו מי שהיין מזיקו, או ששונא את היין, חייב לדחוק את עצמו לשתות ארבע כוסות, (ובברכה כרגיל), אך די אפילו לכתחילה לאדם כזה לצאת ידי חובה ביין מבושל או יין צימוקים ומיץ ענבים. ואם ע"י שתיית ד’ כוסות, בכל אופן שיהיה, יבוא לידי חולי פנימי, או יפול למשכב, פטור, ויקדש על הפת. (חזו"ע ב/קכה)

ח. צריך לשתות את היין דרך הנאתו, ואין לערב בו דבר מר לרפואה. ואם שותה ארבע כוסות כשהיין מזיקו, אף על פי כן מברך על היין כרגיל. (חזו"ע א’ סי’ ה’)

ט. עני המחזר על הפתחים, חייב בארבע כוסות אפילו ימכור מלבושו או ילווה, או ישכיר עצמו בשביל יין לארבע כוסות. ואם אין לו אלא כוס אחד, יקחנו לקידוש, ולא לברכת המזון. (חזו"ע ב/קכו)

י. שוטפים ומדיחים את הכוס, ואם הוא נקי אינו צריך שטיפה והדחה, אך טוב בכל זאת לשוטפו ולהדיחו על דרך הסוד. ואחרים מוזגים לו את הכוס דרך חירות. ועל דרך הסוד מטיפין את המים לתוך היין שלוש פעמים זה אחר זה. ואם היין אינו חזק וכן יין צימוקים, אין צורך למוזגו. ובכל זאת יש למוזגו על דרך הסוד. (חזו"ע ב/קכז)

יא. שיעור הכוס רביעית הלוג, כ"ז דרהם, פ"א גרם לאחר מזיגה. וישתה לכתחילה כל הכוס, ובדיעבד אם שתה רובו יצא. ונכון להזהר לשתות "רביעית", כדי שיהיה חשוב קידוש במקום סעודה. (חזו"ע ב/קכז) ואם הכוס גדול יותר, די שישתה רביעית כשהוא רוב הכוס, אפילו לכתחילה. (חזו"ע ב/קכז)

יב. צריך לשתות הרביעית בבת אחת ולא יפסיק לשתות בסירוגין, ואם שתה הכוס של ד’ כוסות בסירוגין, ושהה באמצע שתיית רביעית יותר מכדי אכילת פרס, אפילו בדיעבד לא יצא. אך אם שתה בסירוגין ולא שהה יותר מכדי אכילת פרס, בדיעבד יצא, ובפרט בב’ כוסות אחרונים. ואמנם אם שתיית כוס נוספת לא תגרום לו להפרעה בקיום מצוות הסדר, טוב שיחזור וישתה רביעית בבת אחת. (חזו"ע ח"א עמ’ קצה).

יג. כשהכוס גדול ומחזיק כמה רביעיות, ואין להם כוסות אחרים, שותין ממנו כמה בני אדם, וכמנין הרביעיות שבכוס. ואינו חייב לתת בו מעט מים, כדי שלא יהיה כוס פגום, וכל שבשעת הברכה היה מתוקן, לא חשוב פגום אחר כך. ואם אין לו אלא כוס גדול שיש בו ד’ רביעיות ויותר, והוא עצמו שותה מאותה כוס לכל ארבע הכוסות, צריך לתקנו בין כוס לכוס, ע"י שיתן בו מעט מים, שלא יהיה פגום. (חזו"ע ב/קכז)

יד. כל בני הבית צריכים להקשיב אל הקידוש, ושומע ומשמיע יכוונו לצאת ולהוציא ידי חובה, ולא יענו "ברוך הוא וברוך שמו", אלא "אמן". ומכל מקום בדיעבד אם ענו "ברוך הוא וברוך שמו", יצאו ידי חובה. (חזו"ע ב/קכז)

טו. גם בקידוש של ליל פסח שכוסו של כל אחד ואחד מונח בידו, יש לנהוג כמו בקידוש של שבת, שבעל הבית לבדו יאמר כל ברכות הקידוש, בכוונה להוציא את כל השומעים ידי חובתם, וכל בני הבית ישמעו ויכוונו לצאת ידי חובתם. ובסוף כל ברכה יענו השומעים אמן, ולא יענו ברוך הוא וברוך שמו. ואמנם יש כמה עדות שנוהגות בליל פסח שכל בני הבית אומרים ברכת הקידוש עם המברך חוץ מפתיחת הברכה וחתימתה, ואף על פי שיש להם על מה שיסמוכו, מכל מקום עדיף שיאמרו כל הברכה כולה בשם ומלכות, או שינהגו כמו שביארנו, שישמעו מן המברך ויכוונו לצאת ידי חובה. (יחו"ד ו/כח)

טז. אם המקדש מגמגם בלשונו, ואינו מבטא יפה את נוסח ברכת הקידוש, (או שהוא בולע מלים), יאמרו כל אחד ואחד מהמסובים את כל ברכות הקידוש, מלה במלה עם המקדש בלחש, כשהכוס בידיהם, ובאופן כזה לא יענו אמן אחר המקדש. (יחו"ד ו/כח)

יז. אם אין המקדש בקי בהלכה, ואינו יודע לכוין להוציא ידי חובה בברכות הקידוש את בני ביתו, מדין שומע כעונה, יש לנהוג כנזכר בסעיף הקודם, שכל אחד ואחד מבני הבית יתפוס הכוס בידו, ויברך בלחש מלה במלה עם המקדש. (חזו"ע ב/קמא)

יח. יתחיל הקידוש מעומד, וסדר הקידוש: ברכת הגפן, ברכת אשר בחר בנו מכל עם וכו’, וברכת שהחיינו. ואם חל במוצאי שבת, יאמר כסדר הוה: הגפן, ברכת אשר בחר בנו מכל עם, ברכת בורא מאורי האש, ברכת ההבדלה, ולבסוף ברכת שהחיינו (יקנה"ז). וכשחל בליל שבת מתחיל יום הששי ויכולו. (חזו"ע ב/קלב)

יט. כשמברך שהחיינו יכוין לפטור גם את המצה והמרור מברכת שהחיינו. (חזו"ע ב/קלב)