דיני טבילת כלים,קצת מהילכות נדרים ושבועות

 

 

א. כלים של חמץ שנכללו בשטר המכירה של מכירת החמץ, ראוי להחמיר להטבילם בלי ברכה. [שו"ת יביע אומר חלק ו’ חיו"ד סימן יא. ושו"ת יחוה דעת חלק ג’ סימן כד. וחזון עובדיה חלק כ’ עמוד רצ].

ב. קטן המעיד על כלי זכוכית שהם מוטבלים כדת, נאמן לסמוך עליו, ואין צורך לחזור ולהטבילם. אבל בכלי מתכות יש להחמיר לחזור ולהטבילם. [שו"ת יביע אומר ח"ב סימן ט’ אות ח’. ילקוט יוסף ח"א עמוד קצ]

 

 

 

 

ג. אשה הרוצה להקל ולהשתמש באותו סוג מסויים של הכשר שיצא שמו לטובה, ובעלה רוצה שתחמיר ותרכוש רק מוצרים של הכשר מסויים, אינו יכול לכופה על כך, ואם ירצה יחמיר על עצמו בלבד. ואם אין הבעל יכול להמשיך בחומרותיו כאשר אשתו אינה רוצה לקבלם, ואינו יכול להשפיע עליה בדרכי נועם, יעשה התרה על שלא אמר בלי נדר, וינהג גם הוא כפי עיקר הדין, שגדול השלום.

ד. מי שנהג כמה שנים להתענות בערב ראש השנה, וכיון שנהג כן לא אמר "בלי נדר", ולרגל חולשתו חושב להפסיק לגמרי ממנהגו, צריך שיעשה התרה על שלא אמר בלי נדר. ויכול לעשות התרה אף קודם ערב ראש השנה, אע"פ שאין מתירין את הנדר עד שיחול. שהרי אין זה נדר מה"ת. והוא הדין למנהג תענית ביום פטירת אב ואם, וערב ר"ח, וכיוצא. ניבי"א א/טזן

ה. ומיהו נדר ממש התלוי בימים ובזמן, העיקר להלכה כדעת מרן שאי אפשר להתירו קודם שהנדר חל, שאף בנדר התלוי בזמן צריך להמתין מלהתירו עד שיחול הנדר.

ו. מותר להצהיר ב"הן צדק" כפי שנהוג בבתי משפט, ואין בזה שום חומר איסור שבועה, ואין צריך לכוין להדיא שלא יהיה לשם שבועה, שהרי לפי הנהוג השופט של הערכאות דורש ממנו תחילה להישבע, ואחרי שעונה שאיננו יכול להישבע להיותו דתי אומר שיצהיר בהן צדק, ואין לך מפרש להדיא שלא לשם שבועה גדול מזה. ואף אם נאמר שהערכאות מקבלים זאת כשבועה, לא חיישינן להו, ולא דמי לכינויין אליבא דרכי יוחנן דלשון נכרים הן, דשאני הכא שאינו מכוין לשבועה, ומבואר שם בתוספות דכעינן שיבין שהוא לשון נדר. ניבי"א א/יז]

ז. בת ישראל שהצריכוה להישבע ב"הן צדק" שהיא דתיה כדי להיפטר מגיוס לצבא או לשירות לאומי, אף שאינה מקפדת כל כך בשמירת המצוות מותר לה להשבע ב"הן צדק" כדי להפטר מגיוס לצבא, ואין להתחסד בזה.

ח. אף שאין איסור שבועה לומר "בחיי נפשי" או "בכותל המערבי" וכדומה, מכל מקום אין ראוי לומר כן. וכן יש להזהר שלא ישבע "בחיי אבי" או "בחיי אמי", או במנוחתם.

ט. אם נדרו נדר שאם יתרפא החולה מחוליו יביאו לו כבש וישחטוהו בשביל לתת בשרו לעניים, והחולה נפטר, פטורים מלקיים את הנדר.

