דיני הפסק בסעודה,היסח דעת בסעודה ועוד

 

א. אף על פי שנתבאר שהאוכל מיני מאכל או משקה שברכתם האחרונה היא בורא נפשות, ושינה מקומו מחדר לחדר בתוך הבית, אינו חוזר ומברך ברכת הנהנין, אפילו לא היה בדעתו מתחילה לאכול במקום השני, ואפילו אינו רואה את מקומו הראשון, מ"מ אם נכנס באמצע אכילתו או שתייתו לשירותים לעשות צרכיו, כיון שאין המקום שנכנס אליו ראוי לאכילה, צריך לחזור ולברך ברכת הנהנין, אפילו כשחוזר למקומו הראשון. ומ"מ אם היה הדבר באמצע סעודת פת, או דברים העשויים מחמשת מיני דגן, כיון שטעונים ברכה לאחריהם במקומם, אינו חוזר ומברך ברכת הנהנין, אף לגבי ז’ המינים נקטינן דספק ברכות להקל.

ב. חברים היושבים ולומדים, ואוכלים עוגות ופירות, או שותים תה או קפה, ויצאו לחדר אחר ורוצים לאכול שם פירות, כיון שהוא בדירה אחת אינם צריכים לברך שם על הפירות. וגם כשחוזרים לחדר שאכלו שם בתחילה ורוצים לאכול שם עוד פירות, אפילו לא אכלו בתחילה כזית, אינם צריכים לברך ברכה ראשונה שנית, כמבואר לעיל. ובפרט אם היה בדעתם מראש לברך במקום אחד ולהמשיך האכילה במקום אחר, ואוכלים והולכים, שאינם צריכים לחזור ולברך. אם הניחו מקצת חברים שיושבים על השולחן ואוכלים פירות ומגדנות, ויצאו לחדר אחר, כשחוזרים רשאים להמשיך לאכול מהפירות בלי ברכה ראשונה.  ויש אומרים שגם לאכילת פירות ומגדנות מועיל הניח שם מקצת חברים.

ג. מי שאוכל פירות ועלה לקומה שניה הנמצאת בתוך הבית וכשחוזר למקומו רוצה להמשיך באכילת הפירות, אינו מברך עלהם שוב בתחילה.

ד. השותה מים והיה בדעתו לשתות עוד לאחר זמן, וחשש שלא יעבור זמן עיכול ובירך נפשות, אבל היה בדעתו לשתות עוד, אינו חוזר לברך שהכל. אבל אם בירך נפשות בכוונה תחילה, ולא מפני שחשש שיעבור זמן עיכול, מברך שהכל.

  

 

ה. גמר סעודתו ונטל ידיו למים אחרונים, צריך להיזהר שלא לאכול ולא לשתות עד שיברך ברכת המזון. ותיכף לנטילה ברכה. ואם אמר ‘הב לן ונבריך’, הוי היסח הדעת ואסור לו לשתות אלא אם כן יברך עליו תחילה. אבל לאכילה אין צריך לברך, דספק ברכות להקל. ונכון שיהרהר הברכה בליבו.

ו. היכא שאמר שיר המעלות בשוב ה’ וגו’, מותר לו להמשיך לאכול דלא חשיב היסח הדעת.

ז. מי שסומך על שולחן אחרים, אפילו אמר ‘הב לן ונבריך’, לא הוי היסח דעת, עד שיאמר בעל הבית.

ח. גמר בליבו שלא לאכול, ורוצה לאכול אחר כך פירות שלא אכל בסעודה, אף שברך עליהם בתחילה, עם כל זה נכון שלא יאכל מהם כשיעור המתחייב בברכה אחרונה. ואם אכל מהם כשיעור, אין צריך לברך ברכה אחרונה. ויותר טוב להניח הפירות לאחר ברכת המזון.

ט. מי שבירך ברכת המזון, ואחר ברכת המזון רוצה לאכול דבר שטיבולו במשקה, ולא הסיח דעתו מהנטילה, יש אומרים שיכול לאכול את הטיבולו במשקה על סמך אותה נטילה. ודעת כמה אחרונים להחמיר בזה. והמיקל יש לו על מה לסמוך, שהרי בלאו הכי דעת התוספות בפסחים (קטו:) – ‘דהאידנא אין צריכים נטילת ידיים לטיבולו במשקה’, ואף שאין הלכה כדבריהם מכל מקום מהני לצרף סברתם לספק ספיקא בנידון דידן.

 

 

י. אין להסיר את המפה והלחם עד אחר ברכת המזון. וכל מי שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם. וטוב להסיר מעל השולחן את הצלחות והקערות שיש בהם שיירי מאכל. יש הנוהגים על פי הסוד לרכז את העצמות והקליפות בצלחת אחת, ומשאירים אותה על השולחן עד אחר ברכת המזון.

יא. האוכל פרוסת סנדוויץ’, ולא נשארו פירורים הרבה, אף שלפי המבואר באחרונים צריך לשייר פת כשיעור נתינה לעני, בזמנינו לא שייך טעם זה, ודי באיזה פירורים שבודאי נשארו.

יב. לכתחילה אין להסיר מהשולחן גם את המלח, עד לאחר ברכת המזון, דוגמת המזבח המכפר שכתוב בו על כל קרבנך תקריב מלח.

יג. אף על פ שמותר לאבד פירורים שאין בהם כזית, מכל מקום הדבר קשה לעניות.

יד. נוהגים לכסות את הסכין בשעת ברכת המזון, ויש מחמירים בזה גם בסכין פלסטיק או של כסף. ונהגו שלא לכסות הסכין בשבתות ובחגים.

 

 

טו. מים אחרונים חובה. ואף בזמן הזה צריך ליטול מים אחרונים. ובפרט מי שידיו מלוכלכות. ואין להקל בזה.

טז. אף הנשים חייבות במים אחרונים. ואף שיש שכתבו להקל בזה, העיקר להלכה להנהיג גם את הנשים והבנות שתטולנה ידיהן מים אחרונים.

יז. מי ששכח ליטול ידיו מים אחרונים קודם ברכת המזון, ונזכר באמצע ברכת המזון, אם ידיו מלוכלכות משיירי המזון, יטול ידיו במקום שנזכר, באין אומר ודברים. ואם ידיו נקיות, יטול לאחר ברכת המזון.

יח. מים אחרונים אין נוטלים על גבי קרקע אלא לתוך כלי, מפני רוח רעה ששורה עליהם. ומותר ליטול מים אחרונים לתוך קערות מטבח הנקובות, הנקראות "כיור".

יט. הנוסע בספינה מותר ליטול ידיו מים אחרונים לתוך הנהר או לתוך הים.

כ. מה שיש נוהגים ליטול מים אחרונים בתוך צלחת אחת מן הצלחות שאכלו מהם, אין לחוש בזה משום רוח רעה, ומותר להשתמש בכלי זה לאחר הדחתו יפה. ומותר לשפוך אחר כך את המים האחרונים שבצלחת אף במקום עוברים ושבים.