י. מי שהדיר את חבירו מלקרוא בספריו, מאחר והספרים מתקלקלים בעת העיון, אסור לו לקרוא בספר אף בהרהור.

יא. נער בן י"ב שנים שנדר להכניס ספר תורה לבית הכנסת, ומבין את משמעות נדרו, טוב שימתין מלקיים את נדרו עד שישלים את שנתו, וימלאו לו י"ג שנים, שאז יקיים גם את מצות כתיבת ס"ת. ונכון שלא לכתוב על הספר תורה בלשון הקדש, אלא בלשון הפקדה. דהיינו, שספר תורה זה שייך עדיין לתורם, אך הוא מופקד למשמרת בבית כנסת פלוני.

יב. גוערין בקטנים שלא לנדור ושלא ילמדו לשונם בנדרים ושבועות. ואם הוא דבר קטן וקל שאין בו עינוי נפש, אומרים להם שיעמדו בנדרם ובשבועתם, כדי שלא ירגילו עצמם בזה.

יג. נער בן י"ב שנים ויום אחד, או נערה בת אחת עשרה שנה ויום אחד, שנדרו או נשבעו, בודקים אותם ושואלים אותם אם הם יודעים לשם מי נדרו ונשבעו, ואם הם יודעים, הרי נדריהם נדר ושבועתם שבועה, אף על פי שלא הביאו ב’ שערות. ואמנם אם למד פרשת נדרים ושבועות חשוב כיודע ואינו צריך בדיקה. ואמנם קודם שהבן יגיע לשתים עשרה שנה ויום אחד, או שהבת הגיעה לאחת עשרה שנה ויום אחד, אם נדרו או נשבעו אין בדבריהם כלום, אפילו אם הם חריפים בשכלם. ואמנם כדי שלא ירגילו הקטנים את עצמם לנדור, ראוי לחנכם.

יד. משהגיע הבן לשלש עשרה שנה ויום אחד, והבת לשתים עשרה שנה ויום אחד, ונדרו או נשבעו, אף על פי שאינם יודעים למי נדרו ונשבעו, נדריהם נדר ושבועתם שבועה, אף שלא הביאו ב’ שערות.

טו. קטן וקטנה [בגיל שתים עשרה לזכר, ואחת עשרה לנקבה] שנדרו ונבדקו שיודעים למי נדרו, שנדרם נדר, יש אומרים שאף יכולים להתיר להם את הנדר, ואין צריך להמתין להתיר להם הנדר עד שיגדלו. ויש חולקים ואומרים שאי אפשר להתיר להם את הנדר עד שיגדלו, כיון שאין חרטתם חרטה, ורק לענין נדר ריבתה התורה שנדרם נדר. אבל לא להתרה.

 

 

 

 

טז. ישראל מומר לחלל שכת שנגע ביין, אם הוא מחלל שבת מתוך אונס פרנסה ומורה היתר לעצמו, אבל הוא מקדש ומתפלל בשבת, דבר המוכיח על אמונתו בהשי"ת, בדיעבד שעבר ונגע ביין אין לאסור את היין. וביינות של "כרמל מזרחי" רובם הם מפוסטרים, ובלאו הכי אין בהם חשש יין נסך. [שו"ת יביע אומר ח"א סי’ יא].

יז. מומר לחלל שבת בשאט נפש, אפילו עושה זאת לתיאבון, עושה יין נסך במגעו כמגע ישמעאלי. אולם רק מה ששפך מהיין נאסר. וכן אם הגביה את הבקבוק הפתוח, אינו אוסרו. ואולם רוב היינות שבארץ ישראל כיום עברו תהליך פיסטור, וממילא אין בהם דין יין נסך במגע חילוני או גוי.[ שו"ת יביע אומר ח"א סי יא אות כא]

יח. יין שנגע בו קראי אין אוסרים משום יין נסך. [שו"ת יביע אומר חלק ה’ סימן י’].